

* * *
את פרופ' רות גביזון ז"ל הכרתי לפני שנים אחדות בהיותי מורה לאזרחות באחד בתיכונים באזור ירושלים. היא הצטרפה לצוות האזרחות כדי להבין לעומק כיצד מלמדים בישראל את המקצוע שאולי הוא הכי פוליטי שיכול להיות, מבלי לקרוס לתוך הפוליטיקה.
המפגש הראשוני בינינו הוליד חילוקי דעות וחוסר הסכמות. אבל השלב השני של ההיכרות היה שונה ומצאנו מכנה משותף רעיוני ותפיסתי שהתמצה במה שאני מגדיר אותו כמושג התווך שאליו התוודעתי דרך עשיתי המחקרית.
גביזון הייתה הייצוג האולטימטיבי של דרך האמצע. היא התמסרה לרוח הפרדוקס היהודי ולרעיון התנועה שבין הקצוות המכוננת את האיזון הדינמי בין דמוקרטיות ויהדות, בין דת למדינה, בין ערבים ויהודים, בין המשפט לחברה ובין השדה האקדמי לשדה הציבורי. כנראה שדווקא בשל עמדה מורכבת וייחודית כזו - המבטאת חוסר נכונות להתמקם באחד המחנות והקצוות - היא זכתה אמנם להערכה אבל גם שילמה על כך מחירים מסוימים ולא זכתה במינוי הנכסף לבית המשפט העליון.
אני זכיתי לחוות את המורכבות האינטלקטואלית הזו. היא פגשה אותי בצמתים חשובים, כמו כתיבת ספרי על יחסי היהודים וערבים בישראל, שרות הייתה בין קוראי הטיוטה המוקדמת שלו ובתהליך הרחבת תובנותיי על החברה והפוליטיקה הישראלית.
בכל נקודות המפגש בינינו גביזון תמיד הייתה חדה, דעתנית, רהוטה ולא פחות מכך גם אנושית מאד ונעימת הליכות. אין לי ספק שחסרונה יורגש בנוף הישראלי המשווע בעת הנוכחית לדמויות מסוגה.
[להרחבת המושג 'פרדוקס', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'מורכבות', לחצו כאן]

הפוסט האחרון של פרופ' רות גביזון עוסק, אלא מה, בקרוב הייעוד המשותף:
https://m.facebook.com/ruthgavison/