[התמונה היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Peggy_Marco לאתר Pixabay]

אייל גונן (LL.B, MBA) הוא עורך דין בתחומי המשפט האזרחי והעסקי; מרצה באוניברסיטת בן גוריון, במכללה להנדסה סמי שמעון בבאר שבע ובמכללת אחווה. בלוגר בנושאי טכנולוגיה ומחשבים מאז שנות התשעים של המאה הקודמת.

*  *  *

הפלונטר קיים וידוע, ונראה כי אין מוצא אלא בחירות בפעם השלישית. שר הכלכלה עובד על כך שכתחליף ליום חופש, נקבל בפעם השלישית גלידה לכל מצביע...

העמדות ידועות: בנימין נתניהו מתחפר עם "הגוש" ובני גנץ עם "לא לראש ממשלה עם כתב אישום"; ונראה כי העמדות מנוגדות, אך האם אין מוצא?

לו הייתי אני מגשר – הייתי בוחן אינטרסים, ולא רק עמדות:

אין ספק כי האינטרס של נתניהו, כרגע, זה לצאת 'נקי', בבחינת "לא היה כלום – אז לא יהיה כלום"; והאינטרס של גנץ זה להקים ממשלה רחבה, שתאפשר לו לפעול.

כמגשר הייתי מציע את ההצעה הבאה:

להגיע להסדר כדלקמן:

• נתניהו יסיים את חייו הציבוריים ויקבל חנינה על תיקי 1000, 2000 ו 4000.
• תוקם ממשלה בה גנץ יהיה ראש הממשלה, כחלון שר האוצר, ליברמן שר החוץ, בנט שר הביטחון ולפיד שר החינוך.

להלן הפירוט...

לעניין החנינה למפרע: יש לנו כבר תקדים. אברהם שלום (ראו תמונה משמאל), מי שכיהן כראש השב"כ בפרשת קו 300 הגיע להסדר שבו הוא פורש מתפקידיו הציבוריים תמורת חנינה למפרע של הנשיא חיים הרצוג. בג"צ אשרר את החנינה על ידי השופטים שמגר ובן פורת (התנגד בדעת מיעוט, השופט ברק, שיבלא"ט).

[תמונתו של אברהם שלום משמאל, מובאת כאן בשימוש הוגן]

אז תאמרו שפרשיות נתניהו אינן פרשיות הקשורות ישירות לביטחון המדינה; אבל, שנה ללא ממשלה מתפקדת הופך אותן בהחלט לכאלה...

בכל זאת יש לנתניהו מורשת יפה של עשר שנים, בהם היו למדינה הישגים רבים; וגם לנו וגם לו כדאי, שבעתיד השם בנימין נתניהו יהיה אסוציאציה למי שהביא להכרה בירושלים כבירת מדינת ישראל; ולא כמי שנחלץ בעור שיניו (או אפילו לא נחלץ) בספק מרמה בחשד גזל. נתניהו שחגג יום הולדת 70, יכול בקלות לפרוש; ולשואל, האם יש מישהו הראוי להחליפו, אשיב בדבריו של נשיא צרפת לשעבר, שארל דה גול, כי אין אדם שאין לו תחליף ובתי הקברות מלאים באנשים שחשבו שאין להם תחליף.

ההתחלה של נתניהו כראש ממשלה, אי שם ב 2006, לא הייתה נטולת תקלות. עד כדי כך, שדרור פוייר מגלובס כתב עליו שנתניהו נראה כמי שמקבל מפתח לפתוח דלת – מיד בולע את המפתח ודופק את הראש בקיר.

לדעתי, לאנשים כמו סער, ברקת, כ"ץ וכחלון יש מה שנחוץ להיות ראשי ממשלה. זו הסיבה שכרגע עדיף לכחלון להישאר כשר אוצר; ומול כל הרמטכ"לים לשעבר, עדיף לו לרוץ על ה"טיקט" הכלכלי. גם לנו עדיף כחלון כשר אוצר – הוא ניווט את ספינת הכלכלה הישראלית יחסית סביר, ונושא הרציפות יעבוד לטובתו וטובתנו. ליברמן עם קשריו הטובים עם רוסיה יכול להועיל מאוד כשר חוץ; בייחוד עכשיו כשטראמפ מסיג את כוחותיו מהאזור.

ואם ישאל הקורא: למה בנט שר ביטחון? התשובה היא, שמה שרואים משם לא רואים מכאן. התקשורת בין בנט לגנץ בזמן מבצע עמוד ענן הייתה טובה מאוד, ובנט אמנם השמיע ביקורת – אך נראה כי כשר ביטחון השותף להכרעות ימנע מלהשמיען לאחר קבלת החלטות; לעומת זאת, הסכם קואליציוני המעמיד את בנט כשר הביטחון ימנע מגנץ את כאב הראש לבחור מועמד מתוך כחול לבן לתפקיד זה.

אף לא אחד מהצדדים יודה במשא ומתן ישיר כי הוא מוכן להצעה כזו, וזה מהותו של הליך הגישור! פתרון הקונפליקט באמצעות הדברות; ובניצוחו של מגשר מיומן ומקצועי. כל הצדדים: נתניהו, גנץ, לברמן, בנט וכחלון לא יכול להודות ישירות כי פתרון כזה יעיל ומוסכם. אך בהליך גישור אפשר, בעזרת מגשר מיומן ומקצועי, להגיע להבנות כאלה. אף לא אחד יצא ומלוא תאוותו בידו, אך אפשר שכולם יהיו מרוצים מההסדר אליו הגיעו.

[התמונה היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Peggy_Marco לאתר Pixabay]

עכשיו, רק נותר לשכנע את הנשיא ריבלין להעניק חנינה (ואת השאר להסכים...).