אבי הראל: חידוש עבודת הקורבנות בזמן הזה

[בתמונה: "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לה', מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם." ויקרא, א', א'-ב'. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Distant Shores Media/Sweet Publishing. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

[בתמונה: "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לה', מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם." ויקרא, א', א'-ב'. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Distant Shores Media/Sweet Publishing. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

מאז חורבן בית שני, צפה ועולה השאלה האם ניתן לחדש את עבודת הקורבנות, בהיעדר בית מקדש, חוסר היכולת להיטהר מטומאת מת, יחוס הכוהנים ומקום המזבח...

[לאוסף המאמרים על פרשת ויקרא, לחצו כאן]

עודכן ב-17 במרץ 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

ספר ויקרא הוא הספר השלישי בחמשת חומשי תורה ונקרא בפי חז"ל תורת כהנים, מכיוון שהוא מלמד בחלקו הראשון הלכות הקשורות בקרבנות, שהן מחייבות בעיקרן את הכוהנים העובדים במשכן. בין הקרבנות שמוקרבים במשכן אנו מוצאים בפרשת ויקרא את קרבן העולה, המנחה, שלמים, חטאת, ואשם. מאז חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה, נפסקה עבודת הקרבנות, אולם מאז ועד ימינו חוזרת ועולה השאלה בדבר חידושה. השאלות ההלכתיות בדבר הקרבת קרבנות לאחר החורבן הינן כבדות משקל ולהלן העיקריות שבהן:

  • האם ניתן להקריב קרבן ללא בית המקדש?
  • האם ניתן להקריב כאשר העוסקים במלאכה טמאי מת?
  • היכן מקומו המדויק של המזבח?
  • האם הכוהנים בזמננו הינם אכן כאלה?

[בתמונה: קורבן הברית הישנה - ציור מאת פיטר פול רובנס. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: קורבן הברית הישנה - ציור מאת פיטר פול רובנס. התמונה היא נחלת הכלל]

חלק מבעיות אלה באו על פתרונם. חז"ל כבר קבעו כי:" מקריבין אף על פי שאין בית"[1], וכך גם פסק הרמב"ם:" ושלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה אחד העיד להן על מקום המזבח ואחד העיד להן על מידותיו ואחד העיד להן שמקריבין על המזבח הזה כל הקורבנות אף על פי שאין שם בית"[2], כלומר – הקרבת קרבן איננה תלויה או מותנית בקיומו הפיזי של בית המקדש. הכלל האמור נקבע ככול הנראה מההיבט הפרקטי, בניית בית מקדש אורכת זמן רב, בניגוד להקמתו של המזבח שזמן בנייתו מועט.

אחת הבעיות המרכזיות בחידוש עבודת הקורבנות היא העובדה שאין בידינו הכלים להיטהר מטומאת מת, מכיוון שאין בנמצא כיום פרה אדומה [3] שממנה הפיקו אפר המטהר טמאים שכאלה. טמא מת אסור בכניסה לעזרה [4], בה ממוקם המזבח, וממילא לא ניתן לכאורה להקריב קורבנות. ברם, הפתרון לכך מצוי באמרת חז"ל, טומאה הותרה בציבור [5], שמשמעותו – החובה בהקרבת קורבנות ציבור בלבד, תקפה גם כאשר הכוהנים טמאים. כאשר אין אפשרות להקריב קורבנות ציבור בטהרה, מותר להקריבם אף בטומאה. לגבי יחוס הכוהנים ומיקום המזבח, שהם מרכיבים מחייבים בעבודת הקורבנות ניתנו פתרונות הלכתיים ומורכבים, אך מפאת קוצר היריעה לא נדון בהם כאן.

[תמונתו של הקיסר אדריאנוס היא נחלת הכלל]

במהלך ההיסטוריה נעשו מספר ניסיונות לחדש את עבודת הקרבנות. הניסיון הראשון להקמת בית המקדש וחידוש עבודת הקרבנות נעשה בימיו של אדריאנוס [6] (ראו פסל משמאל). הד לכך אנו מוציאים במדרש הבא:" בימי רבי יהושע בן חנניה גזרה מלכות הרשעה שיבנה בית המקדש. הושיבו פפוס ולוליאנוס (שני אחים שנהרגו אחר כך על קידוש ה' בלוד) טרפיזין (שולחנות) מעכו עד אנטוכיא והיו מספקין לעולי גולה כסף וזהב וכל צרכם" [7]. בהמשך המדרש מתואר כי בעקבות הלשנה למלכות הוטלו סייגים על בניית בית המקדש שבסופו של דבר לא נבנה.

[תמונתו של הקיסר אדריאנוס משמאל היא נחלת הכלל]

ניסיון שני היה בתקופתו של הקיסר יוליאנוס [8] במאה הרביעית לספירה, שתמך בבנייתו של המקדש כדי לאחד את היהודים תחת שרביטו כנגד ההשפעה הנוצרית. הבנייה אמנם החלה, אולם היא נפסקה בשל רעידת אדמה ושריפה גדולה שפרצה במקום.  מותו של הקיסר יוליאנוס, ומינוי קיסר נוצרי סתמו את הגולל על ניסיון זה.

בסוף המאה ה – 13, הגיע לארץ ישראל אישתורי הפרחי, שהיה מחכמי דרום צרפת. בארץ ישראל הוא כתב את ספרו העוסק במצוות התלויות בארץ, כפתור ופרח. בספר זה הוא דן במחלוקתם של ר' יוחנן וריש לקיש [9], האם אדם הזובח זבחים בזמן הזה מחוץ למקום המקדש חייב או פטור. לאחר דיון הלכתי ארוך מגיע הפרחי למסקנה כי היות ובזמן הזה כולנו טמאי מתים, הרי מי שנכנס למקום המקדש מתחייב בעונש כרת, כדין אדם טמא הנכנס אל הקודש. אולם לאחר מכן, הוא נזכר כי טומאה הותרה בציבור ולכן במצב שכזה אולי ניתן לחדש את עבודת הקרבנות. הפרחי מתייחס בדבריו גם לסוגיה ההלכתית הסבוכה בדבר כוהנים מיוחסים, כלומר כוהנים שניתן לסמוך על מוצאם והם כשרים בעבודת הקרבנות, וטוען שניתן במצבים מסוימים לסמוך על המסורת המשפחתית שלהם. למרות שהוא לא הגיע לפתרון מוחלט לסוגיה האמורה, הרי החתם סופר [10] כתב בעקבותיו במאה ה-19, כי העדרם של כוהנים מיוחסים בזמן הזה איננה מעכבת את הריטואל של הקרבת הקרבנות.

[תמונתו של כתב הרב צבי הירש קלישר היא נחלת הכלל]

במחציתה של המאה ה – 19, כתב הרב צבי הירש קלישר[11] בספרו דרישת ציון, כי ניתן לחדש את עבודת הקרבנות, תוך שהוא דן באותן הסוגיות שלכאורה אוסרות על כך, טומאה, ייחוס כוהנים ומיקום המזבח. הוא פתר הלכתית את הסוגיות הללו, ואז פנה לחותנו, ר' עקיבא איגר[12] ששלל את הרעיון על הסף. למרות פעילותו הנמרצת לא עלה בידו של הרב קלישר לחדש את עבודת הקרבנות.

[תמונתו של כתב הרב צבי הירש קלישר משמאל היא נחלת הכלל]

בשנות השלושים של המאה העשרים, כתב הרב עובדיה הדאיה[13] בספרו ישכיל עבדי כי לא ניתן להקריב כיום קרבנות ציבור הן בגלל סוגיית הטומאה, היות וטומאה שהותרה בציבור היא "רק" טומאת מת, אבל טומאות אחרות לא הותרו בציבור, כך שלא ניתן להיכנס למקום המקדש כלל. וגם, אין אנו יודעים בבירור את מקום המזבח. שני גורמים אלה שוללים לדעתו את רעיון הקרבת הקורבנות בזמן הזה לחלוטין.

הרב אברהם הכוהן קוק [14], כותב בהסכמה לספרו של עובדיה הדאיה, כמו גם במקומות נוספים בכתביו, כי המכשול המרכזי העומד בפני חידוש עבודת הקורבנות הוא מקום המזבח. לשון אחר – שאלת מקומו המדויק של המזבח מעכבת את בניינו של בית המקדש, ומבלי קבלת עזרה או השראה נבואית, אל לנו לחדש את עבודת הקורבנות.

לאחר תום מלחמת ששת הימים, נתעורר ביתר שאת הדיון בדבר חידוש עבודת הקורבנות. ישנם זרמים המחייבים את חידוש עבודת הקורבנות, ומולם יש פסיקות מפורסמות, האוסרות לעלות להר הבית גם לביקור, ועל כך הרחבנו במקום אחר [15].

אחרית דבר

ספר ויקרא הוא לבו ועיקרו של הרובד הכוהני במקרא, והוא כולל התייחסות רחבת היקף לפולחן הדתי של הקרבת הקרבנות, טומאה וטהרה, חוקים מיוחדים למעמד הכוהנים, מועדים שמיטה ויובל. מאז חורבן בית שני, צפה ועולה השאלה האם ניתן לחדש את עבודת הקרבנות, בהיעדר בית מקדש, חוסר היכולת להיטהר מטומאת מת, יחוס הכוהנים ומקום המזבח. במרוצת הדורות ניתנו לכך תשובות שונות ומנוגדות, שתקפות גם לאחר מלחמת ששת הימים והחזרה להר הבית. נכון לעכשיו דעת המתנגדים לחידוש עבודת הקורבנות על העליונה, ונדמה שפסיקה הלכתית זו, האוסרת אפילו עליה לבקר בהר הבית, פרט לאזור מוגבל, תישאר על מכונה.

[לאוסף המאמרים על פרשת ויקרא, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

[1] בבלי, זבחים, דף ס"ב, עמוד א'.

[2] רמב"ם, ספר עבודה, הלכות בית הבחירה, פרק ב', הלכה ד'.

[3] פרה אדומה היא פרה שצבע שערה חום אדמדם , ומשתמשים באפרה לטיהור אנשים שנטמאו בטומאת מת, לאחר תהליך המתואר במקרא.

[4] הָעֲזָרָה היא השם המקובל לחצר בית המקדש. ממדיה של העזרה – 187 אמות (85 מטרים) לאורך, 135 אמות (62 מטר) לרוחב.

[5] ראה - רמב"ם, ספר עבודה, הלכות ביאת מקדש, פרק ד', הלכה ט"ו.

[6] אדריאנוס , קיסר רומא משנת 117 ועד מותו בשנת 138. אדריאנוס נחשב כשלישי מבין חמשת הקיסרים הטובים, ותקופת שלטונו נחשבת כאחת המשגשגות בתקופות שלטון הקיסרים. במסורת היהודית הוא נזכר לשלילה בשל דיכוי מרד בר כוכבא.

[7] בראשית רבה, פרק ס"ד, י'.

[8] יוליאנוס , קיסר רומא בין השנים 361 ל-363. יוליאנוס, הקיסר הרומאי הפגאני האחרון, היה איש אשכולות, פילוסוף וסופר. מקום מיוחד שמור לו בהיסטוריה היהודית כמי שפעל לבנות את בית המקדש.

[9] בבלי, זבחים, דף ק"ז, עמוד ב'.

[10] משה סופר (שרייבר), נודע בכינוי החתם סופר , ראש ישיבה במרכז אירופה, ומגדולי הרבנים והפוסקים בדורות האחרונים. תרם תרומה מכרעת לעיצוב ההשקפה היהודית-אורתודוקסית. 17621839.

[11] הרב צבי הירש קלישר  היה רב בעל השכלה רחבה בתחומים רבים, שנמנה עם מבשרי הציונות ונודע בעיקר בתמיכתו הנועזת ברעיון העלייה לארץ ישראל וחידוש ההתיישבות בה. רעיונותיו שימשו בסיס להקמת תנועת חובבי ציון. בניגוד לתפיסה המסורתית, שהאמינה בציפייה סבילה לגאולה מן השמים, קרא קלישר לפעולה יזומה. 17951874.

[12] רבי עֲקִיבָא (גינְז) אֵיגֶר  היה רב, ראש ישיבה ופוסק הלכה רב-השפעה. נחשב בדורו לגדול הדור והיה מגדולי התורה הבולטים. 17611837.

[13] הרב עובדיה הדאיה, היה דיין ומקובל. שימש ראש ישיבת המקובלים בית אל, כחבר מועצת הרבנות הראשית וכחבר בית הדין הרבני הגדול, רבה הספרדי של פתח תקווה וחתן פרס ישראל לספרות תורנית לשנת תשכ"ח. 1889 - 1969.

[14] הרב אברהם יצחק הכהן קוּק, היה הרב הראשי האשכנזי הראשון בארץ ישראל, פוסק, מקובל והוגה דעות. נחשב לאחד מאבות הציונות הדתית. 1865 - 1935.

[15] אבי הראל, עלייה להר הבית – אסורה או מותרת הלכתית? ייצור ידע, אוקטובר  2015.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *