עופר בורין: ענני עשן ואש

[בתמונה: עמוד הענן לפני המחנה. 1984 illustration by Jim Padgett, courtesy of Distant Shores Media/Sweet Publishing. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: עמוד הענן לפני המחנה. 1984 illustration by Jim Padgett, courtesy of Distant Shores Media/Sweet Publishing. התמונה היא נחלת הכלל]

היום אין אוהל מועד, אין ענן ואין אש. אז לאן הולכים? מתי עוצרים? הענן והאש שלי אינם אלא הכליות והלב והמוח (המצפון והנפש והשכל וניסיון החיים), שמדריכים אותנו במהלך חיינו על האדמה...

[לאוסף המאמרים של פרשת פקודי, לחצו כאן]

עודכן ב- 13 במרץ 2024

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

פָּרָשַׁת פְקוּדֵי היא פרשת השבוע האחת-עשרה והאחרונה בספר שמות. היא מתחילה בפרק ל"ח, פסוק כ"א ומסתיימת בסוף הספר, פרק מ', פסוק ל"ח. בשבת פרשת פקודי מסיימים את קריאת התורה של ספר שמות בקריאת "חזק חזק ונתחזק". לרוב קוראים את הפרשה לפני ראש חודש ניסן (ויקיפדיה: פרשת פקודי).

הנושאים העיקריים בפרשה זו:

  • בגדים מפוארים לכהן הגדול
  • ענני עשן ואש.

ועוד כמה עניינים

שמות, פרק לט' - אפוד שליחות לכל העם

[בתמונה משמאל: בגדי הכהן הגדול. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Andreas F. Borchert. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

מלאכת סיום הכנת אוהל מועד, כלי הקודש, המזבח, בגדי הכוהנים וכו' מסתיימת בפרק הזה.

ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, אנחנו קוראים בפרק את המשפט הבא: ז וַיָּ֣שֶׂם אֹתָ֗ם עַל כִּתְפֹ֣ת הָאֵפֹ֔ד אַבְנֵ֥י זִכָּר֖וֹן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה.

על כותפות האפוד, שאותו ילבש הכהן, משובצות שתי אבני שוהם, עליהן רשומים שמות 12 השבטים, שיזכירו את בני ישראל כולם. מי אמור לזכור? הכהן! כשהוא לובש את האפוד הוא מניח את האפוד על כתפיו ורואה את שתי אבני השוהם והם מזכירות לו שהוא שליחם של כל בני ישראל (ראו תמונה משמאל).

[בתמונה משמאל: בגדי הכהן הגדול. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Andreas F. Borchert. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

אני נזכר בססמת הבחירות של ש"ס בקמפיין 2015, ושל משה ליאון בירושלים – "מזרחי מצביע למזרחי!!". המפלגה שמתיימרת להחזיר "עטרה ליושנה", שמנהיגיה מתהדרים בבגדי שרד שחורים, שמנהיגה הרוחני ז"ל התהדר בשמלת תכלת מפוארת, שרוממות השם בפיהם יום ולילה – כמה עלובה ססמתם המעידה עליהם, כי הם לא מכבדים את הבסיס עליו מושתתת אמונתם – הם אינם אלא שליחי ציבור של כתובת אחת על אבן אחת. שליחי ציבור שהאפוד על כתפיהם קל משקל הוא ולא מאוזן, כי חסרות בו הרבה כתובות!!

[בתמונה: מודעת בחירות של ש"ס בקמפיין 2015: מזרחי מצביע למזרחי... אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

[בתמונה: מודעת בחירות של ש"ס בקמפיין 2015: מזרחי מצביע למזרחי... אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

בסיום כל העבודה מביאים העם את משכן אוהל מועד על שלל חלקיו למשהמשה, שמאז נתן הנחייה לא להביא יותר זהב, כסף ונחושת לבניית המשכן, כי כבר יש די והותר, נעלם למשך כל זמן ביצוע העבודה (וכבר כתבתי שהזמן נראה שעמד מלאכת לכל משך ביצוע העבודה), מסתכל על המוצר המוגמר ומגיב בברכה: מג וַיַּ֨רְא מֹשֶׁ֜ה אֶת־כָּל־הַמְּלָאכָ֗ה וְהִנֵּה֙ עָשׂ֣וּ אֹתָ֔הּ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה כֵּ֣ן עָשׂ֑וּ וַיְבָ֥רֶךְ אֹתָ֖ם מֹשֶֽׁה.

המנהיג נתן את כל ההנחיות, בחר אנשי מקצוע להוביל את המלאכה, הותיר את המלאכה בידי העם ללא פיקוח צמוד ולבסוף – לא שוכח לתת משוב חיובי לעם. מהלך מנהיגותי שלם שיזכיר לכל מנהיג ומנהל לא לשכוח, שעל עבודה צריך לתת משוב מילולי – זה יותר חשוב ומשפיע מבונוס כספי וזה הרבה יותר זול!!

[להרחבת המושג: משוב - היזון חוזר, לחצו כאן]

[בתמונה: משוב... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי MIH83 לאתר Pixabay]

[בתמונה: משוב... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי MIH83 לאתר Pixabay]

שמות, פרק מ' - משרת ציבור

זה הפרק המסיים את ספר שמות. בפרק הזה משה מאוד פעיל. הוא באופן אישי מרכיב את אוהל מועד על שלל חלקיו (הגיע מהמפעל של בצלאל עם הוראות הרכבה מדויקות. מזכיר את איקאה), והוא גם באופן אישי רוחץ את אהרון הכהן ובניו, מלביש אותם בבגדיהם ומתניע את עבודת הקודש.

נראה כאילו משה הגדול הופך להיות משרת! משרתו של עם ישראל ושל אלוהי ישראל! העניין הזה של המנהיג כמשרת העם הזכיר לי את מה שאמרתי בפורום המובילים של היחידה שלי בצבא ביום פרישתי. אמרתי להם, שבדרך כלל מתואר המבנה הארגוני של היחידה באופן שבו המפקד למעלה ומתחתיו מפקדי המשנה, מפקדי הגפים וכו'. מבנה היררכי שבו המפקד למעלה. הוספתי, שלכל אורך שירותי כמפקד היחידה הרגשתי שהמבנה האמתי הוא הפוך. המפקד למטה וכל המבנה ההיררכי יושב עליו, על כתפיו. זו מהות האחריות וזה מהות השירות כמפקד.

הנה לדוגמה האופן שבו הציג מפקד משטרה באדמונטון-קנדה את המבנה הארגוני של תחנת המשטרה שלו: מפקד התחנה למטה, מעליו הקצינים, והחשובים ביותר הם שוטרי השטח, שמשרתים את האזרחים...

[להרחבת המושג: מבנה ארגוני, לחצו כאן] [להרחבת המושג: היררכיה, לחצו כאן]

[בתמונה: הנה לדוגמה האופן שבו הציג מפקד משטרה באדמונטון-קנדה את המבנה הארגוני של תחנת המשטרה שלו: מפקד התחנה למטה, מעליו הקצינים, והחשובים ביותר הם שוטרי השטח, שמשרתים את האזרחים... התמונה מובאת בשימוש הוגן]

[בתמונה: הנה לדוגמה האופן שבו הציג מפקד משטרה באדמונטון-קנדה את המבנה הארגוני של תחנת המשטרה שלו: מפקד התחנה למטה, מעליו הקצינים, והחשובים ביותר הם שוטרי השטח, שמשרתים את האזרחים... התמונה מובאת בשימוש הוגן]

מעניין שעם תום מלאכת ההרכבה כתוב: לג וַיָּ֣קֶם אֶת־הֶחָצֵ֗ר סָבִיב֙ לַמִּשְׁכָּ֣ן וְלַמִּזְבֵּ֔חַ וַיִּתֵּ֕ן אֶת־מָסַ֖ךְ שַׁ֣עַר הֶחָצֵ֑ר וַיְכַ֥ל מֹשֶׁ֖ה אֶת־הַמְּלָאכָֽה ׃ פ לד וַיְכַ֥ס הֶעָנָ֖ן אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וּכְב֣וֹד יְהוָ֔ה מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן. כלומר – משה סיים את העבודה ויהוה נכנס אל תוך אוהל מועד.

בקריאה מדוקדקת רואים שמי שנכנס לאוהל מועד אינו יהוה אלא "כבוד יהוה", כלומר – מי שנכנס הוא הכבוד שרוחשים משה והעם לאלוהים. עכשיו הכול ברור – כל האוהל הזה, על שלל הפרטים שלו, אינו אלא נקודה במרחב המאפשרת לעם להתייחס בכבוד לאלוהים.

מעניין גם שמשה אינו יכול יותר להיכנס לאוהל הזה משהושלמה המלאכה: לה וְלֹא־יָכֹ֣ל מֹשֶׁ֗ה לָבוֹא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד כִּֽי־שָׁכַ֥ן עָלָ֖יו הֶעָנָ֑ן וּכְב֣וֹד יְהוָ֔ה מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן.

כמו בכניסה לארץ ישראל, גם כאן משה נשאר בחוץ!

ולסיום הספר, יורד ענן על אוהל מועד והוא המסמן לעם ישראל מתי ללכת ומתי לעצור: לו וּבְהֵעָל֤וֹת הֶֽעָנָן֙ מֵעַ֣ל הַמִּשְׁכָּ֔ן יִסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּכֹ֖ל מַסְעֵיהֶֽם ׃ לז וְאִם־לֹ֥א יֵעָלֶ֖ה הֶעָנָ֑ן וְלֹ֣א יִסְע֔וּ עַד־י֖וֹם הֵעָלֹתֽוֹ ׃ לח כִּי֩ עֲנַ֨ן יְהוָ֤ה עַֽל־הַמִּשְׁכָּן֙ יוֹמָ֔ם וְאֵ֕שׁ תִּהְיֶ֥ה לַ֖יְלָה בּ֑וֹ לְעֵינֵ֥י כָל־בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּכָל־מַסְעֵיהֶֽם. מראה מרשים!

[בתמונה: ענן יורד על אוהל מועד... Illustration from the 1890 Holman Bible. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: ענן יורד על אוהל מועד... Illustration from the 1890 Holman Bible. התמונה היא נחלת הכלל]

היום אין אוהל מועד, אין ענן ואין אש. אז לאן הולכים? מתי עוצרים?

הענן והאש שלי אינם אלא הכליות והלב והמוח (המצפון והנפש והשכל וניסיון החיים), שמדריכים אותנו במהלך חיינו על האדמה.

ספר שמות מסתיים. עוברים לספר ויקרא. שיהיה בכיף!!

[לאוסף המאמרים של פרשת פקודי, לחצו כאן]

 

מקורות והעשרה

  •  

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *