תקציר: המונח 'פופוליזם' הוא רַב-מַשְׁמָעִי. בעוד שחלק מהציבור יראה בו תווית מזלזלת, שנועדה לתאר את האיומים על הדמוקרטיות שלנו המגיעות מהימין הקיצוני; אחרים ימצאו בו סגולות פוליטיות, הפותחות שדה של אפשרויות, במונחים של שיתוף אזרחים. זהו אחד מאותם "אלמנטים של שפה" שצריך לנתח ועומקם, וגם לבקר, אם ברצוננו להבין לעומק את הסוגיות המוסריות, החברתיות והפוליטיות שעימן אנו מתמודדים.

[לאוסף המאמרים על פופוליזם באתר ייצור ידע]

רוני אקריש הוא ‏מייסד ומנהל‏ האוניברסיטה העממית - חינמית "קפה דעת"‏.

*  *  *

המושג פּוֹפּוּליזם (Populism) הופך בעשור האחרון להיות שגור במקומותינו, יותר ויותר. מקורו במילה הלטינית: populus: 'ציבור' או 'עם'. הוא מוגדר למשל בויקיפדיה, כסגנון בפוליטיקה, הפונה אל הציבור הרחב של פשוטי העם לגיוס תמיכה ואהדה מבין שורותיו, תוך שימוש במסרים פשוטים וקליטים. הפופוליזם מכוון את מסריו לדאגותיו החברתיות והכלכליות של הציבור, ולעיתים נוטה להציע פתרונות לטווח הקצר שאינם מסוגלים לטפל בבעיות מן השורש (ויקיפדיה: פופוליזם).

המונח 'פופוליזם' הוא רַב-מַשְׁמָעִי (פוליסמי). בעוד שחלק מהציבור יראה בו תווית מזלזלת, שנועדה לתאר את האיומים על הדמוקרטיות שלנו, המגיעות מהימין הקיצוני; אחרים ימצאו בו סגולות פוליטיות, הפותחות שדה של אפשרויות, במונחים של שיתוף אזרחים. על כן, זהו אחד מאותם "אלמנטים של שפה" שצריך לנתח ולעומקם, וגם לבקר, אם ברצוננו להבין לעומק את הסוגיות המוסריות, החברתיות והפוליטיות שעימן אנו מתמודדים.

אז, מהו באמת פופוליזם?

סינתזה של ההגדרות - שמציעה לנו ספרות מדעי המדינה - תסכם מושג זה בארבעה היבטים מהותיים:

1. פופוליזם הוא בראש ובראשונה אידיאולוגיה, שמשויכת לקבוצה חברתית, שהיא לעומתית, לאליטות ולמוסדות הקיימים;

2. פופוליזם מונע מתשוקות ומערכים משותפים. זו הסיבה מדוע הוא מזוהה עם ביטויים כמו: "הרחוב", "עמך", "העולם האמתי" וכדומה.

3. פופוליסטים מחפשים אפקטיביות ויעילות פוליטית, באמצעות מנהיגות אישית (דמות סמלית אחת או יותר); ו/או באמצעות מנגנוני קבלת החלטות פשוטים (משאלי עם כיוזמה עממית למשל).

ו- 4. פופוליזם אינו קיים רק בשמאל או רק בימין. התמיכה האלקטורלית שלו מגיעה מאנשים, בכל הקשת הפוליטית.

הפופוליזם נוגע בעצם הדמוקרטיה

פופוליזם ודמוקרטיה אינם מושגים מנוגדים. מעצם שמו, המושג 'פופוליזם' מדגיש את העם ואת האינטרס הפוליטי שלו. הוא ממקד את השיח סביב שלטון העם. בדמוקרטיה ייצוגית, העם מחזיק בכוח, אך מאציל אותו לנציגים האחראים ליישום המדיניות הרצויה על ידי אותו עם, בהנחה שאותם נבחרים אכן ממוקדים בעשייה זו.

על כן, האשמת פופוליסטים בניצול לרעה של הדמוקרטיה באמצעות חנופה לעם הנה בעייתית.

הדמוקרטיה מניחה שוויון דעות: שדעתו של מוכר נעליים שווה לזו של המתגורר במגדלי היוקרה של תל אביב.

אבל, ההאשמה בפופוליזם מניחה, שהדעות הפוליטיות אינן שוות; ושדעותיהם של אזרחים ממגזרים נחותות מאלה של אחרים. התחושות הללו מלמדות על בוז מעמדי עצום, וניסיון לטשטש את הדיון הדמוקרטי על ידי פסילת כל ביקורת על המדיניות המקובלת על הקבוצה ה'נאורה' לכאורה. הן גורמות להטלת ספק בתוקפן של החלטות, המתקבלות באמצעות רוב מהקבוצות הללו.

משמעות הדברים מעלה בהכרח את השאלה, האם אנטי פופוליזם אינו מזיק לדמוקרטיה, אף יותר מהפופוליזם עצמו?

[בתמונה משמאל: האם אנטי פופוליזם אינו מזיק לדמוקרטיה, אף יותר מהפופוליזם עצמו? חלק מתמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

השימוש במושג 'פופוליזם' מבטא עלבון מעמדי

מאז שנות ה-80 של המאה הקודמת, כשפניו של הרוב הדמוקרטי בישראל השתנו, החלה הקבוצה המעמדית - שאיבדה של יכולתה לכפות הכרעות דמוקרטיות - להפעיל התפרצויות של שנאה עממית ובוז מעמדי (שגררו עם הזמן, תגובות נגד מצד ה'פופוליסטים', ברוח דומה) [להרחבה על דפוסי השנאה הללו במאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'על דפוסי הצבעה ופוליטיקה'. לחצו כאן].

היא הכריזה ומכריזה על עצמה כמגן המוסדות הדמוקרטיים, המאוימים על ידי התיאבון העממי, בלי להבחין בסתירה המובנית ובחוסר ההיגיון הדמוקרטי של הטיעון הזה. נושאים כלכליים - כמו: רפורמות ליברליות – הקפאת שכר, העלאת גיל הפרישה, תקיפת זכויות עובדים וכו' - מוצגים כבאים להיטיב עם העם, למרות שכבר ברור לכל בר דעת, שהפרויקטים הליברליים הללו הם בלתי חדירים עבור אלה שלמטה.

כאשר הרוב ה'לא נאור' איננו משתכנע (ובצדק, מבחינתו), הוא מוכפש מיד בחוסר יכולת להבין; ומייצר צידוקים כגון: צריך לחנך אותם, אפילו בניגוד לרצונם", בסוג של מאמץ הפדגוגי של הכמורה הליברלית החדשה, התוקפת את רצונות העם, מצנזרת ומשתיקה אותו בדרכים לא דמוקרטיות; וכל זה, במסווה של ההגנה על הדמוקרטיה. החרדה של הרוב הבור לאובדן הריבונות, ולהתפוררות הממשל מוצגת כ"זעקה של כאב, פחד, ייסורים וכעס" של עם, אסיר לרגשותיו, שאינו מסוגל להתעלות לרמת הרציונל.

המאבק בין 'דמוקרטית ההמון' ל'דמוקרטיה הממסדית'

כך, ניצבת היום הדמוקרטיה הממסדית - המאוישת באנשים נאורים בעיני עצמם - כנגד דמוקרטיית ההמון, הפופוליסטית, המבקשת לגייס את כוחו לשינוי דרכי העשייה הפוליטית. הרצון הזה מדוכא ללא הרף על ידי הדמוקרטיה הממסדית; והדרך הטובה ביותר להכפיש ולהחליש את השאיפה הזו היא לתייג אותה כפופוליסטית [לקובץ המאמרים על 'תיוג' ו'מיתוג' לסוגיו, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן].

השמאל ה'הומניסטי' מציגה את עצמה כמעוז, הניצב בגאון נגד הפופוליזם המסוכן. אחת הסיבות לשימוש, הנוח מדי, במושג 'פופוליזם' היא הסירוב להתחשב בכך, של'עם' יש את היכולת לקבל החלטות מכובדות לגבי השוויון, הצדק והכבוד, כפי שהם נראים בעיניו. הקבוצה האליטיסטית הזו מעדיפה להתעלם מהכרעות דמוקרטיות של העם; בשל החשש מהדחפים הלאומיים והכלכליים של ההמונים. בכך, היא מתגלה כאנטי-דמוקרטית, לא פחות מאלה שהיא מאשימה אותם בכך.

[לאוסף המאמרים על פופוליזם באתר ייצור ידע]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג 'אפקטיביות';
• הרחבת המושג 'יעילות'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'על דפוסי הצבעה ופוליטיקה';
• אוסף המאמרים על 'תיוג' ו'מיתוג' לסוגיו.
• אוסף המאמרים על פופוליזם.

מקורות והעשרה

• ויקיפדיה: פופוליזם.
• פנחס יחזקאלי (2014), אפקטיביות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014),יעילות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2015), מיתוג, , ייצור ידע, 24/10/15.
• פנחס יחזקאלי (2015), תיוג, ייצור ידע, 16/11/15.
• פנחס יחזקאלי (2018), כשתיוג פוליטי משיג את התוצאה ההפוכה..., ייצור ידע, 28/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2023), פופוליזם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 29/1/23.