פנחס יחזקאלי: ההיגיון הפרדוקסלי של הסכסוכים והמלחמות

תקציר: הנה לנו שוב הפרדוקס של מערכת מורכבת; והפעם בהקשר המלחמה: מצד אחד, המלחמה היא מקור להרס ולחורבן; ו'שורפת' משאבים; ומצד שני היא מרעננת מערכות; מונעת התנוונות ויוצרת תנופת פיתוח טכנולוגי אדירה…

[בתמונה: ההיגיון הפרדוקסלי של הסכסוכים והמלחמות... מקור התמונה: Photo by Bartosz Bartkowiak from Pexels]
[בתמונה: ההיגיון הפרדוקסלי של הסכסוכים והמלחמות... מקור התמונה: Photo by Bartosz Bartkowiak from Pexels]

[לאוסף המאמרים על שלום עולמי וסתם שלום, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על ההיגיון הפרדוקסלי של מערכת מורכבת, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר 'ייצור ידע'.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה.

שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

תשאלו כל מועמדת למלכת יופי ותספר לכם שמשאת נפשה היא לפעול למען שלום עולמי. שלום הוא משאת נפשו של כל ישראלי שקץ ממלחמות...

אבל, מה שרע לפרטים, טוב לעתים למערכת הכוללת. תורת המערכות המורכבות מלמדת אותנו כי מערכת מורכבת מתפתחת, לאורך זמן, תוך כדי קונפליקטים, ומאבקים בין מרכיביה. כך היא מתאימה את עצמה לסביבה דינאמית, המשתנה במהירות.

משמע, לא רק שמלחמות אינן בבחינת רע הכרחי, יש להן תפקיד קריטי בהתפתחותן של המערכות. אחרת, האנטרופיה מכלה את המערכת ומנוונת אותה עד להתפרקותה. 
זה טבעה של מערכת מורכבת, המועדת לתוצאות הבלתי צפויות.
[בתמונה: לא רק שמלחמות אינן בבחינת רע הכרחי, יש להן תפקיד קריטי בהתפתחותן של המערכות... מקור התמונה: Photo by Kony Xyzx from Pexels]
[בתמונה: לא רק שמלחמות אינן בבחינת רע הכרחי, יש להן תפקיד קריטי בהתפתחותן של המערכות... מקור התמונה: Photo by Kony Xyzx from Pexels]

בדקו היכן הייתה האנושות מבחינה טכנולוגית לפני שתי מלחמות העולם האיומות, שעברו על האנושות במאה העשרים, והיכן היא מצאה את עצמה אחריהן...

  • בדקו, למשל, את ההתקדמות הרבה בתחומי הנשק הגרעיני, המכ"ם, מנוע הסילון, הטיל הבליסטי, ההצפנה וכדומה. טיל ה- V2 שסייט את תושבי לונדון היה בערבו של יום הטיל שהביא את האדם לירח.
  • התקדמות דומה נרשמה גם ברפואה; בפיתוח תרופות מצילות חיים - כמו הפנצילין - כקורח מן המלחמה (הפנצילין התגלה ב- 1928; אך במשך עשרות שנים כמעט שלא היתה בשימוש עד לייצורה ההמוני במלחמת העולם השנייה);
  • ואפילו מבחינה חברתית: המלחמה נתנה דחיפה אדירה לשואפי שוויון זכויות המיעוטים והנשים; ועוד ועוד...

גם ההיפך נכון: מערכת מורכבת שחיה בהרמוניה מתנוונת בטווח הארוך:

  • תקופתו של דוד המלך הייתה רצופה בעימותים אין סוף וישראל הפכה אימפריה אזורית.
  • 40 שנות השלווה של מלכות שלמה - של חוכמה ועושר ואהבה ונשים... - הביאו להתפרקותה של האימפריה הזו מבפנים, מיד אחרי מותו.
  • עשורים של הכלה ותחושה שאנחנו המעצה האזורית החשובה במזרח התיכון, הסתיימו ביקיצה מכאיבה ב- 7 באוקטובר 2023.

זה עובד גם ברמה האישית. מנהיגים מוצלחים רבים היו כאלה שעברו ילדות ענייה ומחשלת. אנחנו שואפים לגונן על ילדינו ככל יכולתנו; ותוך כדי מזיקים להם כי הם אינם מתחשלים; ואח"כ יכולת ההתמודדות שלהם נותרת בעייתית כשהם מתבגרים.

הסוגייה הזו קשה לעיכול, בייחוד עבורנו בישראל, משתי סיבות עיקריות:

  • האחת, ישראל היא אולי המדינה היחידה בעולם שמרחפת עליה סכנה קיומית כל העת; והיא מצויה במלחמה מיום היווסדה ואף מלפני כן. על כן, שלום הוא משאת נפש עבורנו. מי מאיתנו איננו רוצה לחיות בשלום ובעושר ובאהבה כמו שלמה המלך, ולחסוך מילדיו מלחמות וצורך להתגייס?
[בסרטון: הבטחתם יונה? הילדים של חורף 73]
  • והשנייה והבעייתית יותר: תורות המורכבות התפתחו במקביל לתנועות הפשיסטית והנאצית שאימצו חלק מרעיונותיהם (למרות שטרם הבשילו אז; ולמרות שלא הבינו אותם עד הסוף...). המנהיגים הפשיסטים והנאצים הבינו את סוגיית האנטרופיה וחששו מאוד מהתנוונות מפלגותיהם והרוח שהן מייצגות (כפי שקרה למשטרים שאותם החליפו...), ויצירת רפיון בשורות חבריהם.

כדי למנוע ניוון עמלו כל העת בשני כיוונים משלימים [להרחבה בנושא: 'השפעת תורות המורכבות על האידיאולוגיה הנאצית', לחצו כאן]:

  • סילוק גורמים מנוונים: את זה חווינה על בשרנו במשרפות אושוויץ...
  • יצירת תנופה מתמשכת של "מהפכה מתמדת": המלחמה הייתה עבורם לא רק הכרח; אלא גם תרופה מהחשש מהתנוונות. לצורך הזה הם התמכרו להסלמה גוברת והולכת של אתגרים נועזים יותר ויותר, שהביאה למלחמת העולם השנייה.

למה אני מעלה את התיאוריות הללו שוב עכשיו? 

לאחרונה ראה אור ספרה של ההיסטוריונית מרגרט מקמילן (Margaret MacMillan), שמחזק את הקביעות הללו. הספר: "מלחמה: כיצד קונפליקטים מעצבים אותנו" (War: How Conflict Shaped Us), מתאר כיצד משמשת המלחמה ככלי לפיתוח חברתי ופוליטי.

בדומה למה שנכתב בתחילת המאמר, קובעת מקמילן, בין היתר, שרבים מהפיתוחים הטכנולוגיים האזרחיים היום הם תוצר של המלחמה הקרה, כי מדינות משקיעות הרבה בפיתוח טכנולוגי, רק בזמן מבחנים גורליים גדולים (תראו מה תרומת צה"ל בכלל להתפתחות ההי-טק הישראלי וכמה מבוגרי 8200 וממר"ם מגיעים לארגונים הללו...). 

הנה לנו שוב הפרדוקס של מערכת מורכבת; והפעם בהקשר המלחמה:

  • מצד אחד, המלחמה היא מקור להרס ולחורבן; ו'שורפת' משאבים;
  • ומצד שני היא מרעננת מערכות; מנקה אותם ההתנוונות ויוצרת תנופת פיתוח טכנולוגי אדירה.
[בתמונה: כריכת ספרה של Margaret MacMillan, בשם: "מלחמה: כיצד קונפליקטים מעצבים אותנו" (), שראה אור ב- 2020 בהוצאת Random House, NY. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שמוש הוגן]
[בתמונה: כריכת ספרה של Margaret MacMillan, בשם: "מלחמה: כיצד קונפליקטים מעצבים אותנו", שראה אור ב- 2020 בהוצאת Random House, NY. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שמוש הוגן]
ההיגיון הפרדוקסלי של הסכסוכים והמלחמות: מצד אחד, המלחמה היא מקור להרס ולחורבן; ו'שורפת' משאבים; ומצד שני, היא מרעננת מערכות; מנקה אותם ההתנוונות ויוצרת תנופת פיתוח טכנולוגי אדירה. הכרזה: ייצור ידע
[בכרזה: ההיגיון הפרדוקסלי של הסכסוכים והמלחמות: מצד אחד, המלחמה היא מקור להרס ולחורבן; ו'שורפת' משאבים; ומצד שני, היא מרעננת מערכות; מנקה אותם ההתנוונות ויוצרת תנופת פיתוח טכנולוגי אדירה. הכרזה: ייצור ידע]

הנה כתבה על הספר בעיתון 'הארץ':

צח יוקד ב'הארץ': אתם לא מבינים עד כמה מלחמות תורמות לאנושות. שיחה עם חוקרת שמכה גלים התפתחויות רפואיות, קפיצות מדרגה טכנולוגיות ואפילו קידום זכויות נשים. בספר חדש ומעורר הדים טוענת ההיסטוריונית מרגרט מקמילן שמלחמות הועילו לאנושות הרבה יותר מכפי שנוטים לחשוב
[למאמר המלא של צח יוקד ב'הארץ' לחצו כאן]

[לאוסף המאמרים על שלום עולמי וסתם שלום, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על ההיגיון הפרדוקסלי של מערכת מורכבת, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

2 thoughts on “פנחס יחזקאלי: ההיגיון הפרדוקסלי של הסכסוכים והמלחמות

  1. פעם בכיתה ח' נדרשנו לכתוב מאמר קצר תחת הכותרת: "כשהתותחים יורים- המוזות שותקות"
    מישום מה כתבתי "כשהתותחים יורים- המוזות שרות"
    עד היום אני מתווכח על כך ומוכן להוכיח את זה – גם מבלי שאחפש מלחמה….

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *