[בתמונה: רוב רובם של חדרי הישיבות מתכבדים בשולחנות מלבניים, שולחנות ארוכים שממלאים את עיצוב החלל המלבני באופן הרמוני, אינם שוברים את הקומפוזיציה של המשרד ומאפשרים תחושב נעימה לכל מי שנכנס לחדר הישיבות... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]
אלון שוורץ הוא יועץ ארגוני ואסטרטגי, עובד כבר מעל 15 שנים בסביבות ארגוניות ובתפקידים בכירים (לשעבר מנכ"ל התאחדות המלאכה). הוא מתמחה במרחבים; ומספק לארגונים כלים ושיטות לייצור סביבות עבודה שיתאימו לפעילות הארגונית. סביבת עבודה צריכה לספק איכות חיים לעובדים, לייצר תקשורת ארגונית זורמת ויעילה, להיות סביבה המאפשרת למידה ושיתופי פעולה נכונים, ליצור חדשנות ארגונית ומעל לכל שורת רווח- פריון!
לבלוג של אלון שוורץ, לחצו כאן.
* * *
בסדרה של מאמרים, ניהלתי דיון עם ד"ר פנחס יחזקאלי, על הצורך בהוספת קונטקסט לניתוח רשתות ארגונית (Organizational Network Analysis); והנה, הגיעה הדוגמה על השולחן.
במאמר זה אני מראה כיצד יש השפעה לאופן שבו אנחנו מעצבים את הריהוט המשרדי לאופן בו אנחנו פועלים. והנה הניתוח הרשתי מאפשר לנתח את הפעילות סביב שולחן אבל לא רק דרך הקשרים בין האנשים בחדר אלא דרך תוספת מהותית של הקונטקסט המרחבי ושל זוויות הראיה. הרי ללא הקונטקסט ניתן היה להניח שמה שיקבע את מערך הכוחות בחדר הוא רק טיב קשרי הגומלין בין האנשים ולא כך המצב בפועל.
חיבור של רשת עם קונטקסט של זמן ומרחב מאפשר הבנה עמוקה יותר של מרחב הפעילות הארגונית והכנסת תנועה לתוך הניתוח המופשט וחסר הקונטקסט.
רוב רובם של חדרי הישיבות מתכבדים בשולחנות מלבניים, שולחנות ארוכים שממלאים את עיצוב החלל המלבני באופן הרמוני; אינם שוברים את הקומפוזיציה של המשרד; ומאפשרים תחושב נעימה לכל מי שנכנס לחדר הישיבות.
לשולחן המלבני יש שתי נקודות שנקראות ראש השולחן ובצלעות הארוכות שלו מושבים נוספים... בדרך כלל - ובאופן בלתי מפתיע - מי שישב בראש השולחן יהיה האדם הבכיר בחדר. לפעמים הוא גם מנהל את הישיבה אבל לא בהכרח. בצלעות ישבו שאר האנשים כשבדרך כלל ליד כל עובד בצלעות ישב אדם עליו הוא סומך או שהוא מקיים אתו דיאלוג שוטף. ממול ישבו המחלקות האחרות או אנשים שאינם נמצאים מקבוצת השווים שלך. בדיונים מול גופי חוץ זה בא לידי ביטוי באופן מובהק יותר ובמו"מ נראה איך כל צד יבחר את המקום שלו בצד הנכון של השולחן.
באופן לא מפתיע הקונבנציה החברתית קובעת את המקום שבו כל אחד יושב אבל יש להבין/ לדעת ולזכור דבר נוסף. את מקום הישיבה לא קובעת רק התפיסה החברתית. לכל מקום בשולחן יש משמעויות מרחביות המשתלבות בתפיסה החברתית ומתחברות אליה.
זווית הראיה האנושית נפתחת לקצת יותר מ- 180 מעלות אבל אנחנו ממוקדים יותר ( ובאופן משמעותי) ב 60 המעלות הנמצאות לפנינו וככל שאנחנו מתרחקים לצדדים ראייתנו מטשטשת... המיקוד שלנו נמצא בקדמת הפנים שלנו ולכן אנחנו רואים בברור את מי שנמצא מולנו. לצורך תקשורת טובה אנחנו נדרשים לא רק לחוש השמיעה אנחנו נדרשים ליכולת לראות את ההתנהלות של בן השיח שלנו ולעקוב אחרי הסימנים הכנים העומדים בבסיס התקשורת וקודמים לשפה המדוברת.
[מקור התרשים משמאל: אלון שוורץ]
אחת הסיבות שהמושב האחורי באוטובוס הוא המושב של ה"מקובלים" נובעת מכך שזהו המושב הבטוח ביותר המושב ממנו רואים את כל הנוכחים ואין אף פרט באוטובוס שרואה מושב זה אך הוא אינו נראה.
בשולחן מלבני אין למי שיושב בצדדים יכולת לראות את האנשים שיושבים בפאה שלו. לעומת זאת למי שישב בראש השולחן מתאפשרת זווית ראיה אבסולוטית במסגרתה הוא יכול לשלוט בדיון באופן מוחלט.
ישיבה בשולחנות כאלה מתאימה לארגונים בהם מידת הדיאלוג בין המנהל לעובדים מצומצמת השולחן המלבני מאפשר פחות שליטה לעובדים, פחות בטחון, פחות תקשורת ופחות שיתוף מידע וחדשנות בישיבות.
כמובן ששולחנות עגולים מאפשרים סוג אחר של דיאלוג בין המשתתפים ובמקומות שבהם מבקשים לנהל שיח משתף ישתמשו בהם באופן טבעי. חשוב לציין שיותר ויותר חברות המתמחות בעיצוב ובתכנון ריהוט מתקדם מתכננות ריהוט בצורות טבעיות יותר ( לקוחות מדימויי טבע ולא מעולם הגיאומטריה) המאפשרות תקשורת שונה בין עובדים ויתרה מכך מאפשרת שינוי של השולחן במרחב כך שישרת צורות שונות של ישיבה ודיאלוג.
רבים שואלים אותי האם עיצוב המרחב המדויק הוא תהליך יקר שיעלה לארגון המון כסף ומחויבות לשיפוץ? ארגונים רבים שואלים מה ניתן לעשות לאחר שמרחב העבודה כבר עוצב?
ריהוט מדויק ומותאם והלבשה נכונה של מרחבי העבודה יכולים לייצר את השינוי הנדרש בעלות נמוכה בהרבה משיפוץ.
[עוד על הקשר בין סביבת עבודה לניתוח רשתות ארגוניות, ראו כאן]
