דוד א' פרנקל: הרהורים על פרשת תולדות

תקציר: ההבטחה שנתן אלוהים לאברהם מועברת ליצחק ולצאצאיו, ולא לאף צאצא אחר של אברהם...

[בתמונה: יצחק... Contributed by Sweet Publishing, free bible images, Artist: Jim Padgett]
[בתמונה: יצחק... Contributed by Sweet Publishing, free bible images, Artist: Jim Padgett]

[לקובץ המאמרים על פרשת תולדות, לחצו כאן]

דוד א' פרנקל (ראו תמונה משמאל) הוא ד"ר למשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ופרופ' אמריטוס בפקולטה לניהול באוניברסיטת בן גוריון בנגב. מחבר הספר "תובנות מנהיגות וניהול - הגיגים והרהורים לאור פרשות השבוע וחגי ישראל"

דוד א' פרנקל (ראו תמונה משמאל) הוא ד"ר למשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ופרופ' אמריטוס בפקולטה לניהול באוניברסיטת בן גוריון בנגב.

מחבר הספר "תובנות מנהיגות וניהול - הגיגים והרהורים לאור פרשות השבוע וחגי ישראל" בהוצאת ראובן מס, ירושלים.

*  *  *

בפרשה זו מספר נושאים:

יצחק מעולם לא ירד מהארץ

פרשת תּוֹלְדֹת היא כעין סיום למערכה שלישית במחזה רב מערכות:

- במערכה הראשונה (פרשת בראשית) למדנו על בריאת העולם והאדם.

- על כיליון האנושות - למעט משפחה אחת - וצמיחתה מחדש של האנושות למדנו במערכה השנייה (פרשת נח).

- במערכה השלישית - שהחלה בפרשת לך לך, המשיכה בפרשות וירא וחיי שרה ומסתיימת, כאמור, בפרשת תולדות, אנו לומדים על הקשר הבלתי ניתן לניתוק בין העם העברי לארצו המובטחת. מערכה זו מביאה את סיפור תחילתו של העם העברי עם אברהם אבינו, המשכו בנישואי יצחק ורבקה, קיומו של העם העברי בארץ, ועל החלטתו של יצחק שלא לרדת מהארץ גם בזמנים קשים, ומסתיימת בהחלטה על ירידתו של יעקב מהארץ הן מפאת סכנה אפשרית לחייו והן כדי לשאת אשה מבני משפחתו. על הירידה מהארץ ותוצאותיה נלמד החל במערכה הרביעית שתחילתה בשבוע הבא בפרשת ויצא, אך כבר כעת נציין – יצחק מעולם לא ירד מהארץ.

[בתמונה: כבר כעת נציין – יצחק מעולם לא ירד מהארץ... יצחק ויעקב... [בתמונה: משה במלחמת עמלק... המקור: Contributed by Sweet Publishing, free bible images, Artist: Jim Padgett]
[בתמונה: כבר כעת נציין – יצחק מעולם לא ירד מהארץ... יצחק ויעקב... [בתמונה: משה במלחמת עמלק... המקור: Contributed by Sweet Publishing, free bible images, Artist: Jim Padgett]

לידתם של יעקב ועשו

יצחק, שלא כאביו אברהם, היה נשוי לאשה אחת בלבד - לרבקה, והיא זו שילדה את שני בניהם לאחר עשרים שנות נשואים, כאשר יצחק היה בן 60. לא היו לו פילגשים ולרבקה לא הייתה שפחה. בת לווייתה של רבקה, מאז שנישאה, הייתה המינקת שלה – דבורה. ליצחק היו שני בנים בלבד, יעקב ועשו, ושניהם מרבקה.   

מסיפור קבורת אברהם, אנו לומדים שיצחק וישמעאל שמרו על קשר ושניהם קברו את אברהם במערת המכפלה. על מקומות מגוריו של יצחק לאחר נישואיו לרבקה, לא ניתנו פרטים מלאים. יתכן שהתגורר עמה בחברון, שבה נקברה שרה (כג, יט), ויתכן שהתגורר גם בלחי רואי (כד, סב) שהייתה נווה מדבר לא הרחק מבאר שבע (טז, יד). יתכן שאף היה מקום מגוריו של ישמעאל. על קשר משפחתי נוסף אנו לומדים מסיומה של פרשת תּוֹלְדֹת, המספרת לנו שעשו נשא לאשה את בת דודו - בתו של ישמעאל.

[בתמונה: מערת המכפלה בתמונה משנות ה-20 של המאה העשרים. התמונה מותרת לשימוש חופשי]
[בתמונה: מערת המכפלה בתמונה משנות ה-20 של המאה העשרים. התמונה מותרת לשימוש חופשי]

מכירת זכות הבכורה

לפי כללי הירושה – הבכור הוא היורש המלא של האב. בלידת תאומים, הבכור ייחשב מי שנולד ראשון מבין השניים. יצחק היה אביהם של שני בנים מאותה אם, ומכיוון שנולדו תאומים – התאום שהקדים הוא הבכור. בלידת התאומים, בניהם של יצחק ורבקה – עֵשָׂו הקדים את יעקב.

המאבק בין שני האחים-התאומים, התחיל עוד ברחמה של האם:"וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ" (כה, כב).

אמנם מאבק על הבכורה היה גם לגבי בניו של אברהם, אלא ששם היה מאבק בין שני אחים שנולדו לשתי אמהות  שונות – האחת גבירה והשנייה שפחה – והמאבק היה בעיקר בין שתיהן, כשהשפחה היתה אמו של הבן הבכור, בעת שילדה אותו. בסכסוך זה הכריע אברהם בסופו של דבר לטובת יצחק – למרות שהיה הצעיר מבין שני הבנים – אך נולד מאשתו שרה, שהועדף על ישמעאל שנולד לשפחתו הגר.  

[בתמונה: מאבק על הבכורה היה גם לגבי בניו של אברהם, יצחק וישמעאל... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Vishnu-Vasu לאתר FIXABAY]
[בתמונה: מאבק על הבכורה היה גם לגבי בניו של אברהם, יצחק וישמעאל... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Vishnu-Vasu לאתר FIXABAY]

בספר דברים נלמד שהאב אינו רשאי להפקיע את זכויות הבכור:

"כִּי־תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים, הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה, וְיָלְדוּ־לוֹ בָנִים, הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה, וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכֹר לַשְּׂנִיאָה, וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת־בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר־יִהְיֶה לוֹ, לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת־בֶּן־הָאֲהוּבָה עַל־פְּנֵי בֶן־הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר, כִּי אֶת־הַבְּכֹר בֶּן־הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר־יִמָּצֵא לוֹ,  כִּי-הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ, לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה" (דברים כא, טו-יז). הוראה זו חלה כאשר שתי האמהות היו נשותיו של האב, דהיינו במעמד שווה. אך אין ללמוד מכלל זה שהבכור אינו יכול לוותר על בכורתו. זכות הבכורה היא זכות רכושנית, ומטבען של זכויות רכושניות שבעליהן רשאי לוותר עליהן, להעבירו או לממשן. מן הראוי לזכור כי נוהג זה של הפקעת הבכורה מהבכור הטבעי והעברתה לצעיר, ידועה במקרא. כך, למשל, ינהג יעקב לגבי נכדיו מנשה ואפרים, והמלך דוד ינהג לגבי אדוניה ושלמה, שאמנם נולדו מאימהות שונות, אך שתיהן היו נשותיו של דוד. אלה הן דוגמאות שיש בהן להבהיר את המנהג (או אולי אף הדין המחייב) לפיו ניתן להפקיע או לשלול בכורה ולהעבירה לצעיר יותר. יתכן שיהיו גם כאלה שיראו בכך שאלהים שעה למנחתו של הבל הצעיר ודחה את זו של קין הבכור, מקור או כעין מקור לאפשרות של העברת זכות בכורה מהאח המבוגר לאח הצעיר.

על מכירת הבכורה מעֵשָׂו ליעקב אנו לומדים כבר בפרק הראשון בפרשת תולדות: "וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב: הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו: הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם, וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב. וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה" (כה, כט-לד). עשו הבכור העביר, איפא, את הבכורה ליעקב, אך   שניהם הסתירו זאת מפני הוריהם. 

לאחר אירוע חשוב ועקרוני זה של מכירת הבכורה, נחזור לקרא בהמשך הפרשה על קורות יצחק ומשפחתו בארץ בה שלטו הפלשתים – בעיר גרר, שהיא בתחומי הארץ המובטחת.

[בתמונה: הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה... המקור: Contributed by Sweet Publishing, free bible images, Artist: Richard Gunther]
[בתמונה: הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה... המקור: Contributed by Sweet Publishing, free bible images, Artist: Richard Gunther]

אישור ההבטחה ליצחק ואיסור הירידה מהארץ

תקופה של רעב בארץ היתה גם בימיו של יצחק. אלאיצחק פעל לפי הוראתו של אלהים, ולא ירד מהארץ. החלטתו של יצחק שלא לרדת מהארץ גם בזמנים הקשים של רעב, היא מצוות האל: "אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה! שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ, כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ, וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְו‍ֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" (כו, ב-ה).

חמישה פסוקים אלה הפותחים את פרק כו – משמעותיים ביותר. להוראתו של אלהים נוסף אישור מחדש של ההבטחה שנתן אלהים לאברהם – וכן נוספה גם פרשנות חשובה – ההבטחה שנתן אלהים לאברהם מועברת ליצחק ולצאצאיו, ולא לאף צאצא אחר של אברהם.

[בתמונה: "אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה! שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ, כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ"... מקור התמונה: Photo by Taryn Elliott from Pexels]
[בתמונה: "אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה! שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ, כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ"... מקור התמונה: Photo by Taryn Elliott from Pexels]

חידוש ברית השלום עם אבימלך

סיפור קורות יצחק בגרר דומה לסיפור קורות אברהם בארץ גרר, לרבות הסכסוכים על הבארות – שבסופם חזר יצחק, כאברהם אביו – לבאר שבע. הסכסוך של יצחק עם אנשי אבימלך מלך גרר, נפתר בדרך הדומה לפתרון הסכסוך עם אברהם. כאן מודגשת חשיבותם של הבארות כמקור מים, בלעדיהם אין אפשרות לחיות במדבר, ואכן, חֻדַּשׁ ההסכם שהיה בין אבימלך לבין אברהם בעניין בארות המים – חזרו על השבועה שנשבעו, וכן הבאר שכרו עבדי יצחק במקום בו יצחק בנה מזבח (כו, כה), שקיבלה את השם שבעה – על שם השבועה שהיא מקור השם של העיר באר שבע (לא שבע בארות, אלא השבועה). יצחק חזר, אפוא, עם משפחתו לבאר שבע, מקום הולדתו ומקום מגוריו של אביו אברהם.

החלק הבא מתחיל בסוף פרק כו, בו אנו לומדים שעשו נשא שתי נשים, ושתיהן כנעניות מבנות חת, כלומר נשא נשים נכריות: "וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי, וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה" (כו, לד-לה).  כעבור זמן, החליט עשו לרצות את הוריו, "וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה" (כח, ט).

[בתמונה: אבימלך ויצחק. האמן: וצלב הולאר - Artwork from University of Toronto Wenceslaus Hollar Digital Collection. התמונה היא נחלת הכלל]
[בתמונה: אבימלך ויצחק. האמן: וצלב הולאר - Artwork from University of Toronto Wenceslaus Hollar Digital Collection. התמונה היא נחלת הכלל]

ברכתו של יצחק

מלשון הכתוב עולה, כי יצחק ביכר את עֵשָׂו על פני יעקב, לעומת רבקה שביכרה את יעקב על פני עֵשָׂו. האמנם תחילתה של מלודרמה?

כמתואר בפרק כז, יצחק, שלא ידע על מכירת הבכורה לעקב, מבקש מעֵשָׂו שיצוד לו צידה ויעשה לו מטעמים כדי שיברך אותו בטרם ימות, ברכה שכנראה מיועדת לבן הבכור. עֵשָׂו הסתיר מיצחק את העובדה שמכר את הבכורה ליעקב, וכי כתוצאה מכך עליו לברך את יעקב ולא אותו. רבקה, העדיפה את יעקב, במיוחד לאחר שעֵשָׂו נשא נשים חתיות ולא המשיך במסורת שקבע אברהם. יתכן שאף רבקה לא ידעה שיעקב רכש את הבכורה מעֵשָׂו, אך רצתה שיעקב יקבל את ברכת יצחק הנתונה לבן בכור, ולכן החליטה לנהוג בערמה - יעקב יתחפש לעֵשָׂו, יצחק יטעה בזהות הבן שלידו מכיון שראייתו היתה לקויה ויחשוב שהוא מברך את עשו כאשר למעשה יברך את יעקב. ואכן, יעקב קיבל מיצחק את הברכה, שכללה גם את כל הזכויות שאלהים העניק לאברהם ולצאצאיו – שיוחדו ליצחק, וכעת הן יוחדו ליעקב ולצאצאיו. יתכן שלא היא ולא יצחק ידעו שיעקב כבר היה זכאי להן, מאחר שרכש את זכות הבכורה מעשו. יצחק לא הזכיר בברכתו את שמו של אחד הבנים. אלא בירך את הבן שהיה לידו כשהוא סובר שהיה זה עֵשָׂו. אחרי שכבר ברך – כבר לא יכול היה יצחק לחזור מברכתו.

[בתמונה: יצחק לא הזכיר בברכתו את שמו של אחד הבנים. אלא בירך את הבן שהיה לידו כשהוא סובר שהיה זה עֵשָׂו. אחרי שכבר ברך – כבר לא יכול היה יצחק לחזור מברכתו... המקור: Contributed by Sweet Publishing, free bible images, Artist: Jim Padgett]
[בתמונה: יצחק לא הזכיר בברכתו את שמו של אחד הבנים. אלא בירך את הבן שהיה לידו כשהוא סובר שהיה זה עֵשָׂו. אחרי שכבר ברך – כבר לא יכול היה יצחק לחזור מברכתו... המקור: Contributed by Sweet Publishing, free bible images, Artist: Jim Padgett]

רק לאחר שהעניק יצחק את כל ברכותיו ליעקב, הגיע עֵשָׂו ואז גילה ליצחק שלמעשה מכר את הבכורה ליעקב ובדיעבד הודה שניסה לקבל בערמה את הברכות, מבלי לגלות את העברת הבכורה. על הערתו של יצחק לפיה "בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ" (כז, לה), נאלץ עֵשָׂו לגלות ליצחק: "הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי" (כז, לו). יצחק הסביר לעֵשָׂו שכבר מינה את יעקב להיות גביר לאחיו, כלומר הוא בעל זכויות הבכורה, וגם בירך אותו בדגן ובתירוש. עֵשָׂו מפציר ביצחק שיברך גם אותו. אך יצחק מסביר לעֵשָׂו כי לאחר שבירך את יעקב, התוצאה היא שכל בני המשפחה כפופים למרותו של יעקב, ואילו  מקום מושבו של עֵשָׂו יהיה "מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל" (כז, לט), כשהמם כאן באה בהוראת השלילה, כלומר יתגורר במדבר -  רחוק הן משמני הארץ והן מטל השמים, ויהיה עליו לחיות על חרבו וכפוף למרותו של יעקב. עם זאת, יצחק מסביר לעֵשָׂו כיצד יוכל להשתחרר ממרות זאת: "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד, וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ" (כז, מ). השורש ריד אינו ברור, אך הוא מופיע גם בתהלים נה, ג: "הַקְשִׁיבָה לִּי וַעֲנֵנִי; אָרִיד בְּשִׂיחִי וְאָהִימָה". אפשר לפרש מושג זה כ"כשתאנח", וכן לפרשו "כשתנדוד",  כי השורש רוד במספר שפות שמיות משמעותו לנדוד, לגלות. אם נאמץ את הפרוש השני – המשמעות היא שהוראתו-עצתו של יצחק לעֵשָׂו היא, שינדוד ויעזוב את הארץ, יהיה עצמאי במקומו החדש ואז לא יהיה נתון עוד למרותו של יעקב.

[בתמונה: עשיו, יצחק ומכירת הבכורה... "בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ"... המקור: Contributed by Sweet Publishing, free bible images, Artist: Jim Padgett]
[בתמונה: עשיו, יצחק ומכירת הבכורה... "בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ"... המקור: Contributed by Sweet Publishing, free bible images, Artist: Jim Padgett]

החלטה על ירידת יעקב לחרן

בשלב זה עדים אנו לחריגה מההוראה שאברהם, בשם אלהים, הורה שאין לרדת מהארץ. רבקה יועצת ליעקב שיברח ויסתתר אצל אחיה לבן בפדן ארם, כי עֵשָׂו תכנן לרצחו, ומכיוון שיעקב לא היה עדיין נשוי ולא היו לו ילדים, יכולה להיות לעֵשָׂו מוטיבציה לרצוח אותו בהקדם, כך שכל זכויותיו יועברו אליו כיורשו היחיד. אין אנחנו יודעים אם יעקב סיפר לרבקה אמו על דבר רכישת הבכורה מעֵשָׂו, כי גם לא סיפר זאת לאביו יצחק, אך גם אם רבקה ידעה זאת, פחדה היה גדול, כאמור. כדי לא לערב את יצחק בכל הטרגדיה שהתחוללה, היה עליה להסביר ליצחק מפני מה היא מציעה שיעקב ירד לפדן ארם. היא נימקה  מעשה זה בכך שאינה רוצה שיעקב ישא כנענית לאשה, ובמיוחד לאחר שעֵשָׂו נשא לאשה שתי נשים כנעניות מבנות חת. לפיכך, כך הציעה קרוב לוודאי, שטוב יהיה עם יעקב ירד לבית לבן, אחיה, כדי למצוא אשה מתאימה ממשפחתם. יצחק, שבינתיים הבין כי יורשו מכאן ואילך יהיה יעקב, מברך את יעקב פעם נוספת ומורה לו לשאת אשה מבנות דודו לבן, שהוא גיסו ואחיה של רבקה, ובניגוד להוראתו של אברהם לאליעזר, הוא אף מורה לו לרדת בעצמו לארם לשם כך.

מערכת האירועים בפרשה זו מעניינת – היא בנויה משיחות ודיונים בין זוגות, כשכל זוג פועל בנפרד: עֵשָׂו ויצחק (כז, א-ד) ;רבקה ויעקב  (כז, ה-יז) ;יצחק ויעקב (כז, יח-כט); יצחק ועֵשָׂו (כז, ל-מ) ; רבקה ויעקב (כז, מב-מה) ;יצחק ורבקה (כז, מו(; ולבסוף יצחק ויעקב (כח, א-ד). כנראה שיציאתו של יעקב הייתה חפוזה והוסתרה מעשו, כי לפי הכתוב (כח, ו) נודע לו שכבר "בֵרַךְ יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְשִׁלַּח אֹתוֹ פַּדֶּנָה אֲרָם לָקַחַת לוֹ מִשָּׁם אִשָּׁה בְּבָרֲכוֹ אֹתוֹ" (כח, ה), ואז, כפי שכבר ציינתי, נשא עֵשָׂו אשה נוספת, את מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל, נכדתו של אברהם (בפרק לו, ג, היא מוזכרת בשם בָּשְׂמַת בַּת־יִשְׁמָעֵאל), כדי לרצות את הוריו.

[בתמונה: רבקה יועצת ליעקב שיברח ויסתתר אצל אחיה לבן בפדן ארם, כי עֵשָׂו תכנן לרצחו... המקור: Contributed by Sweet Publishing, free bible images, Artist: Jim Padgett]

עתה מתחילה פרשה של תלאות שיעקב יעבור בהמשך חייו, עליה נלמד מפרשת ויצא ואילך. יתכן שיעקב נענש על כך שהתכוון להטעות את אביו. במקום לומר לו בצורה ברורה כי עשו מכר לו את הבכורה – והיה מקבל את ברכתו במישרין – נהג בדרך ערמומית, אף כי בעצת אמו, וכן נענש על כך שירד מהארץ, אם כי גם זאת בעצת אמו, הגם שהפעם הוא מלווה בברכת אביו, למרות שנהג כמצוות אלהים ולא ירד מהארץ. יש להניח שיעקב לא זכה לראות שוב את אמו. לעומת זאת – יצחק האריך ימים על אף שלפי המתואר בפרק כז היה סבור שהוא על ערש דווי, ויעקב – כאשר חזר לארץ כנען לאחר שנים רבות – הספיק עדין לחזור בימי חייו של אביו יצחק, שהתגורר אז בקרית ארבע היא חברון – בעיר בה התגוררה שרה טרם מותה – ונפטר בגיל מאה ושמונים שנה. יעקב היה כבר בן מאה ועשרים. הוא נולד ליצחק כאשר יצחק היה בן ששים. עשו ויעקב קברו את אביהם יצחק במערת המכפלה (כשם שיצחק וישמעאל קברו את אביהם אברהם) – שם נקברה גם רבקה, ולימים תיקבר בה גם לאה (מט, לא). ככל הנראה נפטרה רבקה עוד קודם לכן, אך דבר מותה לא מתועד בספר בראשית, מלבד העובדה שנקברה במערת המכפלה. יש להניח שאם היו נפגשים, הייתה עובדה זו מתועדת.

דרמה אמיתית.  

[לקובץ המאמרים על פרשת תולדות, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

One thought on “דוד א' פרנקל: הרהורים על פרשת תולדות

  1. Pingback: פרשת תולדות באתר ‘ייצור ידע’ - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *