[בתמונה: סוף סוף, 'נפל האסימון' לשרה שקד...]
[המאמר ראה אור לראשונה באתר ישראל היום. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר] [לקובץ המאמרים על 'שלטון הנהלים', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על אסטרטגיית העשייה 'מתחת לרדאר', לחצו כאן] [לאסופת המאמרים אודות תופעת 'מדינת העומק' - ה'דיפ סטייט', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על על מות ההתיישבות היהודית בא"י, לחצו כאן]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
זהו מאמר שני מתוך שלושה, בנושא השמדת חוות הבודדים בישראל על ידי המנגנון הביורוקרטי, באישור המנגנון המשפטי. למאמרים האחרים לחצו:
* * *
כמעט שני עשורים, שההתיישבות הכפרית היהודית בנגב ובגליל סובלת מהגבלות קשות הנובעות מהשלכות תכנית המתאר הארצית - תמ"א 35.
לאחר כחצי שנה בתפקידה, הגיעה שרת הפנים איילת שקד להבנת חומרת המצב. בפנייתה לגיבוש תכנית פעולה מעשית, פרסמה השרה בחשבון הפייסבוק: "נפל לי אסימון כואב. ממשלות ישראל ובג"צ בתנועת מלקחיים, חנקו את ההתיישבות העובדת ואת המרחב הכפרי". בתוך כך התחייבה לפעול לשינוי המגבלות.
[הכרזה: ייצור ידע]
באורח לגמרי צפוי, עיתון הארץ (6.12.2021) במאמר מערכת, תחת הכותרת "שרת האפליה", תקף את תכנית שרת הפנים. אולם, מבט אל הנתונים הבסיסיים, מנקודת מבטו של הציבור היהודי הרחב, ילמד כי ההיפך הוא הנכון: שרת הפנים באה לתקן אפליה ממשלית, שהקפיאה באופן שיטתי את ההתיישבות היהודית במרחב הכפרי!
עיתון הארץ הקדיש ב- 12 בדצמבר 2021, עמוד שלם לסוגיית תכנון הבניה במרחב הכפרי. הם אמנם העלו מאמר ציוני אחד של דני עברי ראש מועצה משגב; אבל דאגו להעמיד מולו שני מאמרים מתנגדי ההתיישבות היהודית. לא במקרה. באותו יום, הייתה צריכה להיות ועדת שרים בהצעת החוק של איילת שקד בסוגיה; והיא נדחתה כי לא הושגה הסכמה עם יש עתיד (אנשי יש עתיד מושפעים מעיתון 'הארץ'??).
אלה האוחזים בעמדה אנטי ציונית מיטיבים להבין את משמעות המאבק הזה. הם מיטיבים להבין, שדרך השפעתם על סוכניהם, הפקידים הממונים ברשויות התכנון הם יצליחו לחסום את שאיפות היהודים הציוניים להמשך התפשטות במרחב. זהו אירוע משקף, שמציף את עומק המגמות הסמויות בו.
והעם? הוא איננו מודע כלל למערכת האילוצים וההשפעות הזו...
[הכרזה: ייצור ידע]
בשלושה ממדים ניכרת אפליית ההתיישבות היהודית
בממד הראשון, לוח 2 לתוכנית המתאר הארצית קבע מכסה סופית לכל היישובים היהודיים במרחב הכפרי - כ-400 בתי אב בממוצע. יישוב שמיצה את המכסה התכנונית חסום להתרחבות. זה לדוגמה מצבו של היישוב יודפת בגליל המרכזי. ביישובים שאינם יהודיים לעומת זאת לא הוטלה מעולם כל מכסה.
בממד השני, מופעלת התקנה להגבלת ועדות הקבלה. יישובים יהודיים בנגב ובגליל מעוניינים לשמור על צביונם הקהילתי הייחודי, ותלויים לשם כך בהרשאת החוק למיון מועמדים באמצעות ועדת קבלה. אלא שהרשאה זו מוגבלת עד ל- 400 בתי אב.
בממד השלישי, הנובע במידה רבה מהגבלת גודל היישוב, הביקוש עולה על ההיצע ומתבטא בעליית המחיר למגרש. ביישוב היהודי לוטם לדוגמה, הצמוד בגוש משגב לכפר הבדואי סלמה, המחיר למגרש בהקצאת רשות מקרקעי ישראל גבוה פי עשר ויותר מן המחיר בכפר הבדואי.
בתוצאת המגבלות, אין כמעט אפשרות לדור ההמשך למצוא את ביתו ביישוב בו גדל. הילודה יורדת, גני ילדים נסגרים והיישובים הולכים ומזדקנים. בידי עורך דין רון רוגין העוסק בסוגיה עשרות שנים, נתונים מפורטים בכל נדבכי הסוגיה. במחקריו הוא מצביע על ירידה תלולה בכמות הילדים כנובעת ישירות מהגבלת ההצטרפות של משפחות צעירות. קשה לאזרחים יהודיים במדינת ישראל להכיר עד כמה הם המגזר המקופח.
[בתמונה משמאל: עו"ד רון רוגין]
[למאמרו של עו"ד רון רוגין: תכנית 100 הימים לחיזוק ההתיישבות, לחצו כאן]
[הכרזה: ייצור ידע]
מגבלות אלה הם רק קצה קרחון של מצוקת ההתיישבות היהודית
הם בוודאי לא ישנו דעתם של מערכת עיתון הארץ. אולם הם בוודאי משמעותיים לציבור הרחב. במענה לטענות מערכת הארץ, כדאי לשאול, באיזה כפר ערבי יכול יהודי לבנות את ביתו? מי מכיר כי בנוסח מכרזי רשות מקרקעי ישראל למגרשים בכפרים הלא יהודיים, מודגש במפורש כי המכרז מיועד רק לבני הכפר. הם ממש לא זקוקים לוועדות קבלה, זה קורה שם באופן מסורתי ובסיוע מדינת ישראל.
תהליך אישורה והטמעתה של תכנית מתאר ארצית (תמ"א) 35 הוא דוגמא לצעד מהפכני חתרני. על פניה, התוכנית הוצגה כצעד תמים, לשימור השטחים הפתוחים. ולזה מי יכול להתנגד? אלא, שבאופן המעשי, התוכנית הופעלה מרגע אישורה כמנוע ביורוקרטי לחסימת מפעל ההתיישבות הציוני; בעוד הציבור היהודי איננו קולט את גודל האפלייה נגדו:
- עכשיו בכרמיאל רשות מקרקעי ישראל שיווקה 22 מגרשים לבתים צמודי קרקע כל מגרש לא יותר מ-300 מ״ר. המחיר לכל מגרש הגיע ל-1.2 מיליון.
- במושב זהר בצפון מערב הנגב הוצעו למכרז 67 מגרשים - התמודדו 600. המחיר עם מע״מ לפני פיתוח מגיע למיליון שקל לחצי דונם.
רמ״י מתנהלת בהגיון ספסרי - יוצרים בכוונה מחסור ואז מעלים את המחיר. בנקודת הסיום למכרז במושב זהר יציבו שמאי הרשות את נקודת הפתיחה למחיר המינימום למכרז הבא. זו התוצאה של מדיניות ממשלתית לפתיחת השוק לתחרות שוק חופשי.
יש לציין כי גם הצעת שרת הפנים אינה מבטלת את מכסת ההגבלה להתיישבות היהודית; אלא בסך הכל, מעלה אותה מ-400 ל-600. בהתיישבות הלא יהודית לעומת זאת אין ולא הייתה מעולם הגבלה כלשהי.
להבנת המשמעות: הכפר הבדואי טובא זנגריה והקיבוץ הסמוך לו כפר הנשיא מנו בשנת 1955 כל אחד מהם 200 בתי אב. בתמ״א 35, טובא זנגריה יועד בתכנית מתאר ל-10,000 בתי אב; ולעומתו, כפר הנשיא הוגבל במכסת 400 בתי אב. בטובא זנגריה אין כל מגבלה להתרחב מעבר ל-10,000 זה רק ידרוש עדכון תב״ע. המשמעות הפשוטה הנובעת מכך: טובא זנגריה תגיע בקלות ל-100,000 תושבים וכפר הנשיא יהיה מובלעת קטנה של 400 בתי אב.
בימי מפא״י, ההנהגה השתמשה בקרקע המדינה להענקת אפשרות למליוני עולים חדשים וזוגות צעירים לקורת גג במחיר סביר. ביו״ש - בזכות זה שלא היה סיפוח, ברוך ה׳ - אין מגבלת תמ״א 35 וגם לא מגבלת סעיף 8 לועדת קבלה.
מדינה יהודית באמת קיימת היום רק ביו״ש….
[בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com. הכרזה: ייצור ידע]
לכן, מאמציה של השרה שקד לתיקון העיוות ראויים להערכה ולמלוא תמיכת הציבור היהודי!
[לקובץ המאמרים על 'שלטון הנהלים', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על אסטרטגיית העשייה 'מתחת לרדאר', לחצו כאן] [לאסופת המאמרים אודות תופעת 'מדינת העומק' - ה'דיפ סטייט', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על על מות ההתיישבות היהודית בא"י, לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!