יחזקאלי ורזי: מקצוענות בארגונים צבאיים

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי lppicture לאתר Pixabay]

'מקצוענות' או 'פרופסיה'professionalism) ) מוגדרת כמקצוע, הדורש השכלה, ולעיתים אף תקופת התמחות. העיסוק הופך ל"פרופסיה", כאשר קיימים בתי אולפנה אקדמיים שיוצרים הומוגניות בקרב העוסקים בו, מנחילים את ה"ידע" ומרחיבים אותו. באקדמיות אלו נשמר ה"זיכרון" ומתפתחת ה"מתודה" המקצועית, הנשענת עליו...

[לקובץ המאמרים על מקצועיות ומקצוענות, באתר ייצור ידע]

המאמר עודכן ב- 17 באפריל 2022

ד"ר פנחס יחזקאלי ואינג' עפרון רזי הם מומחים בתחום האבחון הארגוני.

ד"ר פנחס יחזקאלי ואינג' עפרון רזי הם מומחים בתחום האבחון הארגוני.

המאמר מבוסס על פרק מספרם "אנטומיה של ארגונים צבאיים, שראה אור בהוצאת משרד הביטחון ומודן בשנת 2013.

*  *  *

באביב 2022 התמודדו שני קברניטים של ארגונים ביטחוניים עם תקלות מביכות בארגוניהם; שיותר מכל הקרינו חוסר מקצועיות: נציבת שב"ס, קטי פרי, מול הוועדה למחדל הבריחה מכלא גלבוע; והמפכ"ל, קובי שבתאי, מול ועדת החקירה לאסון מירון (ראו הכרזה למטה).

אין זו הפעם הראשונה שאנו נתקלים בתופעה המביכה של חוסר מקצועיות בארגונים צבאיים. אחרי מלחמת לבנון השנייה התייצב תת אלוף ארז צוקרמן – מפקד אוגדה במלחמה – בפני הרמטכ"ל דאז, גבי אשכנזי, לקח אחריות אישית על כישלונות האוגדה והתפטר.

עד למלחמה נחשב תא"ל צוקרמן לאחת ההבטחות הגדולות ביותר של צה"ל. איש קומנדו שהשתתף במבצעים חשאיים רבים ומונה למפקד אוגדה משוריינת, בלי שעבר הסבה לשריון ומבלי שיעבור קורס מפקדי אוגדות. בתקשורת נכתב כי שכשם שלא היינו משלימים עם מצב שבו ראש מחלקת לב בבית חולים יהיה אדם שאין לו ידע והבנה בתחום הלב, אסור לנו להסכים לכך שקצין יתמנה לפקד על אוגדה משוריינת ללא ידע, הבנה וניסיון של הכלים שאותם הוא אמור להפעיל (יהושוע, 2007; שאול, 2007).

בכרזה: באביב 2022 התמודדו שני קברניטים של ארגונים ביטחוניים עם תקלות מביכות בארגוניהם; שיותר מכל הקרינו חוסר מקצועיות: נציבת שב"ס, קטי פרי, מול הוועדה למחדל הבריחה מכלא גלבוע; והמפכ"ל, קובי שבתאי, מול ועדת החקירה לאסון מירון

[בכרזה: חוסר מקצועיות מביכה... הכרזה: ייצור ידע]

'מקצוענות' מהי? המשגה

[בתמונה משמאל: כריכת ספרם של פנחס יחזקאלי ועפרון רזי: אנטומיה של ארגונים צבאיים. אנו מאמינים שאנו עושים בכריכה שימוש הוגן]

מקצועיות מוגדרת כרמת השליטה שלנו בידע המקצועי; הרי שהמקצוענות מבטאת את התרבות המקצועית שלנו. ביחד, שני המושגים הללו מבטאים פרופסיה (Professionalism).

'פרופסיה' (professionalism) מוגדרת כמקצוע, הדורש השכלה, ולעיתים אף תקופת התמחות. העיסוק הופך ל'פרופסיה', כאשר קיימים בתי אולפנה אקדמיים שיוצרים הומוגניות בקרב העוסקים בו, מנחילים את ה"ידע" ומרחיבים אותו. באקדמיות אלו נשמר ה"זיכרון" ומתפתחת ה"מתודה" המקצועית, הנשענת עליו.

[בתמונה משמאל: כריכת ספרם של פנחס יחזקאלי ועפרון רזי: אנטומיה של ארגונים צבאיים. אנו מאמינים שאנו עושים בכריכה שימוש הוגן]

פרופסור אסא כשר הגדיר חמישה מרכיבים לארגון 'פרופסיונלי' (יחזקאלי, 2004, ע' 352):

  •  ידע ("Knowledge") שיטתי שמייחד את המקצוע;
  • מיומנות מקצועית: היכולת – שהיא ברובה נרכשת – לפתור בעיות על בסיס הידע;
  • התקדמות מתמדת בתחומי הידע והמיומנויות: דהיינו, הכנסת מימד הזמן למשוואה. היכולת להישאר רלוונטי, להתעדכן, להשיג "ידע" חדש ולתעד אותו כחלק מהידע הארגוני;
  • הבנה של הידע והמיומנויות: היכולת להשליך מהידע הקיים על בעיות חדשות בעזרת ההבנה, למה עושים מעשה מסוים; ולמה הוא נעשה כך ולא אחרת.
  • וקיומה של אתיקה מקצועית שאמורה להעמיק את הבנת המקצוע.

[להרחבת המושג 'ידע', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'אתיקה', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על מקצועיות ומקצוענות, באתר ייצור ידע]

מה מקומה של המקצוענות ב"ארגון הצבאי"?

הדגש פה הוא על המילה ידע. ב"מודל שלושת העולמות" של קארל פופר, פופר טען שאנו חיים בשלושה מעגלים שונים, המקיימים ביניהם אינטראקציה בלתי פוסקת (ראו תרשים למטה) (Hall, 2005, ע' 172):

  • המציאות ה"אמתית";
  • המציאות כפי שאנו תופסים אותה, שאינה זהה למציאות האמיתית;
  • ועולם המידע והידע: מערכת האינפורמציה שאנו מפתחים, המגשרת בין "המציאות הנתפסת" ל"מציאות האמיתית". לשם המחשה, חישבו על החושים והמוח ה"מתרגמים" עבורנו את המציאות. ככל שהם חדים יותר ויכולת ההבחנה שלנו טובה יותר – כך ניטיב לקרוא את המציאות; ולהיפך.

[למודל שלושת העולמות של קארל פופר, לחצו כאן] [להרחבת המושג, 'ידע', לחצו כאן] [להרחבת המושג, 'מידע', לחצו כאן]

תרשים: גישת שלושת העולמות של קרל פופר (מתוך: Hall, 2005, ע' 172)

מה מקומה של המקצוענות ב"ארגון הצבאי"? הדגש פה הוא על המילה ידע. ב"מודל שלושת העולמות" של קארל פופר, פופר טען שאנו חיים בשלושה מעגלים שונים, המקיימים ביניהם אינטראקציה בלתי פוסקת (ראו תרשים למטה) (Hall, 2005, ע' 172): המציאות ה"אמתית"; המציאות כפי שאנו תופסים אותה, שאינה זהה למציאות האמיתית; ועולם המידע והידע: מערכת האינפורמציה שאנו מפתחים, המגשרת בין "המציאות הנתפסת" ל"מציאות האמיתית". לשם המחשה, חישבו על החושים והמוח ה"מתרגמים" עבורנו את המציאות. ככל שהם חדים יותר ויכולת ההבחנה שלנו טובה יותר – כך ניטיב לקרוא את המציאות; ולהיפך. [התרשים: ייצור ידע]

[התרשים: ייצור ידע]

כל שינוי באחד משלושת ה"עולמות" ישפיע על ה"עולמות" האחרים. כך למשל, שינויים בסביבה הארגונית שבה פועל הארגון; רפורמה מקיפה ב"ארגון צבאי"; או "קפיצה טכנולוגית" בכלי המידע והידע של הארגון – כל אלה ישפיעו על שלושת ה"עולמות" גם יחד.

לעיתים ההשפעה הפוכה. שינוי לרעה ב"עולם" אחד יכול לגרור שינויים לטובה באחרים; ולהיפך. כך למשל, דיכוי המטה הכללי הגרמני כחלק מתוצאות מלחמת העולם הראשונה והמגבלות שהוטלו על צבא גרמניה, גרמו לו לשינויים חיוביים, במלחמת העולם השנייה: "אילו הותר למטה להמשיך לפעול כמקודם, בקליפתו המסורבלת הישנה, יתכן שהיה ממשיך לכרוע בחוסר מעש תחת המעמסה השגרתית של תפקידיו, כפי שקרה במטות כלליים אחרים. מאחר שהמטה נדחק למחתרת, שוחררו הוא וחבריו, במידה רבה, מן השגרה המנהלית ונאלצו בעל כורחם להתרכז בחשיבה יוצרת לגבי העתיד. בכך הפך המטה לכלי מלחמתי יעיל יותר"(לידל הארט, 1986).

סוגיית המקצוענות בארגונים צבאיים תימצא לעולם במתח בין שני גורמים, המהווים חלק מעולם המידע והידע של הארגון:

  • המקצוענות מחד גיסא;
  • והכלי הביורוקרטי, שמקנה לנו ידע ניהולי להובלת הארגון, מאידך גיסא. המתח הזה משפיע על היכולת "לתרגם" נכונה את המציאות, ולפתח תסריטים איך להשפיע עליה.

[להרחבה בנושא: 'סביבה ארגונית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים, הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן]

[בתמונה: הגנרל היינץ גודריאן מפקד על כוחות בזירה המזרחית בתנועה, מתוך רכב פיקוד. דווקא דיכוי המטה הכללי הגרמני כחלק מתוצאות מלחמת העולם הראשונה והמגבלות שהוטלו על צבא גרמניה, גרמו לו לשינויים חיוביים... התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: הגנרל היינץ גודריאן מפקד על כוחות בזירה המזרחית בתנועה, מתוך רכב פיקוד. דווקא דיכוי המטה הכללי הגרמני כחלק מתוצאות מלחמת העולם הראשונה והמגבלות שהוטלו על צבא גרמניה, גרמו לו לשינויים חיוביים... התמונה היא נחלת הכלל]

ברמה התאורטית, ניתן לחלק את הארגונים הביורוקרטיים לשני סוגים קוטביים של טיפוסים:

  • האחד הוא מה שמכונה "ביורוקרטיה מקצוענית" ("Professional Bureaucracy"): ביורוקרטיה, שיש בה פרופסיה מובילה אחת: עורכי דין ומשפטנים במשרד המשפטים ובבתי המשפט; רופאים במשרד הבריאות ובבתי החולים וכדומה. הן מאופיינות במתח מתמיד בין אנשי הפרופסיות ואנשי המנגנון. למשל: המאבק בבית חולים אם תרופות תחולקנה באופן מוחלט על פי הצורך, או שיכנסו גם שיקולים כלכליים; הויכוח אם מנהל בית חולים צריך להיות רופא או שמא כלכלן; וכדומה. בגלל המתח הזה, הסימפטומים האופייניים לביורוקרטיה פחות בולטים בהם.

ה"ביורוקרטיה המקצוענית" מאופיינת במחויבות ברורה למקצוע, עם קשר ישיר לכישורים ספציפיים; המבנה הארגוני שלה גמיש יותר, וקיימים בה הליכים משופרים בין המומחים ללקוחותיהם; חלוקת עבודה ברורה וממוסדת היטב, על-פי תחומי ידע והתמחות; קיים סגל מנהלי וטכני נפרד, המטפל בנושאי סיוע; ההנהלה הבכירה באה מקרב הסגל המקצוע; הפיקוח והבקרה בוחנים, הן מהות והן פרוצדורה; התגמולים ניתנים במונחי כסף ריאלי, לעתים, תוך קשר ישיר בין התגמול להצטיינות; נהוגים בה הרגלי התייעצות גבוהים; יש עידוד של חשיבה יוצרת הנשענת על הניסיון, אך לא פעם האגו וחוסר הניסיון פוגמים בחידושים שאותם מביאים אנשי המקצוע הצעירים; הארגון אחראי לגיוס אנשי מקצוע ולהשפעה על תוכניות הלימוד באקדמיה. אנשים לומדים את המקצוע לפני העיסוק בו, והוא מהווה תנאי ראשוני לקבלה ולקידום; נדרשים פרקטיקום, הכשרות, השתלמויות ועדכונים מקצועיים, ככלי לרכישת מידע וידע חיוניים לעובד ולארגון; קיימת הפריה הדדית בין השטח והאקדמיה; וכדומה.

[להרחבת המושג, 'גמישות', לחצו כאן]

[בתמונה: פרקליטים - ביורוקרטיה מקצוענית. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

[בתמונה: פרקליטים - ביורוקרטיה מקצוענית. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: [email protected]]

  • הטיפוס השני מכונה "ביורוקרטיה לא מקצוענית" (Unprofessional Bureaucracy): ביורוקרטיות שאין בהן פרופסיה מובילה אחת. בדרך כלל, לכאן שייכים הארגונים הצבאיים. בהיעדר מתחרים, מנכסים לעצמם אנשי המנגנון את הרוב המכריע של העוצמה הארגונית. "ביורוקרטיות לא מקצועית" מאופיינות במחויבות דיפוזית לתפקיד, בלי קשר לכישורים ספציפיים. חלוקת העבודה אינה ברורה, ואינה מושתתת על ידע והתמחות; הסגל המנהלי נגזר מהסגל הרגיל; ההנהלה הבכירה באה מקרב הסגל הבכיר ולעיתים "מוצנחת" מארגונים "מוסדיים" אחרים; הפיקוח והבקרה בוחנים פרוצדורה ולא מהות; אין תמיד קשר בין הצטיינות וקידום; "השכל מצוי על הכתפיים" והתייעצות יכולה להתפרש כחולשה; ניתנים דגש ותגמול על עשייה ולא על חשיבה; המקצוע נרכש במסגרת הארגון.
[מקור התמונה של תא"ל ד"ר דב תמרי: המחבר] בדרך כלל, הניסיון חשוב בהרבה מההכשרות התיאורטיות; ההכשרות הן כלי לכסת”ח (במקרים של סקנדלים, תיבדק תמיד הכשרתו של העובד והאם הוכשר לטפל במה שטיפל); לא קיימת בדרך כלל הפריה הדדית בין השטח והאקדמיה; חשוב לאנשי הארגון ללמוד באקדמיה, רק אם זה משרת מטרות אחרות, כמו עליה בשכר למשל; וכדומה.

למרות הכינוי הלא מחמיא: "ביורוקרטיה לא ממקצוענית", שני סוגי הביורוקרטיות מסוגלים לקיים מערכת מקצועית טובה, בתנאי שמערכות הידע שלהן תהיינה טובות דיין על מנת למנוע "פערי רלוונטיות" בין המציאות בפועל ל"מציאות הנתפסת" בעיני הארגון; ולהיפך.

הארגונים הצבאיים בישראל הינם "ביורוקרטיה לא מקצוענית". רובם סובלים מביורוקרטיה מנופחת. על כן, הם מתקשים להגיע לרמה המקצועית הרצויה.

כך לדוגמה טוען תת-אלוף ד"ר דב תמרי (2011; ראו תמונה משמאל) כי במהלך מחקריו למד על היעדר ידע מערכתי ואסטרטגי רלוונטי בצמרות צה"ל לדורותיהן, בעיקר אחרי מלחמת ששת הימים.

[מקור התמונה משמאל של תא"ל ד"ר דב תמרי: המחבר]

למרות ההערכה העצמית הישראלית כלפי צה"ל, ועל פי קריטריונים מסורתיים של מקצועיות צבאית – טוען תמרי – צה"ל מעולם לא השתווה למוסדות מובילים של תרבות צבאית מערבית, או לחלופין לתרבות צבאית סובייטית.

[להרחבת המושג: 'עוצמה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'כסת"ח', לחצו כאן]

[בתמונה: משטרת ישראל - ביורוקרטיה לא מקצוענית. מקור התמונה: פייסבוק]

[בתמונה: משטרת ישראל - ביורוקרטיה לא מקצוענית. מקור התמונה: פייסבוק]

[בתמונה: כריכת הספר "קללת הכלים השבורים לעמנואל ולד, שראה אור ב- 1987 בהוצאת שוקן. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש נוגן]

אלוף משנה, ד"ר עימנואל ולד (1987) כתב בדומה, כי "הלימוד התאורטי שהוזנח משך השנים, גרם עם הזמן להתמסדות קצונה ופיקוד יבשתי פחות ופחות מקצועיים". פיקוד לא מקצועי אינו מודע לצורך במקצועיות צבאית, במונחי ידע מקצועי, טקטיקה ויישומה. המאפיינים הבולטים של גנרלים ישראליים הם חוסר מובהק ומופגן של עניין, הבנה ומקצועיות באומנות הלחימה בכלל ובאסטרטגיה בפרט" (ולד, 1987, עמ' 184-182).

[בתמונה משמאל: כריכת הספר "קללת הכלים השבורים לעמנואל ולד, שראה אור ב- 1987 בהוצאת שוקן. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש נוגן]

אבל הצד השני של המטבע – המאפיין "ארגונים צבאיים" ישראליים – הוא ניצול יתרונות של יצירתיות, אלתור ואינטליגנציה, לשם יישום דפוסי פעולה לא שגרתיים (תמרי, 2011).

המצב במשטרה בתחום המקצועיות אינו שונה: בסדנה האסטרטגית שקיימו ניצבי המשטרה, לקראת חילופי המפכ"ל בשנת 2000, טענו הניצבים להעדר מקצועיות של שוטרים ומפקדים כמעט בכל התחומים, ובהם: בילוש, מודיעין, טיפול בהפרות סדר המוניות והפגנות" (בן-דוד, 2000); ארבע שנים לאחר מכן – בספטמבר 2004 – מצא את דרכו לתקשורת סקר פנימי של המשטרה על תפקודה, לפיו 53 אחוזים מהקצינים הבכירים שהשתתפו בסקר סברו שהרמה המקצועית של השוטרים היא בינונית ומטה (זימר, 2004).

[למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'משטרת לואי דה פינס': קלסיקה של תיוג ציבורי', לחצו כאן]

[בתמונה: משטרת לואי דה פינס - חוסר המקצועיות של המשטרה הפך למותג... הקומיקאי הצרפתי לואי דה פינס לבוש בגדי משטרת ישראל ועונד דרגות מפכ"ל. הועלה לפייסבוק על ידי עו"ד פנחס פישלר ביולי 2016]

[בתמונה: משטרת לואי דה פינס - חוסר המקצועיות של המשטרה הפך למותג... הקומיקאי הצרפתי לואי דה פינס לבוש בגדי משטרת ישראל ועונד דרגות מפכ"ל. הועלה לפייסבוק על ידי עו"ד פנחס פישלר ביולי 2016]

שורשי המקצוענות בארגונים צבאיים נעוצה עוד בימי קדם

[תמונתו של הגנרל הלמוט קרל ברנהארד פון מולטקה היא נחלת הכלל]

אז, הייתה המקצוענות נחלתם של חיילים בלבד. הצבא היה מורכב מ"שכירי חרב" מקצוענים שנדדו בין צבאות ובין מלחמות תמורת כסף. מפקדיהם היו בני אצולה ונכבדים, חסרי הכשרה, שזכו בתפקידיהם בעיקר בזכות מעמדם החברתי.

הצורך של הקצונה במקצוענות התפתח בתקופת ההשכלה בגרמניה. הוא הושפע מחד גיסא מהאגודות המקצועיות שהוקמו באותה עת; ומאידך גיסא מהתבוסה הצורבת שספגו הצבא והממסד הפרוסיים מידי נפוליאון ב- 1806. מכאן ואילך הפך הצבא הפרוסי לראשון שהתחייב לעיקרון, שלא ניתן למלא תפקיד צבאי ללא תקופת לימודים מאומצת. הצלחותיו בחצי השני של המאה ה-19 גרמו לצבאות אירופים אחרים ללכת בעקבותיו (ון קרפלד, 1990, ע' 4). ליבת המקצועיות שלו היתה המטה הכללי, שהפך משנות ה-60 של המאה ה-19 ל"מוח של הצבא", תחת הנהגתו הגאונית של מולטקה האב ('הזקן') (ראו תמונה משמאל).

[משמאל: תמונתו של הגנרל הלמוט קרל ברנהארד פון מולטקה היא נחלת הכלל]

עד אז, מטות צבאיים היו מקובצים רק עם תחילת פעולות הלחימה. אולם מולטקה גייס את המוכשרים ביותר באקדמיית הלחימה והורה להם לתכנן עבורו סכסוכים עתידיים אפשריים, להתכונן לקראתם ולעדכן אותם מידי פעם. מלחמות קודמות – של פרוסיה ושל צבאות אחרים – נלמדו היטב ונותחו תמרונים ומשחקי מלחמה.

בשל ההבנה ששדה הקרב כאוטי, ולא ניתן לקבל בו החלטות מרחוק, הוחלט להתיר למצביאים בחזית להפעיל שיקול דעת על פי מספר כללים יסודיים (קנדי, 1992, עמ' 184-183; פולס, 1981, ע' 53). כל אלה הפכו את הצבא הגרמני למכונת המלחמה המשוכללת ביותר שידע העולם מאז, ועד תום מלחמת העולם השנייה.

[לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

[בתמונה: פנצרים גרמנים במלחמת העולם השנייה. בשל ההבנה ששדה הקרב כאוטי, ולא ניתן לקבל בו החלטות מרחוק, הוחלט להתיר למצביאים בחזית להפעיל שיקול דעת על פי מספר כללים יסודיים (קנדי, 1992, עמ' 184-183; פולס, 1981, ע' 53). כל אלה הפכו את הצבא הגרמני למכונת המלחמה המשוכללת ביותר שידע העולם מאז, ועד תום מלחמת העולם השנייה... התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: פנצרים גרמנים במלחמת העולם השנייה. בשל ההבנה ששדה הקרב כאוטי, ולא ניתן לקבל בו החלטות מרחוק, הוחלט להתיר למצביאים בחזית להפעיל שיקול דעת על פי מספר כללים יסודיים (קנדי, 1992, עמ' 184-183; פולס, 1981, ע' 53). כל אלה הפכו את הצבא הגרמני למכונת המלחמה המשוכללת ביותר שידע העולם מאז, ועד תום מלחמת העולם השנייה... התמונה היא נחלת הכלל]

"דחיפה" משמעותית לאקדמיזציה של מקצועות "הארגונים הצבאיים" הייתה התרחבות ההשכלה הגבוהה האזרחית במאה העשרים (ון קרפלד, 1990, ע' 4).

התמקצעות המשטרה החלה בארצות הברית, בשנות ה-30 של המאה הקודמת, במסגרת מה שכונה "המהפכה הפרופסיונאלית" בשירות הציבורי, שהמשטרה הייתה חלק ממנו. רציונל הרפורמה היה שהשיטור הינו, בראש ובראשונה, מקצוע, שיש ללמוד אותו ולשכללו, כמו מקצועות מכובדים אחרים. חלק מהפרופסיונאליות היה הקשר עם מוסדות אקדמיה והפיכת השיטור – במקומות רבים בארצות הברית – למקצוע אקדמי, שבו שוטרים לומדים ומלמדים משטרה, בנוסף על עבודת השטח שלהם (יחזקאלי, 2004ב', עמ' 42-34).

בעקבות האקדמיזציה הזו, עברו גם המוסדות הגבוהים הצבאיים בארצות הברית שינוי. כיום, אקדמיות צבאיות נוסח "ווסט פוינט" ו"אנאפוליס" ואוניברסיטאות כמו ה- "National Defense University" (ראו בתמונה למטה) – ה- NDU, מהוות מוסדות אקדמיים המחלקים תארים ברמה מכובדת.

[לאתר האוניברסיטה לביטחון לאומי - NDU, לחצו כאן]

[בתמונה: דף השער של אתר האוניברסיטה לביטחון לאומי. לחצו כאן]

אבל, הקשר שבין אקדמיזציה ומקצוענות איננו תמיד חד משמעי

בישראל הונהגה בשירות הציבורי – כולל ב"ארגונים הצבאיים" – מדיניות של תגמול כספי משמעותי על תארים. התוצאה היתה הפוכה ממה שרצו מייסדיה להשיג, והתפתח מה שכונה "קומבינה של תעשיית התארים האקדמיים": שלוחות של אוניברסיטאות קיקיוניות מחו"ל שהעניקו תארים אקדמיים "אינסטנט" לאנשי כוחות הביטחון, ללא קשר לאיכות התואר או לחשיבותו לתפקיד העובד. בעקבות ההכרה המנהלית בתואר "רב" כתואר אקדמי, נרקמו "קומבינות" בסיוע בעלי תפקידים מהרבנות הראשית, וניתנו הטבות במרמה בגובה כולל של מאות מיליוני שקלים (מחלקה ראשונה, 2007).

פרשיות שחיתות אלה יצרו תוצאה בלתי צפויה חיובית. הן זרזו את תהליך המעבר לתמיכה ולתגמול כספי על השכלה ייעודית בלבד: ביטחון, צבא, שיטור וכדומה. לימודי צבא ומשטרה נכנסו לאקדמיה כמקצוע, והוא מקבל "דחיפה" מקצינים בגמלאות שעושים קריירה שנייה באקדמיה. דומה שהארגונים הללו מתקדמים לאט, אך בבטחה, לכיוון של "ביורוקרטיה מקצועית".

האם זה יהפוך אותם לטובים יותר?

בעיקרון כן. אם כי כבר למדנו, שחיבור בין שני גורמים – כמו "מקצועיות" ו"הצלחה" – מוליד ארבע אפשרויות של מצבים:

  • "ארגונים צבאיים" מקצועיים שיצליחו, כמו למשל הצבא הפרוסי במלחמת פרוסיה צרפת בשנים 1870 עד 1871;
  • "ארגונים צבאיים" מקצועיים שיכשלו, כמו הצבא הגרמני בשתי מלחמות עולם;
  • "ארגונים צבאיים" לא מקצועיים שיצליחו, כמו מפקדי הפלמ"ח, עולי הימים וחסרי ההכשרה הפורמאלית הצבאית, שהכו שוק על ירך את בוגרי האקדמיות הצבאיות של חמש מדינות ערביות, שפיקדו על צבאות סדירים, ושהיו מצוידים עשרות מונים מהצבא הישראלי (הראל, 2007; הכהן, 2011, ע' 25).
  • ו"ארגונים צבאיים" לא מקצועיים שיכשלו, כמו הצבא העיראקי בשתי מלחמותיו נגד הצבא האמריקני.
הדבר מותנה ברמת המקצועיות; באיכות הביורוקרטיה וביצירת מתח חיובי בינה לבין הגורמים המקצועיים; ביריב שמולו מתמודדים; ועוד. [בתמונה: מפקדים פרוסים במהלך מלחמת פרוסיה צרפת 1870. התמונה: Henry Guttmann/Getty Images]

[בתמונה: מפקדים פרוסים במהלך מלחמת פרוסיה צרפת 1870. התמונה: Henry Guttmann/Getty Images]

איך זה קורה?

אחת הסיבות ש"ארגונים צבאיים" מקצוענים עלולים להיכשל היא שברמת המנהיגות הבכירה, יש משהו שלא ניתן להתמקצע בו ולרכוש אותו, גם במסגרת "פרופסיה". קיומו – או חסרונו – בולטים מאוד בקרב מצביאים בקרב, אך הוא דרוש לכל בכירי "הארגונים הצבאיים" ברגע של מבחן.

[מקור תמונתו של האלוף גרשון הכהן: אוסף התמונות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל]

האלוף גרשון הכהן (ראו תמונה משמאל) טוען כי:

[מקור תמונתו של האלוף גרשון הכהן משמאל: אוסף התמונות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל]

בשדה האסטרטגי... פעולה על פי תבניות קבועות מראש אל מול יריב מסתגל תוביל לכישלון. רעיון פעולה יעיל... הוא על פי רוב ייחודי בהתאמתו להקשר היחיד שבו הוא נוצר. ברובד הזה אין ספר הדרכה כמדריך שדה (Field Manual) שבאמצעות למידתו נבטיח תפקוד יעיל ורלבנטי של האחראים לאותו אירוע (הכהן, 2011, ע' 9)

כל שניתן ללמד בדרג האסטרטגי, טוען הכהן, הן דוגמאות קנוניות של מקרים יחידים, וגם זאת בציפייה שהתלמיד לא ילמד אותן על מנת לפעול מתוך שינון והעתקה שלהן, אלא על מנת להשתמש בהן כמקור להשראה (הכהן, 2011, ע' 9). כך, מקצוענות טקטית, לא רק שלא תסייע לקצין הבכיר הנדרש להתמודד עם אתגר אסטרטגי – היא עלולה אף להכשילו (שם, ע' 13).

נפוליון בונפארט למשל, עשה שימוש בטכניקות מקצועיות שניתן ללמדן, ושיריביו למדו והסתגלו אליהם, עם הזמן. כזו למשל היתה הטכניקה לרכז את אש הארטילריה בנקודת התורפה של האויב; ולאחר מכן להסתער ולשבור את שורותיו, תוך הקפדה על עדיפות מספרית מסוימת ברגע ההתקפה (בן ג'ונס, 1978, ע' 54). אבל, כיצד מגלים נקודת תורפה בצבא האויב בסערת הקרב? – זו כבר איננה רק שאלה של מקצוענות. זו, אם תרצו, קשורה גם ל"חוש שישי" ולכישרון מולד, ששום בית ספר לא יוכל ללמד.

יתרה מכך. נפוליאון נקט בגישות אסטרטגיות שהיו מעורבים בהם סיכונים עצומים. כך למשל, היה עליו לתזמן דיוויזיות שלמות, שיופיעו במקום הגורלי בדיוק ברגע הנכון (בן ג'ונס, 1978, ע' 64).

האם נטילת סיכונים כאלה היא תכונה נרכשת? האם היא קשורה ישירות לרמתו המקצועית של המצביא?

מן הסתם לא. מבחינה זו היה נפוליאון מהמר – לא פחות מאיש מקצוע. מבצעיו היו "תלויים בחוט השערה" וכשהמזל התהפך, נלכד בקרב ווטרלו באותה מלכודת עצמה אשר הכין ליריבו הבריטי, וולינגטון (בן ג'ונס, 1978, ע' 65). על רקע זה נשמעת מובנת יותר אמירתו המפורסמת, ש"במלחמה, כמו בזנות, החובבים מתגלים פעמים רבות כטובים מן המקצוענים"...

[בתמונה: פרשים סקוטים מסתערים בקרב ווטרלו. מבצעיו של נפוליאון היו תלויים תמיד על חוט השערה. האם נטילת סיכונים קשורה ישירות לרמתו המקצועית של המצביא? התמונה: WIKIMEDIA / LADY BUTLER]

[בתמונה: פרשים סקוטים מסתערים בקרב ווטרלו. מבצעיו של נפוליאון היו תלויים תמיד על חוט השערה. האם נטילת סיכונים קשורה ישירות לרמתו המקצועית של המצביא? התמונה: WIKIMEDIA / LADY BUTLER]

במתח הבלתי פתור הזה, שבין מקצוענות; ביורוקרטיה מפותחת – בדרך כלל, יתר על המידה; מורכבות עמוקה ודינאמיות מהירה של "הסביבה המשימתית" שבה פועל "הארגון הצבאי" – מרכיב המקצוענות היא כלי חשוב, אך איננו מרכיב בודד בהצלחתו.

[לקובץ המאמרים על מקצועיות ומקצוענות, באתר ייצור ידע]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה