[בתמונה: שאול מופז. התמונה היא צילום מסרטון דובר צה"ל]
תת אלוף אמציה חן (פצי) היה מפקד אוגדה. לאחר שחרורו ב- 1991, מונה במילואים כאחראי על הפקת לקחים בצה"ל.
* * *
חברי ברוך אלרט, העביר אלי ציטוט משיח שהתנהל ביולי 2002. בין רא"ל שאול מופז, לקבוצת חיילים ומפקדים. שמוקדה בלקחי מלחמה, שם אמר:
"אחד הרגעים היותר מעצבים במסלול הצבאי שלי היה, במלחמת יום הכיפורים. הייתי מפקד סיירת הצנחנים, יחידה שיודעת לעשות כל משימה. אנשים מצוינים כמו היום. ולפתע, בערב אחד אתה חש שלמעשה אתה לא מוכן, מידה מסוימת של חוסר אונים, של הפתעה. לאחר שחלפה המלחמה נצרב לי בתודעה באופן מאוד משמעותי; ואני אמרתי לעצמי שבמהלך שנותיי כמפקד, כל עוד אמשיך בצבא, אני אעשה כל מאמץ על מנת לא להיקלע לסיטואציה דומה" (מקור).
[להרחבה בנושא: 'הפתעה', לחצו כאן]
כפי שנראה, מדובר במשאלת לב, שאין בה, ולו אמת מידה אחת להמחשת עוצמת המאמץ, כפי שאין בה רף לקביעת איכותו ותרומתו של המאמץ לביטחון.
מאחר שמופז מוכר לי, כקצין אמיץ חכם ואמין. אין לי ולו שמץ של ספק בכך שהתכוון בכל מאודו, לממש את שהתחייב באותו שיח, להזכירכם: "לעשות כל מאמץ על מנת לא להיקלע לסיטואציה דומה".
אלא שלמופז - כמו לכל ראשי מטכ"ל לדורותיהם, למעט רא"ל חלוץ "הכחול", ורפול ז"ל - לא היה מושג, וממילא מודעות, מהו לקח צבאי, ומהן דרכי הפקתו; סיבה לפתרונות חסרות בסיס, שהיטיבו לכרסם בכשרות המבצעית, בעיקר במטכ"ל ובצבא הירוק.
המצב הזה השתקף בעידן מופז כרמטכ"ל: בנסיגה שהפכה לבריחה מלבנון; עובר לביזיון "בקבר יוסף", בהפקרתו של שוטר משמר הגבול מדחת יוסף הי"ד. וכפתח למבצע "חומת מגן" ( שבו השתתפתי כמתנדב), שהצטיין בחוסר תכנון ותרגול מבעוד קרב. אין ספק שתוצאות אלה עמדו בסתירה לכישוריו, אלא שמסתבר כי הוא כמו בכירי צה"ל לדורותיהם, התעלמו מפשר הפער - העולה לרוב במלחמה - בין ההלכה הצבאית (תורה הקרב ועקרונות המלחמה), לאופני יישומה בפועל.
[בתמונה: ביזיון הבריחה מלבנון - אנשי צד"ל צוברים על השערים הסגורים... משל לפער - העולה לרוב במלחמה - בין ההלכה הצבאית (תורה הקרב ועקרונות המלחמה), לאופני יישומה בפועל... הצילום: משה מילנר, לע"ם]
רק לדמיין כיצד הייתה נראית הוויית הביטחון שלנו, אילו שאול מופז כמו קודמיו וכל אלה שבאו אחריו. במקום להישען על "תחושות בטן/ ואו מבחן התוצאה" - בלי תת דעת לסיבותיה. היו מספחים לעצמם את "מחלקת היסטוריה", כחלק בלתי נפרד מלשכת הרמטכ"ל,מבוא להפיכתה, מיחידה הפועלת בדומה ל"מספרי הסיפורים" (נוסח יוסי אלפי), לגורם חוקר מתכנן ומפקח, על הליכי הפקת הלקחים, וחשוב לא פחות - על דרכי השרשתם בגיסות.
במקום לדמיין מה היה אילו, ראוי לקוות כי בשנה הבאה עלינו לטובה, יזהה רא"ל אביב כוכבי את אותו לקח שהתפספס למופז, בהפיכת מחלקת היסטוריה ליד ימינו. שהרי רק ממנה נתן לקבל הסבר מנומק, לפשר אבדן יכולת ההכרעה והניצחון - בד בבד ליכולתה הבלעדית, להעמיד עובדות מוצקות כמסד איתן לתכנית עבודה אמינה, כדי הפיכתו של צה"ל הירוק ממליציה חובבנית, לצבא אחוד ומיומן!
מקורות והעשרה
- פנחס יחזקאלי (2014), הפתעה, ייצור ידע, 12/8/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), ניתוח רשתות ארגוניות, ייצור ידע, 23/4/14.
