רקפת גינסברג: אמון חברתי – מושג מפתח!

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

רקפת גינסברג (ראו תמונה משמאל), היא יו"ר (בהתנדבות) של 'מרכז יעוץ לאשה', ומנחת קבוצות בנושא פיתוח חוסן ביחידה הקהילתית של נט"ל (נפגעי טראומה על רקע לאומי).

[התמונה משמאל: באדיבות נט"ל]

*  *  *

בהתמודדות עם מגפת הקרוונה נוכחנו עד כמה רבה תלות של קבוצה אחת באחרת. השטחת העקומה מחייבת מאמץ משותף וערבות הדדית. ערבות הדדית גם ניכרה בהתמודדות עם השלכות הסגר, מאמץ לסייע לאוכלוסיות פגיעות ומיזמי תמיכה רבים ושונים, "פניה היפות של החברה הישראלית" כפי שהגדיר אותה נשיא המדינה.

אולם התמודדות עם מגיפת הקורונה לאורך זמן משמעותה הרבה יותר מערבות הדדית. שיתוף פעולה בין קבוצות שונות בחברה הישראלית דורש אחריות הדדית והקרבה שלא ניתן להשיגה ללא אמון בין הקבוצות השונות. אמון שמשמעותו חלוקה בנטל מחיר ההקרבה ושותפות ברווחים מתוצאותיה.

[להרחבת המושג: 'שיתוף פעולה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'אמון', לחצו כאן]

'להיכנס מתחת לאלונקה'?

תושבי דיר אל אסד לא יוותרו על ארוחות רמדאן רבות משתתפים, אם ידעו שמתוצאות הסגר ייהנו רק תושבי חיפה; עצמאים לא יסכימו לשאת בנטל אם המדינה תשפה רק  את הטייקונים על הפסדיהם. השימוש בביטוי הצבאי "להיכנס מתחת לאלונקה" מגויס להתמודדות במטרה לייצר תחושה של שותפות גורל, אך האם מערכת החינוך בישראל יכולה לבטוח בחברה הישראלית ובמקבלי ההחלטות שגם היא תהנה מתוצאות המאמץ בשיפור המערכת ביום שאחרי? כבר היום נשמעים קולות המציבים את השאלה לגבי מצבה של מערכת הבריאות ביום שאחרי, אף שאין חולק על הקרבתה ומאמציה.

[בתמונה: השימוש בביטוי הצבאי "להיכנס מתחת לאלונקה" מגויס להתמודדות במטרה לייצר תחושה של שותפות גורל... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Johnny_Zoo, ואושרה לשימוש על ידו]

אמון חברתי (Social Trust) מוגדר כאמונה בכנותם, ביושרם ובאמינותם של אחרים בסביבתנו החברתית. זהו מרכיב משמעותי בחוסן קהילתי / חברתי / לאומי וההתמודדות היעילה של חברה עם משבר כלשהו, אבל חשיבותה בהתמודדות עם מגיפה גדלים פי כמה. האמון שכולנו נהנה (גם אם לא באופן שווה) מתוצאות המאמץ המשותף היא מרכיב חיוני בגיוס שותפותן של הקבוצות שונות באוכלוסייה, בעיקר בחברה מפולגת ושסועה כפי שחווינו בשנים האחרונות. מדינת ישראל הגיעה להתמודדות עם משבר  הקורונה במצב בו האמון החברתי נמצא בשפל. תחושת השוויון בנטל וההנאה המשותפת מרווחי השגשוג עמדה עבור רבים בסימן שאלה גדול.

אמון חברתי איננו מילים חמות של פוליטיקאים או מחיאות כפיים מהמרפסות, הוא גם איננו תוצר של מעגלי שיח והבנה הדדית (תהליך שהוא חשוב לכשעצמו). אמון חברתי משמעותו תקציבים, תכניות פיתוח, שכר וכד'. אלו לא מגיעים על ידי אהבה ציבורית או סימפטיה בתקשורת אלא הם תוצר של מנהיגות שמבינה שהיא חייבת לתת חזרה לאלו שנכנסו מתחת לאלונקה, שלצד מונים כמו  סיוע והצלה של קבוצות ומגזרים, זוכרת גם לתת מקום והכרה בפיתוח וחיזוק אלו ששילמו את המחיר.

בישראל לכל סקטור וקבוצה יש את הנרטיב שלה לגבי מקומה בחברה הישראלית בשגרה ובאירועי חירום, כל קבוצה גם זוכרת את היום שאחרי החירום, האם זכרו אותה? האם פיצו אותה? האם הכירו בתרומתה? הנרטיב הזה, הוא שבונה את מידת האמון החברתי שלה והוא שיקבע את מידת התגייסותה בפעם הבאה.

[להרחבת המושג: 'חוסן לאומי', לחצו כאן]

ההתמודדות עם הקורונה היא הזדמנות לממשלת החירום החדשה, זו שהוקמה בדיוק כדי לעזור לנו להתמודד עם משבר הקורונה, להשכיל להתמודד עם מגוון הקבוצות השונות המרכיבות את הפסיפס הישראלי לא בהאשמות אלא בבניית אמון חברתי. לזכור שכל קבוצה שתשלם את המחיר (עצמאים, מערכת הבריאות, מערכת החינוך וכו') – גם תהנה בסופו של דבר מפיתוח ומהשקעות. שכן בלעדי אמון זה לא רק שלא נצלח  את המשבר הנוכחי, גם לא נצליח להיערך למשברים הבאים, אשר על פי תחזיות רבות אנחנו עומדים בפתחן, (אסונות טבע עקב משבר האקלים, רעידת אדמה וכד').

אלה ידרשו מאתנו כחברה התמודדות שונה מזו שהכרנו בשנים האחרונות. אלה לא אירועים בטחונים ולא מלחמות. ללא אמון חברתי תאבד החברה הישראלית את הסולידריות ואת יכולתה לגייס שיתוף פעולה על מנת להתמודד באופן יעיל עם  המשבר. וכבר למדנו בארוע זה שלפעמים היעדר שיתוף פעולה משמעותו אסון הומניטרי.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

מקורות והעשרה