אבי הראל: יוסף ואסנת

[בתמונה: יוסף פוגש את אסנת מאת צייר אנונימי במוזיאון בודה. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Yair Haklai. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

[בתמונה: יוסף פוגש את אסנת מאת צייר אנונימי במוזיאון בודה. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Yair Haklai. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

נישואיו של יוסף לאסנת בפרשת מקץ מוזכרת בצורה מינורית, כך שהכותב המקראי כמעט שמבליע נישואים אלה בקורפוס הגדול של סיפורי יוסף. את החסר ממלא ספר בשם יוסף ואסנת שמתארם באריכות. הספר נכתב ככול הנראה במאה הראשונה לפני הספירה, על ידי יהודי בן אלכסנדריה...

[לאוסף המאמרים על פרשת מקץ, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 2 בדצמבר 2021

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

* * *

פרשת מקץ עוסקת בתחילתה בחלומות פרעה ופתרונם על ידי יוסף. בעקבות פתרון מוצלח זה, עולה יוסף לגדולה בחצר מלכותו של השליט המצרי בעטיה של חוכמתו : "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זֹאת, אֵין-נָבוֹן וְחָכָם, כָּמוֹךָ"[1].

פרעה איננו מספק במינוי מלכותי ליוסף אלא משדך לו את אישה בהתאם למעמדו: "... וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-אָסְנַת בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן, לְאִשָּׁה..."[2]. השם און מתייחס ככול הנראה לעיר יונו הממוקמת דרומה לקודקוד הדלתא של הנילוס, שהייתה לאחת הערים החשובות במצרים.

[תמונתו של אלוהי השמש, אתום, נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Jeff Dahl. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

בעיר זו סגדו לאתום[3] אלוהי השמש (ראו תמונה משמאל). במרוצת השנים נוסף לפולחן זה גם אלי שמש נוספים כרע והאל הורוס[4]. היות והמדובר באל או באלים חשובים בפנתאון המצרי, מעמדם של כוהני און נחשב למכובד ביותר, ובשל כך נותן פרעה ליוסף את אסנת שבאה ממשפחת כוהנים רמת מעלה, כיאה למעמדו הרם.

[תמונתו, משמאל, של אלוהי השמש, אתום, נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Jeff Dahl. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

על נישואיו אלה של יוסף, נכתב ספר שלם שנקרא יוסף ואסנת[5]. המדובר ספר חיצוני לכתבי הקודש, שחובר ככל הנראה בידי מחבר הלניסטי מאלכסנדריה במאה הראשונה לפני הספירה. יש המאחרים את כתיבתו למאה השלישית לספירה. זהות המחבר לוטה בערפל. לפי גרסה אחת המדובר ביהודי בן המאה הראשונה לפני הספירה, אולם קיימת דעה כי זהות המחבר היא של אדם נוצרי שחי במאה השנייה או השלישית לספירה, זאת בגלל קווי דמיון בין המסופר בספר יוסף ואסנת לבין הפולחן הנוצרי של הכנסייה הסורית[6].

בהנחה כי המדובר בכותב יהודי, מה הניע אותו לכתוב חיבור שלם על עובדה המופיעה באופן מינורי בפרשתנו? התשובה לכך נעוצה בסיפור נישואיהם של יוסף ואסנת. כיצד יכול היה יוסף הצדיק לשאת לאישה את בתו של כהן אלילי מצרי? מחבר יוסף ואסנת טוען כי נכון שאסנת באה מבית של עבודת אלילים, אולם היא עברה תהליך של המרת דת. מטרה נוספת של החיבור היא כנראה, עידוד המגמה של התגיירות בקרב העולם ההלניסטי והרומי, בייחוד בקרב נשים בנות המעמד הגבוה.

אשר על כן, הסתפחותה של אסנת אל עם ישראל אמונתו ואלוהיו היא הנושא המרכזי של הספר. אסנת היא כאמור, הדוגמא החיה המייצגת את הגויים שהתגיירו בעת העתיקה. בכך היא הופכת לסמל לכל אותם אלה שנכנסו אל תחת כנפי השכינה, ומיוחס לה בספר זה תפקיד דומה לתפקידה, על פי חז"ל, של רות המואביה.

תקציר הספר יוסף ואסנת[7]

הדמות היחידה המתוארת בספר כעוסקת בפועל בעבודת אלילים היא אסנת, וזאת כדי להדגיש את גודל תשובתה. היא עוזבת את אליליה לאחר שראתה את יופיו של יוסף. בתחילה בזה אסנת ליוסף, שהיה רועה הצאן שבא מארץ כנען, ונחשבה לעבודה בזויה ולא תואמת את מעמדה הרם. אך כאשר אסנת רואה את יוסף מחלון ביתה בכל הדרו, היא מתביישת בהתנהגותה על שלא העריכה אל נכון את יוסף. כשפוגש יוסף באסנת הוא נוהג בה באדיבות, אך דוחה כל מגע עמה היות ושהיא עובדת עבודה זרה.

לאחר שיוסף הולך לדרכו עושה אסנת בחדרה מעשי תשובה כצום בכי ולבוש בגדי אבלות במשך שבוע ימים. בין היתר היא גם משליכה מחלונה את תכשיטיה לעניים וכן משליכה את שברי פסלי האלילים שניפצה לרסיסים. ביום השמיני היא פורשת את כפיה כלפי מזרח ומתוודה בתפילה על חטאיה בעבודה זרה. בעקבות מעשים אלו מופיע לפני אסנת מלאך אלוהים ומודיע שהאל סלח לה ומיעד  אותה לכלה ליוסף שאף הוא התאהב בה.

אסנת לובשת שוב את בגדי הפאר שלה ומופיעה לפני יוסף והם באים בברית נישואים. כעבור מספר שנים עוברת אסנת ליד ארמונו של בן פרעה ,שנעלב בעבר על סירובה של אסנת להינשא לו, והוא מחליט לרצחה. הדבר אינו עולה בידו ואסנת וילדיה נצלים מידיו.

הספר יוסף ואסנת היה חיבור  מפורסם מאד בימי הביניים, והוא השפיע השפעה רבה הן על ספרות העולם והן על אגדות הקדושים הנוצריים, אך דווקא אצלנו בעולם היהודי אין הוא מוכר, וזאת חרף מקורו היהודי ונושאו המקראי. יוצא מן הכלל הוא חיבור היסטורי בשם ספר יוספון[8], שנתחבר בדרום איטליה, ככול הנראה בשנת 953 לספירה, ואשר הכיר כנראה את ספר יוסף ואסנת בתרגומו הלטיני.

[בתמונה: היצירה יוסף ואסנת, בזיליקת סן-מארקו. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: היצירה יוסף ואסנת, בזיליקת סן-מארקו. התמונה היא נחלת הכלל]

אחרית דבר

נישואיו של יוסף לאסנת בפרשתנו מוזכרת בצורה מינורית כך שהכותב המקראי כמעט שמבליע נישואים אלה בקורפוס הגדול של סיפורי יוסף. את החסר ממלא ספר בשם יוסף ואסנת שמתארם באריכות. הספר נכתב ככול הנראה במאה הראשונה לפני הספירה, על ידי יהודי בן אלכסנדריה. הקושי שהניע לכתוב ספר זה נעוץ היה בעובדה שיוסף הצדיק נישא לבתו של כוהן אלילי רם מעלה. הסיפור ההלניסטי  אודות יוסף ואסנת הושפע מן הרומנים היוונים של אותם ימים. רבים מרומנים אלה מספרים על אהבה בין איש לאישה, בעלי דמויות טהורות ומוסריות ובעלות תכונות עילאיות. בסיפור שלנו אסנת מתאהבת ביוסף חוזרת בתשובה ונישאת לו. אם מתבוננים היטב במעשיה של אסנת, אנו מוצאים כי בהתנהגותה כרוכות זו בזו התשובה, התפילה והצדקה. דברים דומים לכך אנו מוצאים בתלמוד הירושלמי: "אמר ר' לעזר (=אלעזר): שלושה דברים מבטלים את הגזירה ואלו הן, תפילה וצדקה ותשובה"[9].

הסיפור על תשובתה של אסנת משקף אם כן מסורת יהודית עמוקה שיש לה ביטויים רבים, שאנו מוצאים גם שנים רבות אחר כך, גם בפיוט המפורסם, ונתנה תוקף[10], הנאמר בראש השנה וביום הכיפורים,  שבמרכזו המשפט: "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה".

[לאוסף המאמרים על פרשת מקץ, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

[1] בראשית, פרק מ"א, פסוק ל"ט.

[2] שם, פסוק מ"ה.

[3] אתום , אל במיתולוגיה המצרית. מקור שמו במילה המצרית תם  שמשמעה תום במובן סיום, מאחר שהוא יצר (או השלים) את העולם, והוא עתיד להשמיד (ולסיים) אותו בסוף מחזור החיים של העולם.

[4] עולם התנ"ך, בראשית, דודזון – עתי, ת"א, 1998, עמוד 228. הורוס הוא אל המלחמה, ואחד מהאלים הראשיים במיתולוגיה המצרית.

[5] שמו המלא של הספר הוא: הוידוי והתפילה אשר לאסנת בת פוטיפרע הכהן.

[6] דוד פלוסר, יוסף ואסנת – רומן יהודי/הלניסטי, נהרדעה , האוניברסיטה העברית, מקץ, 2000.

[7] גרסה עברית של הספר יוסף ואסנת, פורסם על ידי גבי צורן בכתב העת דפים למחקר בספרות בשנת תשמ"ה.

[8] יוסיפון הוא שמו של חיבור בעברית הסוקר את ההיסטוריה של עם ישראל בתקופת בית שני עד למרד הגדול. על פי החוקרים, חובר הספר או נערך בשנת 953 לספירה, באחת מערי דרום איטליה, והוא עיבוד של התרגומים הלטיניים של כתבי יוסף בן מתתיהו, וליקוט של מקורות נוספים.

[9] תלמוד ירושלמי, תענית,  משנה ב', הלכה א'.

[10] אבי הראל, מי חיבר את הפיוט ונתנה תוקף, ייצור ידע, אוקטובר 2016.

One thought on “אבי הראל: יוסף ואסנת

  1. Pingback: פרשת מקץ באתר ייצור ידע - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *