תקציר: התעללות והפעלת לחצים לא חוקיים על נחקרים, עדים ועל משפחותיהם, היא אחת הדרכים של שימוש לרעה במערכת האכיפה על ידי אלה ע"י אלה המופקדים עליה. אנחנו מכירים דרכים מגוונות של התעללות כזו. סוגי ההתעללות העיקריים הם: התעללות רגשית ופסיכולוגית, שימוש במעצר לשבירת הנחקר, סחיטה, הזנחה, ניצול כללי ועוד. באלה יתמקד המאמר.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

התעללות והפעלת לחצים לא חוקיים על נחקרים, עדים ועל משפחותיהם, היא אחת הדרכים של שימוש לרעה במערכת האכיפה על ידי אלה ע"י אלה המופקדים עליה [להרחבה בנושא כלי השימוש לרעה במערכת האכיפה, לחצו כאן].

לאחרונה הגישו שני עדי מדינה בתיקי בנימין נתניהו - מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר, שלמה פילבר וניר חפץ - תביעות ענק כנגד מדינת ישראל, משטרת ישראל, בכירי מערכת האכיפה והחקירה והחוקרים, בגין מסכת ההתעללויות שעברו בעת חקירתם.

פרטי ההתעללויות עוד יחשפו בפרוטרוט - ויעשירו את הידע שלנו על השיטות הללו הרווחות בקרב הפרקליטים וחוקרי המשטרה - אבל התופעה הזו אינה חדשה כלל ועיקר. היא רק לבשה ממד פוליטי בעקבות הברית הבלתי קדושה, שהתהוותה בין הפרקליטות ויחידות החקירה הארציות של המשטרה.

אנחנו מכירים דרכים מגוונות של התעללות כזו: התעללות פיזית, התעללות רגשית ופסיכולוגית, שימוש במעצר לשבירת הנחקר, סחיטה, הזנחה, ניצול כללי ועוד. באלה יתמקד המאמר. אלימות פיזית כלפי נחקרים היא דרך ההתעללות הוותיקה ביותר של המשטרה, אולם ככל שהתרחבו חקירות הצווארון הלבן וככל שגדל הכיסוי התקשורתי לפרשות אלה, נאלצה המשטרה לעדן את דרכי ההתעללות בחקירה לשיטות מתוחכמות יותר.

פילבר וחפץ תובעים...

שלמה פילבר הגיש תביעת ענק בסך 10 מיליון שקלים כנגד מדינת ישראל, משטרת ישראל וכן תביעה אישית כנגד בכירי מערכת האכיפה והחקירה, היועמ"ש לשעבר אביחי מנדלבליט, פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן ועורכות הדין ליאת בן ארי, ויהודית תירוש התובעות בתיק 4000, וכן כנגד אנשי צוות החקירה שהיו שותפים למסכת התעללויות ותרגילי חקירה שתוכננו מראש על מנת להביאו לחתימה על הסכם עד מדינה ואף לשנות את עדותו כפי שנמסרה לפני כן. שיאה של מסכת ההתעללות היה ביצוע מעשה סדום במהלך המעצר והחקירה שבסופה חתם על הסכם עד מדינה בתיק 4000.

כתב התביעה חשף את מהלכי החקירה האכזריים והלא חוקיים שעבר פילבר ב-60 השעות שקדמו לחתימתו על הסכם עד המדינה, ואת תרגיל חקירה המדמה "חוויה של אסיר בבית כלא", שהוחלט לעשות לו לאחר שהביע נכונות לדון על הסכם עד מדינה, תרגיל שכלל מניעת שינה, נסיעות ממושכות במהלך הלילה בין בתי כלא שונים תוך מצג שווא של חיפוש בית מעצר שיוכל לקלוט אותו, ושיאו באירוע פגיעה מינית ומעשה סדום על ידי סוהר במהלך קליטתו בשעה 2:00 לפנות בוקר בכלא הדרים, כאשר כל צוות בית הסוהר נמצא במקום במדים מלאים, וממתין לבואו של העצור. יצויין כי החוק והפסיקה אינם מתירים חיפוש בנקביו של עצור ללא מידע קונקרטי, וסביר להניח שאנשי שב"ס לא היו מבצעים זאת ללא דוח מודיעין (שזויף מן הסתם) והנחיות כתובות מצד הפרקליטות והמשטרה.

ניר חפץ הגיש תביעה לפיצוי בגובה של למעלה מ-10 מיליון ש”ח בגין הנזקים שנגרמו לו, תוך הדגשה כי מדובר בנזק מתמשך וכבד שחורג בהרבה מהשלכותיה הרגילות של חקירה פלילית. נטען כי חפץ הוחזק בתנאים מחפירים, בתאים מזוהמים ונגועים בפשפשים, נמנעה ממנו גישה לטיפול רפואי, והוא עבר חמש תחנות מעצר שונות - כאשר כל לילה הוא מועבר למתקן כליאה אחר כדי להתיש אותו ולערער את יציבותו. הופעלו עליו לחצים נפשיים בלתי סבירים, לרבות שימוש במידע אישי על חייו הפרטיים ואיומים על עתידו ועל עתיד משפחתו. הופעלו עליו איומים, צרחות, חדירה לפרטיות, פגיעה במשפחה, מניעת טיפול רפואי, מניעת תזונה מסודרת, מניעת שעות שינה וקטטות אלימות בין עצירים בתא - במשך 14 לילות ו-15 ימי מעצר.

ההתעללות בנחקרים כשיטה היא מורשת המשטרה המנדטורית

היא נחקקה עמוק בתרבות הארגונית של המשטרה עוד מימי משטרת המנדט הבריטי. המשטרה הבריטית בקולוניות הייתה רחוקה מאוד מהמשטרה שמיסד הלורד פיל בבריטניה. לדוגמה, מאמר שפורסם ב-JSTOR (ראו למטה) גורס כי "אלימות, כולל הכאות, עינויים, הוצאות להורג ללא משפט וענישה קולקטיבית היו נפוצים" בפעילות המשטרה הבריטית בתקופת המנדט [הרחבה בסוגיה זו ראו במאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: שורשי השימוש לרעה במערכת האכיפה, נעוצים בתרבות המשטרה המנדטורית]:

ההתעללות הפיזית היא דרך החקירה הוותיקה והמוכרת ביותר

התיעודים לאלימות בחקירות מתמקדים בעיקר במסמכים של 'ארגוני זכויות' על חקירת ערבים בשב"כ ובמשטרה, ומתבססים על עדויות הנחקרים. אולם, מטרתם של הפרסומים הללו פוליטית, וחובה להתייחס אליהם בזהירות המתבקשת. אצל ידועים התופעה חבויה יותר, בשל העובדה שהחוקרים נוהגים לשקר בבית המשפט בסוגיה זו. כתב על כך ברוך לשם בספרו: 'זיגל': השימוש במכות באותה עת במשטרה לא היה נדיר, אולם הודאה בכתב עליהן הייתה יוצאת דופן (לשם, 1988, ע' 31).

לשם מתאר למשל תשאול ראשוני של חשוד בגנבה, משנות ה- 60-50 של המאה שעברה: האיש סירב להודות בגניבה ולעג לחוקריו. החוקר נכנס עימו לניידת המשטרה וסטר על פני. החשוד שינה את עמדתו והוביל את חוקריו לרכוש הגנוב, ואף גילה את זהות הקונה. (לשם, 1988, עמ' 31-30).

דוגמה לאלימות פיזית בעת הנוכחית מצויה בתביעתו של שלמה פילבר, שמתאר חיפוש לא חוקי בנקביו, ללא מידע קונקרטי.

השימוש במעצר לשבירת נחקרים

לשם כותב כי "פרקליטים בבית המשפט בתל אביב ידעו לספר שאנשיו של זיגל מעדיפים לבקש מעצרים לצורכי חקירה דווקא ביום שישי לשונו של עצור מין הצווארון הלבן, שמבלה עונג שבת בחברת. סרסורים ונרקומנים, הסבירו, תהיה משוחררת הרבה יותר ביום ראשון" (לשם, 1988, ע' 31).

הוא מביא דוגמה נוספת ממאמר שפרסם נתן דונביץ בעיתון הארץ על חקירתו והרשעתו של מיכאל צור - שהיה מנכ"ל משרד התעשייה והמסחר, יו"ר דירקטוריון צים ומנכ"ל החברה לישראל, ושהורשע בעבירות כלכליות ונידון ל-15 שנות מאסר - תוך שהוא מדגיש שמדובר ב"מעשייה לא מאומתת" על שבירתו בחקירה של "צור היה רגיש מאוד לריח הליזול בתא המעצר בראשון לציון, והתלונן על כך בפני סוהריו. כשנודע הדבר לזיגל טען העיתונאי, הוא קפץ על המציאה והורה לשפוך ליטרים נוספים של ליזול לתא המעצר. צור לא עמד בריח. זעק 'הרף' וסיפר את כל הידוע לו" (לשם, 1988, ע' 60).

התעללות רגשית ופסיכולוגית

התעללות זו כוללת שימוש באיומים, בהפחדות, בהשפלות ובלחץ נפשי - כולל התעללות בבני משפחה - על מנת להשיג הודאות או מידע.

דוגמה מהעבר להשפלה מכוונת מתאר לשם, בחקירת רכז מס הכנסה, ד"ר ישראל ארצי בשנת 1964. ארצי נחשד שקיבל שוחד יועצי מס הכנסה, תמורת העלמת העין מהכנסות לקוחותיהם. לאחר שנתיים של חקירה שבראשה עמד בנימין זיגל, נעצר פקיד המס. בתחילה סירב לשתף פעולה כשהתנהגות והבעתו אומרים בוז וזלזול, כתחושת החוקר (לשם, 1988, עמ' 33-30).

בחלוף ימי חקירה אחדים, החליט זיגל לשנות את השיטה ולטפל בנחקר, היהיר לדעתו, בדרך של השפלה. הפומביות של השיטה בפסקי הדין צרבה אותה עמוק בתרבות הארגונית של חוקרי המשטרה: "רציתי לתת לו הרגשה שהוא הפסיק להיות השליט פה, וחשבתי שבאמצעות כמה "ביטויים לא סלוניים". אם אני אפרוץ את חומת ההתנסות שלו. ארצי היה מלך, כולם הורידו בפניו את הכובע וישתחוו, עבדנו עליו קשה שנתיים, ולמרות זאת הוא הסתכל עליי ואמר אתה פקדצ'יק קטן ואני בוס של רופאים. רציתי שיפסיק לחשוב שהוא מלך העולם (לשם, 1988, ע' 31).

מה היו אותם ביטויים "לא סלוניים"? על פי בית המשפט אמר החוקר לארצי: "אתה אפס, אתה דרעאק, לא דוקטור". זיגל התקשר בנוכחותו של החשוד לעמנואל שרון סמנכ"ל משרד האוצר, והוסיף: "הטינופת שלך יושב אצלי, ומספר כאן סיפורים. מדוע הוא טלפן לשרון?" נשאל "התקשרתי לסמנכ"ל כדי לתת לארצי הרגשה, שהוא לא נהנה מחסינות" (לשם, 1988, עמ' 32-31).

השיטה הוכחה כאפקטיבית, לפחות לגבי נכונותו של החשוד להודות באשמה: ע"פ זיגל, ארצי התכווץ "כמו בלון שהאוויר יצא לו". הוא הודה באשמה, והודאתו הייתה הראייה העיקרית להרשעתו. ארצי טען להגנתו כי שיטת החקירה גרמה לו לאבד את כושר השיפוט, ולהודות בדברים שלא עשה (לשם, 1988, ע' 32).

בית משפט השלום דחה את גרסתו לגבי מידת ההשפעה של דברי זיגל: "אמנם משתמש קצין המשטרה בכמה ביטויים בלתי הולמים נגד הנאשם, אך לא הייתה להם כל השפעה על החלטתו של הנאשם לדבר". בית המשפט המחוזי אישר את ההרשעה לגבי שני סעיפי אישום,מתוך חמש. בבית המשפט העליון - אשר דן בערעורו של ד"ר ארצי - קבעו שופטי הרוב, לנדוי והלוי, שיש לפסול שתיים מחמש ההודעות של הנאשם: "הגעתי לכלל מסקנה שההודאה נגבתה בדרך בלתי הוגנת, באופן החייב להביא לפסילתה. למיטב ידיעתי זה המקרה הראשון שהתגלה בבית משפט זה, שחוקר משטרתי ראה היתר לעצמו להשתמש בשיטת הגידופים כזו כלפי הנחקר. אילו יכולתי להניח שזיגל רק יצא מגדרו והתפרץ כלפי המערער, הייתי נוטה לומר, שההתפרצות רגעית זו לא הייתה עשויה להשפיע על הנחקר... הייתי פותר את העניין כפי שפתר אותו שופט השלום, באמרו שהחוקר השתמש בכמה ביטויים לא הולמים. אין זאת כי חוקר כפקד זיגל חישב יפה צעדיו בחקירה זו... יש אפוא להניח שהייתה שיטה מאחורי הגידופים... להשפיל את הנאשם ולעורר בו הרגשת חוסר אונים, כדי שיעשה כחומר בידי היוצר (לשם, 1988, ע' 32).

משמע, בית המשפט הבין שיש פה שיטת חקירה סדורה, אותה כינה: 'שיטת הגידופים': השפלת הנחקר ותחושת חוסר האונים הם המביאים אותו להודות!

האם באמת היה מקרה כזה יוצא דופן כפי שחשב בית המשפט? לשם ראיין קצין בכיר בדימוס באגף החקירות, שטען כי בשנות החמישים והשישים (של המאה הקודמת) היו אירועים רבים מסוג זה מכפי שסבר בית המשפט. המיוחד במקרהו של זיגלל היה שהודה בבית המשפט על אמירת הדברים, בעוד שהיתר הכחישו זאת נמרצות. זו הייתה אז - (וגם היום) - נורמה מקובלת. טענתו של זיגל, שפעל בשיקול דעת ובתכנון מראש, פעלה גם היא נגדו. זיגל פעל ביהירות של קצין פולני החייב תמיד בדיווח אמת וכבוד. הוא לא היה מוכן להודות שהתפרץ ברגע של כעס. לו היה עושה זאת היה בית המשפט, רואה את הדברים בחומרה פחותה, אבל "אם זיגל היה נוהג כך, לא היה זיגל", מסכם איש החקירות הבכיר (לשם, 1988, ע' 33).

מאז נצרבה השיטה בתרבות המשטרתית.

חקירת הנשיא לשעבר משה קצב היא קלסיקה של התעללות רגשית ופסיכולוגית

• זה החל בהפרת האמון שנתן הנשיא משה קצב ביועמ"ש מני מזוו, כשנפגש עימו לפגישה שהוגרה כסודית, על רקע ניסיון לסחוט אותו. למחרת, גילה שהמפגש הודלף לאמנון אברמוביץ' מערוץ 2. שלושה ימים לאחר מכן כבר דיבר היועמ"ש בעצמו עם עיתונאים, תייג את קצב כאנס (למרות שבאותה עת לא הייתה שום תלונה מצד הסוחטת על עבירה כלשהי שביצע הנשיא. המקרה לא הגיע כלל למשפט, בשל חוסר אמינות העדה), הכריז על הקמת צוות חקירה (צח"ם), ופתח 'מחול שדים' שלא נפסק שנים רבות. מזוז גם הדליף מכתב לנשיא, שבו דרש את הקלטת השיחה עם הסוחטת (כאילו לא יכול היה פשוט להרים טלפון ולבקש). בנוסף האשים את נשיא המדינה בתקשורת שהוא משקר.

התעללות במשפחות הנחקרים

גם בפרשת קצב - כמו בחקירות נתניהו - נתקלנו בשיטה האהובה כל כך על הפרקליטות, של התעללות והפעלת לחצים לא חוקיים על נחקרים, על עדים ועל משפחותיהם כך למשל, בעיצומה של החקירה, הדליפה הפרקליטות ל- YNET כי בכוונתה להגיש כתב אישום נגד עו"ד ליאור קצב, אחיו של הנשיא, בגין תלונת עובדת זרה שנעצרה על-ידי שוטרי מנהלת ההגירה בחשד ששהתה בארץ שלא כחוק. היא סיפרה שכאשר עבדה ב"פונדק ה-101" בדרום, ביצע בה ליאור קצב מעשה מגונה כ- 8 שנים לפני כן.

הפרקליטות החזיקה את התיק פתוח לאורך שנים, ובתזמון מפתיע אחרי שמונה שנים הודיעה במסגרת הלחצים על הנשיא קצב, כי יוגש כתב אישום בתיק. כן חידשה המשטרה את החקירה באותה פרשיה נגד פעיל ליכוד אחר שהיה מקורב לקצב, עמוס מימון ז"ל. התיק הזה כמובן לא הבשיל לכתב אישום. עו"ד ציון אמיר העיר בהקשר זה בצדק רב: "מאוד מדאיגות הנסיבות שבהן התעורר פתאום לחיים, תיק שנגנז לפני שנים רבות"... (אבירם, 2007).

בראיה לאחור, נראה כי קצב הבין באיחור את השיטה: כדי להכתים את שם המשפחה בעיצומה של החקירה בפרשה שלי פרסמה המשטרה ופתחה מחדש תיק נגד אחי עו"ד שנסגר 7 שנים קודם לכן, אך כעבור זמן נאלצה לסגור שוב את התיק" (קצב, 2022, ע' 284).

במהלך חקירת דוד שרן - ראש הסגל לשעבר בלשכת ראש הממשלה ומנהל לשכת ראש הממשלה - העיד כעד תביעה במשפטם של בנימין נתניהו ושאול אלוביץ, במסגרת תיק 4000. ב-2 במרץ 2018 מסר שרן עדות מקיפה בתיק 4000, בזמן שראש הממשלה ורעייתו נחקרו במקביל. בדצמבר 2022 עלה להעיד במסגרת המשפט, שם חזר בו מעדותו במשטרה. בעקבות זאת ביקשה פרקליטות המדינה להכריז על שרן כעד עוין. שרן טען, שהוא מרגיש מאוים מצד הפרקליטות ונציגיה, וכי רודפים את בני משפחתו על רקע היותו נאשם בפרשת הצוללות.

הנה הגר, אישתו של דוד שרן: "אותי חקרו ואינני אשמה בכלום. הביאו אותי בכוונה חדר ליד דוד, צרחו עלי צרחות כדי שהוא ישמע, התחילו להגיד לי: "ניקח לך את הילדים, את לא יודעת מה שאת עושה, כדאי שתדברי עם בעלך", ואז עושים לי תרגיל חקירה: מכניסים אותי עם בעלי לחדר, ואומרים: "בואי תגידי לו שלום", כדי לשבור אותו, להראות לו: "הנה, היא בידיים שלנו", ואז הוא הולך להארכת מעצר, ומעניין: בדיוק הם קוראים לי לבוא אליהם לעוד חקירה... זו הדקה היחידה שהוא יכול לראות פנים שהוא מכיר... ואומרים לו: "אל תחכה לאשתך. היא לא תהיה פה. היא בידיים שלנו!"

הזנחה סחיטה וניצול כלכלי

על אלה ניתן למנות אי-מתן טיפול רפואי או גופני נדרש, מניעת גישה לעורך דין או לתמיכה משפחתית, והזנחת צרכים בסיסיים של החשודים או העדים, סחיטה, איום בפגיעה כלכלית על מנת להשיג שיתוף פעולה או הודאה, ועוד.

[לאוסף המאמרים על שימוש לרעה במערכת האכיפה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'משטרה בחברה דמוקרטית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על סיכולים ממוקדים והשלכותיהם, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על קומפרומט - סיכול פוליטי של יריבים, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים על שימוש לרעה במערכת האכיפה.
• אוסף המאמרים על קומפרומט, סיכול פוליטי של יריבים.
• אוסף המאמרים על סיכולים ממוקדים והשלכותיהם.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: שורשי השימוש לרעה במערכת האכיפה, נעוצים בתרבות המשטרה המנדטורית.
• אוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית'.
• הפרק: סטייה ושחיתות במשטרה מתוך ספרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: מבוא ללימודי משטרה ושיטור.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2025), אוסף המאמרים על שימוש לרעה במערכת האכיפה, ייצור ידע, 9/2/25.
• פנחס יחזקאלי (2025), שורשי השימוש לרעה במערכת האכיפה, נעוצים בתרבות המשטרה המנדטורית, ייצור ידע, 9/2/25.
• ברוך לשם (1988), זיגל. הסיפור המלא של חקירות השחיתות, תל אביב: מעריב.
• פנחס יחזקאלי (2019), סיכולים ממוקדים והשלכותיהם באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 14/11/19.
• פנחס יחזקאלי (2021), הכל על קומפרומט - סיכול ממוקד של היריב - באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/12/21.
• פנחס יחזקאלי (2024), הכל על אליטת ההון הישראלית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 4/11/24.
• פנחס יחזקאלי (2004), סטיה ושחיתות במשטרה, פרק ח' בספר: מבוא ללימודי משטרה ושיטור, תל אביב: משרד הביטחון.