אבי הראל: הראני נא את כבודך

[בתמונה: הראני נא את כבודך... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי hansiline לאתר Pixabay]

הרמב"ם הושפע מתורת השלילה של חכמי האסלם, בהקשר להגדרת האל, והיה מודע גם לשיטותיהם של קודמיו היהודים, אולם הוא הציג דרך עקבית ושיטתית עמוקה וחריפה יותר מכל ההוגים שקדמו לו בימי הביניים. לפי הרמב"ם, היתרון בהשגה של האל על דרך השלילה גדול על כל דרך השגה אחרת...

[לקובץ המאמרים על פָּרָשַׁת כִּי תִשָּׂא וחטא העגל, לחצו כאן]

עודכן ב-27 בפברואר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בפרשת כי תשא, לאחר מעשה העגל ובקשת המחילה של העם באמצעות משה, מבקש זה האחרון, בפרק ל"ג, את הדברים הבאים:" וְעַתָּה אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, הוֹדִעֵנִי נָא אֶת-דְּרָכֶךָ, וְאֵדָעֲךָ, לְמַעַן אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֶיךָ", "וַיֹּאמַר: הַרְאֵנִי נָא, אֶת-כְּבֹדֶךָ"[1]. על בקשות אלו נכתבו פרשנויות אין ספור ואנו נביא את פרשנותו של הרמב"ם במורה נבוכים.

הפרקים הראשונים של החלק הראשון של ספר מורה הנבוכים, כשבעים במספר, מוקדשים לפרשנותו האלגורית של המחבר על מושגים בפסוקי המקרא, היות ואותם פסוקים מכילים תיאורים שונים של האל.

הצעד הראשון לקראת השגת האל באופן ראוי היא הקביעה שאין לייחס לאל שום תואר חיובי היות ואי אפשר להגדירו. הרמב"ם (ראו את תמונת הפסל למטה) מראה כי אין אפשרות להגדיר את האל ולאחר מכן הוא קובע כי אין אפשרות לייחס לו כול היגד חיובי[2]. ראוי לציין שהרמב"ם הולך כאן על פי זרמים ניו אפלטוניים, ולא על פי הטיעון האריסטוטלי [3]. לדעת אריסטו הגדרת עצם חייבת לכלול שני מרכיבים- היגד המשתף את העצם עם שאר העצמים מסוגו והשני- היגד המבדיל בינו לבין שאר העצמים בסוגו[4].

[בתמונה: הרמב"ם... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי 7753727 לאתר Pixabay]

[בתמונה: הרמב"ם... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי 7753727 לאתר Pixabay]

האל אינו ניתן להגדרה כי הוא יחיד במינו ואין אפשרות לדמותו לשום נמצא אחר, היות והוא סיבת כל הנמצאים. בנוסף אי אפשר לייחס לאל תארים המבטאים איכות ושאינם נמנים עם המהות.

הנה כי כן, אין לייחס לאל שום סוג מסוגי האיכות שמנינו.

אין אפשרות גם להגדיר את האל על פי יחס לנמצא משותף אחר, כי אין שום שיתוף בין האל לשאר הנמצאים, כמו גם להוויתם, כי הווית האל אינה מייצגת נמצא שנברא, היות והאל הוא הוויה הכרחית, בניגוד לשאר הנמצאות.

לכן ניתן ליחס לאל רק את תארי הפעולה, כי אין הם מורים על שינוי במהותו כדלקמן : "...וכאשר לא נשכיל מהמציאנו זולתנו אלא בשנעשהו בנגיעה, תארוהו שהוא פועל. וכן כאשר לא ישיג ההמון דבר חי אלא בעל נפש, תארוהו לנו גם כן שהוא בעל נפש, ואף על פי ששם הנפש משותף, כמו שהתבאר- העניין שהוא חי. וכאשר לא יושגו אלו הפעולות כולם בנו אלא בכלים גשמיים, הושאלו לו אלו הכלים כולם אשר בהם תהיה התנועה המקומית- רצוני לומר- הרגלים וכפותם, והכלים אשר יהיה בהם השמע והראות והריח והם- האוזן והעין והאף, והכלים אשר בהם יהיה הדיבור וחומר הדיבור, והם הפה והלשון והקול, והכלים אשר בהם יעשה העושה ממנו מה שיעשהו, והם הידיים והאצבעות והכף והזרוע, ובאור זה כולו- שהוא יתעלה מכול חיסרון- הושאלו לו הכלים הגשמיים להורות בהם על פעולותיו, והושאלו לוו הפעולות ההם להורות בהם על שלמות אחד, אינו עצם הפעולה ההיא...והושאלו לו הראות והשמע- לראייה על ההשגה בכלל..."[5].

אנו רשאים אם כן, לתאר את פעולות האל על ידי תארי הפעולה, אבל להיזהר שלא לייחס אותם למהותו הפנימית או כתכונותיו. נמצא שפתיחת הדיון אודות תארי האל נפתח בשלילה מוחלטת ונמשך בהיבט חיובי, המתיר להשתמש, באופן מושכל וזהיר בתארי הפעולה כלפי האל. השגה זו של האל שייכת כמובן לעיון השכלי, ורק באמצעות השכל ניתן לתאר את האל על פי פעולותיו, היות שבעיקרון אין האדם יכול להשיג את מהותו של האל.

[בתמונה: הראני נא את כבודך... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי spirit111 לאתר Pixabay]

[בתמונה: הראני נא את כבודך... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי spirit111 לאתר Pixabay]

ואכן לפי הרמב"ם, גם משה רבנו בהיותו בנקרת הצור בפרשתנו [6] ביקש להשיג את מהות האל אך מבוקשו ניתן לו באופן חלקי ביותר: "...דע- כי אדון החכמים משה רבנו ע"ה ביקש שתי בקשות, ובאתו התשובה על שתי הבקשות. הבקשה האחת היא בקשו ממנו יתברך, שיודיעהו עצמו ואמיתתו; והבקשה השנית- והיא אשר ביקש תחילה – שיודיעהו תאריו. והשיבו יתברך על שתי השאלות בשיעד אותו תאריו כולם ושהם- פעולותיו; והודיעו כי עצמו לא יושג לפי מה שהוא, אלא שהוא העירו על מקום עיון, ישיג ממנו תכלית מה שאפשר לאדם שישיגהו; ואשר השיגו הוא ע"ה לא השיגו אדם לפניו, ולא לאחריו..."[7].

לדעת הרמב"ם אם כן, משה ביקש שתי בקשות, ידיעת האל ודרכי פעולתו בעולם וכן- ביקש לדעת את מהותו. לגבי הבקשה הראשונה משה נענה בחיוב, והוא זכה להכיר את תוארי הפעולה האלוהיים בעולם השפל. ברם, לגבי בקשתו השנייה, נענה משה בשלילה, אולם ניתן לו מקום עיון שבאמצעותו יוכל להגיע להשגה מיטבית של עצמות האל, אם כי לעולם לא יגיע להבנת עצמות האל באופן מוחלט. בקשה זו, באה להראות כי לידיעה האנושית יש גבולות ברורים שלא ניתן לעוברם. אבל עצם השאיפה להשיג את האל באמצעות השכל עד כמה שניתן, היא החובה העליונה שעל האדם לעסוק בה תדיר [8].

ככלל, המתודולוגיה המוצעת בנושא התארים השליליים, מושרשת בהכרה כי האל הינו נעלם מהשגת השכל האנושי. אולם למרות היות השכל האנושי חלקי ומוגבל בהשגתו, הרי חובה על האדם להתקדם באמצעותו להכרת האל עד כמה שניתן. לפיכך הדרך היחידה להגיע להכרת האל עד כמה שניתן היא לייחס לו תארים שליליים. כול תואר שיש בו מהשלמות האנושית יש לייחס לאל כהיגד שלילי או כתואר פעולה. הבסיס לכול המתודה- הרחקה מוחלטת של הגשמות מהאל: "...כי כול מה שמחייב גשמות ראוי בהכרח להרחיקו ממנו, וכן כול הפעלות יורחק ממנו...וממה שראוי בהכרח שיורחק ממנו גם כן הדימוי לשום דבר מן הנמצאות...כללו של דבר- כי כול דבר מביא לאחד מאלו המינים הארבעה ראוי בהכרח להרחיקו ממנו במופת מבואר- והוא: כול מה שיביא לגשמות, או מה שיביא להפעלות ושינוי, או מה שיביא להעדר...או מה שיביא לדמיון דבר מבריאותיו..."[9].

תורת התארים השליליים מסתיימת בהצגת השלילה הקשה ביותר להבנה- שלילת תואר המציאות מהאל [10]. זאת כי אם אסור ליחס תואר זה לאל, ואסור להשוות בין מציאות האדם והאל הרי האדם הסביר יחשוב כי האל לא נמצא כלל. לכן יש לזכור כי השיתוף במושג המציאות בין האדם לאל הוא שיתוף שם בלבד. רוצה לומר- מציאות הנבראים בעולם היא תוספת על הגדרתם, ומשום כך יוצרת בהם ריבוי. יתרה מזאת כול הנבראים הם אפשרי המציאות- אין הם חייבים להימצא. יכולה בהחלט להיות מציאות בהם אותם נבראים לא יהיו קיימים. האל לעומתם הינו אחד באחדות פשוטה, והיות שמציאותו זהה עם מהותו הופכת אותו למחויב המציאות.

[בתמונה: הראני נא את כבודך... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי spirit111 לאתר Pixabay]

[בתמונה: הראני נא את כבודך... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי spirit111 לאתר Pixabay]

על פי הנאמר, האל נמצא כמחויב המציאות, והוא סיבת הימצאות כלל הנמצאות הנבראות. האל מצוי בזהות מוחלטת עם מחשבתו העצמית, אותה אין אנו מסוגלים להבין. ברם אי ידיעה זו, מאפשרת לנו להתקרב עד כמה שניתן למציאותו המיוחדת המחייבת את קיומנו ואת הימצאות האל באופן שאין באפשרותנו לקלוט[11] .

הנה כי כן, תיאור האל באופן נגטיבי, אינו מביע מה נמצא בו אלא מה שאין בו, אולם מאחורי השלילה מסתתרת שלמות חיובית שאין השכל האנושי יכול להשיגה.

שיטת התארים השליליים מעוררת קושי נוסף והוא- מה יתרון של אדם מרעהו בידיעת האל? האם מי ששולל יותר דברים מהאל השגתו השכלית עליונה יותר? תשובת הרמב"ם הינה חד משמעית. ככול שהאדם ייחס לאל תארי שלילה רבים יותר השגתו במדע האלוהי נשגבת יותר. אין הכוונה כמובן לשלילה מהשפה ולחוץ אלא שלילה פילוסופית שבאה לאחר לימוד מעמיק ושיטתי : "...יש לשואל שישאל ויאמר- אחר שאין תחבולה בהשגת אמיתת עצמו, והמופת מכריח שהדבר המושג הוא שהוא נמצא לבד, ותארי החיוב כבר נמנעו...באי זה דבר ייפול היתרון בין המשיגים? אם כן, אשר השיגו משה רבנו ע"ה ושלמה הוא אשר ישיג האיש האחד מקצת דורשי החכמה...דע כי העניין כן, ושהיתרון בין המשיגים עצום מאוד- כי כמו כול אשר יוסיפו בתארי המתואר- יתייחד יותר ויקרב המתאר להשגת אמיתתו, כן כול מה שתוסיף בשלילה ממנו יתברך, תקרב אל ההשגה ותהיה יותר קרוב

אליו ממי שלא שלל מה שכבר התבאר לך במופת שלילתו, ולזה יטרח אדם אחד שנים רבות בהבנת חכמה אחת ואמת הקדמותיה, עד שיקחה אמת- תהיה תולדת החכמה ההיא כולה, שנשלול מהאלוה עניין אחד נודע במופת שהוא שקר שייוחס לו העניין ההוא...הנה כבר התבאר לך כי כול אשר התבאר לך במופת שלילת דבר אחד ממנו- תהיה יותר שלם..."[12].

הצד הנוסף של ידיעת האל מתמקדת כאמור בתיאור פעולותיו. על ידי הכרת המציאות ומרכיביה אנו לומדים מה אנו צריכים לשלול ממנו, ובאמצעות ההכרה המדעית אנו יכולים להגיע לתובנות בעניין מהותו. לדוגמא- המתמטיקה יכולה ללמדנו את הפרשנות הנכונה בקשר לאחדות האל, שאינה ניתנת לחלוקה, מדע הפיסיקה יכול לתת לשכל האנושי כיוון כי האל מניע את העולם וכך הלאה. ברם ערכם המרכזי של ידיעת המדעים על בוריים הייתה ונשארה בכך שהיא מוליכה את האדם ההולך בדרך המדעית להגיע אל השלמות הרעיונית הקיימת.

[בתמונה: הראני נא את כבודך... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי spirit111 לאתר Pixabay]

[בתמונה: הראני נא את כבודך... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי spirit111 לאתר Pixabay]

ואכן בהמשך דבריו מביא הרמב"ם את דרך סדר הלימוד, שאמור להוביל את האדם לפסגת ההכרה השכלית : "...אי אפשר, אם כן, בהכרח, למי שירצה השלמות האנושי, מבלתי התלמד תחילה במלאכת ההיגיון, ואחר כך בלימודיות לפי הסדר ואחר כך בטבעיות ואחר כן באלוהיות..."[13] . אולם דרך מבטיחה זו אינה מתאימה לרוב בני האדם ורק מעטים מהם יזכו ללכת לאורה כפי שמובא על אתר בהמשך : "...וכבר מצאנו רבים , ילאה שכלם בקצת אלו החכמות וגם אם לא יקצר שכלם, אפשר שיפסיק בהם המוות, והם בקצת ההצעות. ואילו לא ניתן לנו דעת על צד הקבלה בשום פנים, ולא הישירונו אל דבר במשל, אלא שנחויב בציור השלם בגדרים העצמיים ובהאמין במה שירצה להאמין בו במופת, היה מביא זה למות רוב האנשים, והם לא ידעו היש אלוה לעולם או אין אלוה, כול שכן שיחויב לו דין או יורחק ממנו חסרון, ולא היה ניצל מזה המוות אלא אחד מעיר ושניים ממשפחה...".

אחרית דבר

הרמב"ם הושפע מתורת השלילה של חכמי האסלם, בהקשר להגדרת האל, והיה מודע גם לשיטותיהם של קודמיו היהודים, אולם הוא הציג דרך עקבית ושיטתית עמוקה וחריפה יותר מכל ההוגים שקדמו לו בימי הביניים. לפי הרמב"ם, היתרון בהשגה של האל על דרך השלילה גדול על כל דרך השגה אחרת, כיוון שבאמצעות הבנת מה שהאל איננו, מתחדדת השגתו של האדם בעניין האלוהי. על כן מניח הרמב"ם שיטה זו, של שלילת התארים מהאל, כבסיס למשנתו הפילוסופית, בניסיון להראות שאת האל ניתן לתאר אך ורק דרך תיאורים שוללים ודרך תיאור פעולותיו.

[בתמונה: הראני נא את כבודך... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי spirit111 לאתר Pixabay]

[בתמונה: הראני נא את כבודך... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי spirit111 לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על פָּרָשַׁת כִּי תִשָּׂא וחטא העגל, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

[1] שמות, פרק ל"ג, פסוקים: י"ג, י"ח בהתאמה.

[2] Broadie. A, Maimonides on Negative Attribution, Transactions of the Glasgow Oriental Society, 25, 1967, pp. 1- 17                                                                                                                                        Diesendruck. Z, Maimonides Theory of the Negation of Privation, Proceedings of the American Academy of Jewish Research, vol. 6, 1934- 1935, pp. 139- 151

[3] ק. סיראט, הגות פילוסופית בימי הביניים, עמוד 239, א. שבייד, הפילוסופים הגדולים שלנו, עמוד 238- 240. (להלן – סיראט, שבייד).

[4] בכלר. ז', המתודולוגיה המונחת ביסוד התקפתו של הרמב"ם על הפיסיקה האריסטוטלית, עיון, י"ז, תשכ"ו- תשכ"ז, עמודים 34- 41

[5] מורה נבוכים, חלק א', פרק מ"ו

[6] כשר. ח, פירושי הרמב"ם לסיפור נקרת הצור, דעת, 35, תשנ"ה, עמודים 29- 66

Pines. S, The Limitation of Human Knowledge According to AL- Farabi Ibn and Maimonides,

Studies in Medieval Jewish History and Literature, Cambridge, Mass. 1979, pp. 82- 109

[7] מורה נבוכים, חלק א', פרק נ"ד ראה גם- Gordon. P, The Erotics of Negative Theology- Mainonides on Apprehension, Jewish Studies Quarterly, 2, 1995, pp. 1-38

[8] שבייד, עמודים 244- 245

[9] מורה נבוכים, חלק א', פרק נ"ה. וראה הרחבה על כך- שבייד, עמודים 245- 261.

[10] על סוגיה נרחבת זו ראה- רביצקי. א, אפשריות המציאות ומקריותה בפרשנות הרמב"ם במאה הי"ג, דעת, 2/3, תשל"ח- תשל"ט, עמודים 67- 79; Altmann. A, Essence and Existence in Maimonides, Studies in Religious Philosophy and Mysticism, N.Y., 1969, pp. 108- 127

Pines. S. Dieu et l'etre selon Maimonide, Studies in the History of Jewish Thought, 1997, pp. 447- 462

[11] ראה- שבייד, עמודים 259- 261.

[12] מורה נבוכים, חלק א', פרק נ"ט. שני המבואות הנוספים בעמוד זה לקוחים מאותו מראה מקום.

על הסוגייה של דברה תורה כלשון בני אדם ראה- נוריאל. א', דברה תורה כלשון בני אדם במורה נבוכים, דת ושפה, תל- אביב, תשמ"ב, עמודים 97- 103.

על המוסד הנקרא כנסת גדולה, ועל חכמיה, ראה- מנטל. ח', ד', אנשי כנסת הגדולה, הוצאת דביר, 1983

[13] על השלמות האנושית ראה- Kellner. M, Maimonides on Human Perfection, Atlanta Georgia, 1990

כשר. ח', תלמוד תורה כאמצעי להשגת האל במשנת הרמב"ם, מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, ה', תשמ"ו, עמודים 71- 81

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *