תקציר: עשר שנים ברברנו את עצמנו לדעת, בסיפורים שאנחנו מעצמה ענקית וחזקה; אבל בפועל, לאורך שלושים השנים האחרונות מתנהגת ישראל ביחסיה עם מדינות האזור כדימי: היא מכילה ומבינה ומתרפסת, ונכנסת לאופוריה בכל פעם שגורם ערבי מקיים איתה שיתוף פעולה כי הוא צריך ממנה משהו. עכשיו זו ההכלה של תגובתה המבזה של מצרים לפיגוע שביצע איש ביטחון!

[לאוסף המאמרים על דמי חסות (פרוטקשן) וכופרים בני חסות ('דימי'), לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הכלה', לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

אפשר למרוח ולטשטש את העובדות ככל שנרצה, אבל תגובתה של מצרים לפיגוע על הגבול ב- 4/6/23 היא יריקה בפרצופם של הממסד הבטחוני, הממשלה והעם בישראל.

העובדה - שהפיגוע התבצע בידיו של איש ביטחון מצרי - שידע את מיקומו של מעבר סודי בגדר שסוכם בין ישראל ומצרים, חדר דרכו, והצליח להרוג שלושה חיילי צה"ל - מהווה רשלנות חמורה ופושעת של הממסד הביטחוני המצרי, שבין ידידים הוא מחייב, בראש ובראשונה, התנצלות ברורה, חדה וברורה.

אבל, המצרים בחרו בטשטוש מכוון של האירוע, מטעמי חוץ ופנים כאחד (כלי המכונה ביחסים הבינלאומיים יכולת הכחשה סבירה / מרחב הכחשה). בהודעה הרשמית מטעם הצבא המצרי, נמסר כי "עם עלות השחר, אחד מכוחות הביטחון שאבטחו את קו הגבול הבינלאומי, רדף אחר מבריחי סמים. במהלך אותו מרדף, פרץ איש ביטחון את המחסום, והחל לירות באש, מה שהוביל למותם של שלושה אנשי כוחות הביטחון הישראלים. אנו נוקטים בכל האמצעים, כולל נקיטת אמצעים משפטיים לגבי האירוע" (מעריב 2023) [להרחבה בנושא: יכולת הכחשה סבירה / מרחב הכחשה, לחצו כאן].

למרות 'רעשים' בספסלי הליכוד האחוריים על התגובה המצרית המבזה, בחרה ישראל הרשמית לנגב את הרוק מעל פרצופה ולהבליג, תוך אזכור יחסי שיתוף הפעולה החשובים שיש לנו עם המצרים (משמע, אנחנו נותנים, הם מקבלים, ואח"כ יורקים) ...

תגובת המצרים בעייתית בעיקר לאור שיתוף הפעולה, שמתקיים בין המדינות, שבו ישראל היא הצד הנותן (כרגיל). נשיא מצרים עבד פתח א-סיסי אמר ב- 2019 בפיו כי שיתוף הפעולה עם ישראל הוא ההדוק מאי פעם:

התגובה המצרית בפיגוע הקודם, לפני יותר מעשור, הייתה אף אלימה הרבה יותר

[ויקיפדיה: מתקפת הטרור בדרום ישראל (2011)]

ב־18 באוגוסט 2011 אירעה סדרת פיגועי טרור על כביש מספר 12 (כביש באורך 71 ק"מ, המקיף מכיוון מערב וצפון את הרי אילת ומחבר את אילת עם כביש 10 ועם כביש 40 המובילים אל מרכז הארץ). בק"מ ה־26 מהעיר אילת ובסמוך לגבול ישראל–מצרים. מחבלים מצריים פתחו באש על אוטובוס "אגד" (קו 392) בכביש 12, ובהמשך פתחו באש (לרבות שיגור טיל נ"ט) על אוטובוס נוסף ומכוניות של אזרחים ישראלים. הם רצחו שמונה אזרחים ישראלים, ופצעו 38. בחילופי האש במהלך המרדף אחרי התוקפים נהרגו 7 מהמחבלים, חמישה חיילים מצריים וכן חייל צה"ל ולוחם ימ"מ.

ישראל הגיבה לפיגועים בחיסול מפקדי ועדות ההתנגדות העממית, אותן האשימה ישראל בתכנון הפיגוע, וכן בתקיפת מטרות של הארגון ברצועת עזה. הפלסטינים הגיבו בירי רקטות מסיבי לעבר יישובי הדרום שגרר חילופי אש שנמשכו מספר ימים.

ואיך הגיבה מצרים, שהמחבלים חדרו לישראל משטחה (אז האסלאמיסטית, תחת שלטון הנשיא, מוחמד מורסי)? 

בלי בושה, היא האשימה את ישראל בהתרשלות בהגנה על הגבול, והודיעה על החזרת שגרירה מישראל עד לקבלת התנצלות מישראל ומסירת תוצאות החקירה בנוגע למותם של חמישה אנשי כוחות ביטחון מצרים במהלך מתקפת הטרור. 

גם אז, הגיבה ישראל ברפיסות על התגובה המצרית. שר הביטחון דאז, אהוד ברק, הביע אז צער על מותם של השוטרים המצרים. תחקיר שהתפרסם כשבוע לאחר מתקפת הטרור הראה שחיילי צה"ל השתדלו להימנע מפגיעה בחיילים מצרים. עוד התברר, כי שלושה מהמחבלים היו אזרחים מצרים שחברו לארגוני טרור. דובר אז גם על מעורבות איש ביטחון מצרי באירוע.

יתרה מכך, הטראומה הישראלית מהתגובה המצרית נותרה עד היום בפקודות הפתיחה באש בקרבת הגבול המצרי (או באופן מדויק יותר, פקודות אי הפתיחה באש), שמא שוב יפגע חלילה איש ביטחון מצרי... [להרחבה בסוגיה זו, לחצו כאן].

פעם, כשעוד 'ספרו' באזור את ישראל, זה היה אחרת...

יותר מעשור לפני כן - כשישראל עוד הייתה מעצמה ששכנותיה 'ספרו' אותה, ב-13 במרץ 1997 - רצח חייל ירדני בנהריים שבע ילדות ישראליות ופצע שש אחרות, מהן שתיים באופן קשה. 

תגובת המלך חוסיין הייתה אז מידית: הוא הודיע שהוא מתנצל אישית, קטע ביקור בספרד והגיע לביקור בישראל, במהלכו ביקר בבתי הורי התלמידות בעת שישבו שבעה בבית שמש. בנוכחות כלי תקשורת הביע המלך התנצלות, בשם ממלכת ירדן, כשהוא כורע על ברכיו, מול המשפחות (ראו התמונה למטה).‏ כמו כן ביקר את הפצועות בבית החולים, והורה על מתן פיצוי כספי למשפחות הנפגעות. 

כרגיל, ישראל שוב מכילה, ומתנהגת כבת חסות (דימי) בקרב שכניה...

אי אפשר לנהל במזרח התיכון מדיניות חוץ אפקטיבית ללא הבנה של פרדיגמת החשיבה המזרחית והתחומים שבהם היא נבדלת מזו המערבית, שלנו [לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית' מול המערבית, לחצו כאן]:

על פי האסלאם, 'כופרים' (לא מוסלמים) כמונו יכולים לחיות על אדמת הקדש מוסלמית (ארץ ישראל נכבשה כזכור ע"י סאלח א-דין ומאז היא כזו...) באחד משני אופנים:

• ככובש - כמו הצלבנים: כל עוד הם חזקים, נאלצים לחיות איתם עד שניתן יהיה להשמידם. משך שנים רבות ראו אותנו המוסלמים ככאלה; אבל בעשור האחרון המנגינה מתחילה להשתנות;
• כבן חסות, המכונה 'דימי':  כאלה שהמוסלמים מתירים להם לחיות בקרבם וכתמורה הם חייבים לשלם להם דמי חסות [למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'להיות דימי – בן חסות – בארצנו', לחצו כאן].

עשר שנים ברברנו את עצמנו לדעת, בסיפורים שאנחנו מעצמה ענקית וחזקה; אבל בפועל, לאורך שלושים השנים האחרונות מתנהגת ישראל ביחסיה עם מדינות האזור כדימי: היא מכילה ומבינה ומתרפסת, ונכנסת לאופוריה בכל פעם שגורם ערבי מקיים איתה שיתוף פעולה כי הוא צריך ממנה משהו. 

היא אינה מבינה שתי עובדות בסיסיות של מי שמכיר את האזור ואת מנהגיו יזהה מיד:

• שישראל אינה זוכה לכבוד, כי אינה שומרת על כבודה, ובמזרח התיכון אינך יכול להיות פרטר, ללא כבוד!
• הצד המקבל מזהה בנתינה שלנו, לא ביטוי של רצון טוב וחברות, אלא תשלום דמי חסות.

קצת על מעורבותם של אנשי ביטחון בפיגועים

אך טבעי הוא, שבשני הפיגועים בגבול המצרי - ב- 2023 וב- 2022 - היו מעורבים אנשי ביטחון מצריים; והפיגוע בנהריים בגבול הירדני נעשה גם הוא ע"י חייל. שכן, אנשי הביטחון הם אלה המצויים סמוך לגבול ולומדים את השגרה; ואת נקודות התורפה שלו.

לכן, ישנו סיכוי סביר שגם הפיגועים הבאים יתבצעו ע"י / בסיוע אנשי ביטחון, שבניגוד לשליטים, אינם מרוויחים מאומה מהסכמי השלום, שונאים את הישראלים, ורואים בשלום עימם כפירה בעיקר.

ולבסוף: מסקנות...

צריך לשנן לעצמנו תמיד: 

הסכמים במזרח התיכון הם לעולם זמניים. 'הסכמי השלום' לכאורה הם רק סוג של נישואי נוחות מוגבלי זמן עם שליטים, שגם הם רואים בנו פולש זר שטוב אם לא היה כאן. 

ישראל היא מאחז של כופרים על אדמת הקדש מוסלמי. היא שנואה - ותמיד תישאר שנואה - בקרבם. לכן, אם כל מערכת יחסים במזרח התיכון היא שברירית, קל וחומר מערך יחסים איתנו, שיכול להתהפך עלינו ברגע, כשהרוח תשנה את כיוונה. 

לכן, צריך לשחק את המשחק המזרח תיכוני בקור רוח - בשום שכל וללא התלהבות יתרה משום הסכם שלום - ולהימנע בתשלום בנכסים קבועים על הישגים בני חלוף!

[לאוסף המאמרים על דמי חסות (פרוטקשן) וכופרים בני חסות ('דימי'), לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הכלה', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על דמי חסות (פרוטקשן) וכופרים בני חסות ('דימי');
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה';
• אוסף המאמרים על משילות;
• אוסף המאמרים על 'ריבונות'.
• הרחבה בנושא: יכולת הכחשה סבירה / מרחב הכחשה;
• אוסף המאמרים על 'הכלה';
• הרחבת המושג 'אפקטיביות';
• אוסף המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית' מול המערבית;
• אוסף המאמרים אודות שיתוף פעולה לסוגיו.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2022), דמי חסות (פרוטקשן) ו'כופרים בני חסות' ('דימי') באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 8/8/22.
• מעריב (2023), דיווח: זהו המהלך עליו סיכמו מצרים וישראל לאחר הפיגוע בגבול, 4/6/23.
• ויקיפדיה: מתקפת הטרור בדרום ישראל (2011);
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2020), ריבונות באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 9/7/20.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על ‘משילות’ באתר ייצור ידע, 9/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2020), יכולת הכחשה סבירה / מרחב הכחשה: לתת לאחרים תירוץ, ייצור ידע, 4/1/20.
• פנחס יחזקאלי (2022), הכלה והשלכותיה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 17/7/22.
• פנחס יחזקאלי (2014), אפקטיביות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על פרדיגמת חשיבה מזרחית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 1/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), שיתוף פעולה, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2023), פנחס יחזקאלי: אבדן המשילות והריבונות מתחיל בגבול המצרי! ייצור ידע, 4/6/23.