[לאוסף הכרזות על פוליטיקה, צבא ומדינאות, לחצו כאן]
"נַפְתָּלִי, אַיָּלָה שְׁלֻחָה–הַנֹּתֵן, אִמְרֵי-שָׁפֶר" (בראשית מט, כא)
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
כְּרָזָה או פּוֹסְטֶר (Poster) היא כל דימוי חזותי המיועד להצגתו לראווה. כרזות הן לא פעם הפריט המזהה מעצב גרפי יותר מאשר תוצרים אחרים בעולם העיצוב. לפני עידן הרשתות החברתיות, היו הפוסטרים מודפסים על נייר ותלויים לראווה על קירות או משטחים. היום, עברה הזירה אל הרשתות החברתיות (ויקיפדיה: כרזה).
הדף הזה מביא לכם אוסף רביעי של כרזות ובהן אמירות שתועדו אצלנו, באתר ייצור ידע; בהקשרים של פוליטיקה ומדינאות.
תיהנו; ואתם מוזמנים לתרום עוד...
כרזות שבעל הזכויות בהן לא אותר, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי בכל כרזה, אנא פנו ל: yehezkeally@gmail.com]
* * *
כרזות ראשונה בראש הדף עד הרביעית: אין חריש עמוק בלי חרב; וריבונות מחייבת חרב ביד, או לפחות בנדן...
מידי תקופה עולה שוב ושוב השאלה, עד מתי נאלץ לחיות על חרבנו... ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, נדרש לסוגיה מספר פעמים ולא הסתיר את דעתו: "אין פה מטה קסם" - פסק נתניהו - "נאלץ לחיות על חרבנו!". הדברים הללו עוררו בקרב רבים אכזבה ותרעומת. אבל, האם ישנה בכלל אפשרות לריבונות בלי חרב ביד?
מצב היסוד לקיומנו הוא דווקא אי היציבות. אם נוצרה לרגע יציבות היא תוצאת שיווי משקל ארעי, כמו רוגע על פני הים. גם ניצחונות בקרב ואפילו בריתות שלום כברית שלמה עם מצרים, כשנשא את בת פרעה לאשה, לא הסדירו אלא רגיעה חולפת. לא עברו חמש שנים ממות שלמה, ושישק מלך מצרים עלה למלחמה על ירושלים. זו המציאות כהווייתה כפי שמוכרת לכל העמים. ריבונות מחייבת קיום בתודעת מאבק והיא אינה מושגת ונשמרת ללא חרב צמודה, אם לא ביד אז לפחות בנדן. אלא שלבני ישראל כבר אז היו ציפיות אחרות, ועל כך בכו וממשיכים לבכות.
- המאמר הרלוונטי באתר: גרשון הכהן: הלנצח נחיה על חרבנו?
כרזה שנייה באותו הקשר:
[התמונה היא צילום מסך. הכרזה: 'ייצור ידע']
וגם כרזה שלישית:
[צילום: הסוכנות היהודית. הכרזה: ייצור ידע]
וגם כרזה רביעית עוסקת במהותה של ריבונות
האלוף גרשון הכהן כותב כך: "ריבונות היא מצב שבו עם מחליט לקחת אחריות לגורלו. אי אפשר לעשות את זה בלי חרב ביד ובלי נכונות לשלם מחירים. וזה ההבדל הגדול בין מחיר שאנחנו משלמים כשאנחנו קרבנות חסרי ישע, למחיר שקבוצה ריבונית מוכנה לשלם על הזכות לקחת את גורלה בידיים...
מאז 1948 נהרגו יותר חיילים אנגלים מישראלים. האנגלים לא מפסיקים להילחם. הם רק עושים זאת לא על אדמת אנגליה אלא במקומות אחרים, כדי לתת ביטוי לריבונותם ולערכיהם. כוחות בריטיים באפגניסטן לא שואלים למה הם שם כשהתאטראות בלונדון ממשיכים לחגוג. להפך. בזכות נכונותם להילחם היכן שמטילים אותם, התאטרון בלונדון חוגג... נכונות העם להילחם תלויה ביכולת המנהיג להכין את העם למלחמה, הן נפשית והן חומרית."
- המאמר הרלוונטי באתר: גרשון הכהן: בשביל מה אנחנו נלחמים?
[התמונה המקורית היא צילום מסך. הכרזה: 'ייצור ידע']
כרזה חמישית כמעט באותו הקשר: יהיה שלום במזרח התיכון?
ההיסטוריון והפובליציסט האמריקני ממוצא פרסי, פואד עג'אמי, שהיה מגדולי המזרחנים וראש לימודי המזרח התיכון באוניברסיטת ג'והן הופקינס (The Arab Predicament) הציע לנו - בבואנו לדבר על שלום במזרח התיכון לזכור כי: המזרח התיכון מהווה "רצף של אשליות, תיסכול ומדיניות המתדרדרים שוב ושוב לשפיכות דמים". משמע, להמר על שלום לטווח ארוך, באזורנו, זה להמר נגד ההיסטוריה...
- המאמר הרלוונטי באתר: יורם אטינגר: זעזועים בירדן – בבואה של המזרח התיכון.
[התמונה היא צילום מסך. הכרזה: 'ייצור ידע']
כרזות שישית ושביעית: אכזריותה של הפוליטיקה
"אורבים לי בכל פינה..."! ראש הממשלה לוי אשכול מצא עצמו בין הפטיש לסדן: מחד גיסא היה נתון להתקפות אכזריות מצד בן גוריון וחבריו במפלגת רפ"י, שפרשו ממפא"י; ומצד שני, זינבו בו גם אנשי מפלגתו, מפא"י.
המאמרים הרלוונטיים:
- איתן הבר (1987), היום תפרוץ מלחמה, זכרונותיו של תת אלוף ישראל ליאור, המזכיר הצבאי של ראשי הממשלה, לוי אשכול וגולדה מאיר, תל אביב: עידנים.
- פנחס יחזקאלי (2015), פוליטיקה ארגונית – מאבק עוצמה חסר רחמים…, ייצור ידע, 29/11/15.
[תמונתו המקורית של ראש הממשלה לוי אשכול, היא צילום מסך]
הכרזה שביעית באותו הקשר: אנשים צנועים מתקשים להסתגל...
אדם צנוע וענו התקשה להסתגל למשרה הנעלה. על כך אמר רבי אורי מסטרליסק ("השרף"): "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש, מלהיות גדול וצדיק מפורסם בישראל"...
[בתמונה: ייסורי הגדולים... קשה להיות גדול ומפורסם בישראל... מקור התמונה: צילום: מרים Espacio מן Pexels]
כרזה שמינית: ריאל פוליטיק: תשכחו ממוסר ביחסים בינלאומיים
הגישה הקרויה 'ריאל פוליטיק' גורסת - שאין מקום לשיקולי מוסר ולאידאלים; ואין טעם 'ליפות' את האופן שבו הדברים מתנהלים, לא במדיניות החוץ, ולא בפוליטיקה הפנימית בתוך מדינות; כיוון כאשר מערבים ערכים בפוליטיקה, הצד השני מנצל את התמימות הזו, והתוצאות בהתאם!
המשפט המכונן שמצוטט תמיד בהקשר זה נקשר - בצדק ואולי שלא בצדק - בשמו של נשיא ארצות הברית לשעבר, פרנקלין דלאנו רוזוולט; ועל פי הסיפור, נאמר בהקשר לאנסטסיו סומוזה גרסיה, הנשיא ה -21 של ניקרגואה מה-1 בינואר 1937 עד ה- 1 במאי 1947 ומ- 21 במאי 1950 עד 29 בספטמבר 1956. אנסטסיו סומוזה ייסד שושלת שליטים משפחתיים, שמשלה בניקראגווה 42 שנים של שחיתות וחיסול מתנגדים ללא רחמים.
למרות משטרו האכזרי וחסר הרחמים, תמכה בו ארצות הברית כמעוז אנטי קומוניסטי איתן בניקראגווה; וכשהוער - לפי הסיפור - לרוזוולט שהאיש "בן זונה" מושחת ורצחני השיב: "הוא אולי בן זונה, אבל הוא הבן זוה שלנו!"...
המאמר הרלוונטי באתר: פנחס יחזקאלי: מוסר וצביעות ביחסים בין לאומיים.
כרזה תשיעית: בשביל מה אנחנו חיים?
האלוף גרשון הכהן כותב כך: "חקוקים בזיכרוני דבריה של נחמה ישראלי, לוחמת הפלמ"ח וחברת קיבוץ דברת, שאיבדה את שני בניה השריונאים בקרבות התעלה במלחמת יום כיפור: "למי שאין ערך, בעבורו הוא מוכן לסכן את חייו ואף להקריבם, אין לו ערך בעבורו ראוי לו לחיות".
ומוסיף הכהן: אם אין "אנחנו" אין מי שינצח, אם אין "אנחנו" - היודעים להתאחד כ"אנחנו" וממשיכים את החיים והמפעל הלאומי המשותף - נותרים רק סבל השכול והנכות שכל איש נושא לבדו...".
המאמר הרלוונטי באתר: גרשון הכהן: בין יום הזיכרון ליום העצמאות – זיקת הכאב והתקווה.
[מקור התמונה אינו ידוע. הכרזה: 'ייצור ידע']
כרזה עשירית: יש נביא בעירו... בכל הנוגע לאויב, מנהיגיו בורים גנורים!
חרף הכרות אינטימית של עשרות שנים, כולל מספר סבבי מלחמה ועשרות סבבי לחימה קטנים - טוען אלוף משנה במיל', ד"ר אפרים לאור - מתברר שיש בישראל ידע מקיף ומעמיק ביחס לתמונת-המצב בסוריה; אבל, יש לנו קרוב ל-0 אבחנה, הפנמה ותובנה ביחס לתבונת-מצב בסוריה. מומחים-לכאורה לסוריה כמעט הפקירו בשנת 2000 את החוף המזרחי של הכנרת לצבא הסורי. תושבי כנרת מודים לנשיא חָאפִז אלְאַסַד שהציל אותנו מידי המנהיגים 'התבוניים' שלנו. עשור מאוחר יותר אהוד ברק כראש ממשלה העריך שמשטר אסד יחלוף מן העולם תוך חודשים ספורים.
"יאללה מומחים [למה בדיוק?]" - קורה להם לאור - "תודו בהטעיה והונאה שפיזרתם בזמנו... לא על משך הקדנציה של הנשיא אסד, בכלל לא, אלא על היתכנות שלום בין סוריה וישראל! על סמך מה אמרתם מה שאמרתם?! על סמך מה הינכם נוטלים דרור לעצמכם לחזור על ההבל הזה עכשיו, בכלל זה ביחס להתנהלות מול אירן?! הוכחתם שאין לכם מושג ירוק. מי שמכם להונות את הציבור?!"
המאמר הרלוונטי באתר: אפרים לאור: על עובדות וחלומות הזויים – עשור למלחמת האזרחים בסוריה.
[התמונה היא צילום מסך. הכרזה: 'ייצור ידע']
[לאוסף הכרזות על פוליטיקה, צבא ומדינאות, לחצו כאן]
