עופר בורין: אבות אכלו בוסר, שיני בנים תקהינה, ושיני אבות תרקבנה

[בתמונה: המפגש של יעקב ועשו, מאת פרנצ'סקו אייץ, 1844. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: המפגש של יעקב ועשו, מאת פרנצ'סקו אייץ, 1844. התמונה היא נחלת הכלל]

[לאוסף המאמרים על פרשת וישב, לחצו כאן]

פָּרָשַׁת וַיֵּשֶׁב היא פרשת השבוע התשיעית בספר בראשית. היא מתחילה בפרק ל"ז, פסוק א' ומסתיימת בפרק מ', פסוק כ"ג. הנושאים העיקריים בה: חינוך להורות; הזכות להורות; יהודה כמנהיג; הלבנת פנים ברבים; ו- "שלח יינך" על פני המים...

המאמר עודכן ב- 23 בנובמבר 2021

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

פָּרָשַׁת וַיֵּשֶׁב היא פרשת השבוע התשיעית בספר בראשית. היא מתחילה בפרק ל"ז, פסוק א' ומסתיימת בפרק מ', פסוק כ"ג. הנושאים העיקריים בה:

  • חינוך להורות;
  • הזכות להורות;
  • יהודה כמנהיג;
  • הלבנת פנים ברבים;
  • "שלח יינך" על פני המים

בראשית, פרק לז'

ישנו פתגם ידוע: "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה" - כלומר, הדוגמה הרעה שנותנים הורים לילדיהם גורמת גם לילדיהם לנהוג באותו אופן רע. נגיע להקשר בהמשך.

הכל מתחיל בכך שאין מלמדים הורים איך להיות הורים: 

  • הראשון שלקה בחוסר בידע הזה הוא אברהם המגרש את הגר וישמעאל (פילגשו ובנו) ומעלה את בנו יצחק (בנו) על המוקד.
  • יצחק, כתוצאה מזה, נהייה איש יחסית שקט ומופנם (ואולי אף חי בפוסט טראומה כל חייו) הנותן לאשתו, רבקה, לנהל את העניינים.
  • שניהם - יצחק ורבקה - מתגלים כהורים שלא קיבלו חינוך איך להיות הורים. הם גורמים לשנאה ופירוד בין בניהם התאומים, עשיו ויעקב, כאשר רבקה מלמדת את יעקב פרקים מאלפים ברמאות ותחמנות.

ויעקב קולט ולומד, והופך גם הוא לאב גרוע. הוא מומחה בלשמוע ולא להגיב:

  • שמעון ולוי טובחים בשכם והוא מודאג ממה יעשו לו השכנים. במקום לתפוס את שני הילדים האלה, המופרעים, וללמד אותם לקח מידי.
  • אחרי זה ראובן שוכב עם פילגש יעקב, ויעקב מגיב בפסיביות בוטה : "וישמע ישראל" - שומע ומבליג.
  • והינה עכשיו, כמו הוריו, גם הוא מעדיף את אחד מבניו על האחרים, את יוסף.

יוסף "מלכלך" ו"מטנף" על אחיו אצל אביו: ב) אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן, וְהוּא נַעַר אֶת-בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת-בְּנֵי זִלְפָּה, נְשֵׁי אָבִיו; וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה, אֶל-אֲבִיהֶם.

יוסף מגלה יהירות גוברת שבאה לידי ביטוי בחלום מעצבן בו הוא שולט באחיו ובהוריו. על זה יעקב גוער בו, ומיד אחר כך כתוב: יא) וַיְקַנְאוּ-בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת-הַדָּבָר:

הוא רואה את הסכנה, רואה את הקנאה, והוא "שומר את הדבר". לא מגיב, לא פועל מידית כאב ומחנך אחראי, אלא נותן לדברים להתגלגל ללא שליטה. הוא "זורם". והמחיר שמשלמת המשפחה הוא כבד מאוד.

האחים זוממים להרוג את יוסף (כמו שעשיו זמם להרוג את יעקב); אבל בסוף, מסתפקים במכירתו ובהבאת כותנתו, מוכתמת בדם עזים, אל יעקב, כהוכחה לכך שיוסף כנראה מת - תחמנות ורמאות עוברים בחינוך!!

[בתמונה: בניו של יעקב מביאים לפניו את כתונתו של יוסף. היצירה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Alexander Novoskoltsev, והיא נחלת הכלל]

[בתמונה: בניו של יעקב מביאים לפניו את כתונתו של יוסף. היצירה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Alexander Novoskoltsev, והיא נחלת הכלל]

עכשיו יעקב מתאבל, וסובל, וממאן להינחם, ובניו אינם מגלים לו את הפשע הנורא שעשו.

אחזור לפתגם אתו פתחתי, עם שכלול קטן: "אבות אכלו בוסר, ושיני בנים תקהינה, ושיני אבות תרקבנה"

היזהרו מאוד בהתנהגותכם. היא משפיעה מאוד, גם על הסביבה וגם עליכם; ואת מחירה תשלם, גם הסביבה ובעיקר, אתם!

אלוף משנה במיל' עופר בורין: להורים ולמנהיגים שבינינו היזהרו מאוד בהתנהגותכם. היא משפיעה מאוד, גם על הסביבה וגם עליכם; ואת מחירה תשלם, גם הסביבה ובעיקר, אתם! [הכרזה: ייצור ידע]

[הכרזה: ייצור ידע]

בראשית, פרק לח'

אתנחתא מיוסף וזרקור להורות מתקדמת ולמנהיג יהודה.

לאחר טראומת מכירת יוסף והשקר ליעקב בדבר "מותו", מתנתק יהודה מהשבט המרכזי של יעקב ומקים לעצמו מקום משלו: א) וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא, וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו; וַיֵּט עַד-אִישׁ עֲדֻלָּמִי, וּשְׁמוֹ חִירָה.

יהודה לוקח לעצמו פסק זמן ומרחק פיסי מהמשפחה. הוא לוקח לו אישה כנענית מקומית והיא יולדת לו 3 ילדים: ער, אונן ושלה. בכורו של יהודה, ער, לוקח לו לאישה את תמר. לא כתוב מהיכן הגיעה תמר. צצה משומקום.

ער עושה הרע בעיני אלוהים, ומת. יהודה מצווה על אונן, בנו השני לקחת את תמר לאישה ולהקים מזרעו ילדים לתמר; ובכך להעמיד שושלת לאחיו שמת (פעולה הנקראת ייבום).

אונן לא מוכן לייבם את תמר עבור זכר אחיו ער. הוא מקיים עם תמר "משגל נסוג" ולמעשה פולט את זרעו לקרקע ומונע מתמר להיכנס להריון (בעברית פשוטה, אונן מאונן...). אלוהים כועס גם עליו וגם הוא מת; ותמר הופכת לאלמנה פעם נוספת וללא ילדים.

לאחר המקרה הזה, יהודה שולח את תמר לאוהל של אביה: יא) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית-אָבִיךְ, עַד-יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי--כִּי אָמַר, פֶּן-יָמוּת גַּם-הוּא כְּאֶחָיו; וַתֵּלֶךְ תָּמָר, וַתֵּשֶׁב בֵּית אָבִיהָ.

ברבות הימים יהודה מתאלמן מאשתו שילדה את שלושת ילדיו (ששניים מהם כבר מתים). תמר, לאחר שהופכת לאלמנה לשניים מבניו של יהודה, מבינה שלא יהיו לה ילדים כי מודבקת לה סטיגמה של אישה קטלנית, שהגברים שלה מתים לפני שהם מספיקים להקים אתה משפחה. היא מחליטה לעשות מעשה ולנצל את אלמנותו של יהודה: יד) וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם אֲשֶׁר עַל-דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה כִּי רָאֲתָה כִּי-גָדַל שֵׁלָה וְהִוא לא-נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה:

תמר משילה את בגדי אלמנותה, מתחפשת לזונה, שוכבת עם יהודה ונכנסת להריון בסתר. נדרש לשם כך אומץ רב ונחישות עצומה. יהודה השאיר בידי תמר ערבון על התשלום שלא היה לו באותו ליל אהבים לשלם: יח) וַיֹּאמֶר מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן־לָּךְ וַתֹּאמֶר חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן־לָּהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַתַּהַר לוֹ׃

תמר לקחה את הערבון ולא חכתה לקבל את התשלום. הערבון היה שווה עבורה הרבה יותר מהתשלום. לימים, כאשר הריונה ניכר היה בה, ציווה יהודה, שלא ידע שהיא בהריון ממנו, לשרוף אותה משום שעל-פי מנהג אותם ימים אסור היה לה לשכב עם גבר אחר, לאחר שהייתה נשואה לבניו של יהודה. היא הייתה אמורה לחכות לייבום בידי הבן השלישי, ייבום שלא היה בכוונתו של יהודה לממש: כד) וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים וַיֹּאמֶר יְהוּדָה הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף׃

ואז, כאשר היא צפויה למות בשריפה, שלחה תמר בסתר את הערבון המיוחד, מאותו ליל מאהבים עם יהודה, ליהודה: כה) הִוא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל־חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר־אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר־נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה׃

ברגע שהכיר יהודה את הערבון הוא הבין את הסיטואציה. הוא הבין והכיר בצדקתה של תמר: כו) וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי.

זהו רגע קריטי בחייו של יהודה. הוא יכול היה להמשיך בתוכנית השריפה של תמר. איש לא היה יודע. אבל, הוא מחליט לקחת אחריות על המצב ולהכיר בצדקתה של תמר. זוהי מנהיגות, והיא יוצאת מיהודה ללא סיוע של אלוהים.

גם היום, נשים הרוצות בילדים והנסיבות אינן מאפשרות להן ללדת ילדים בזוגיות רגילה, פונות לשיטות "חלופיות". אלא שהיום הטכנולוגיה באה לעזרתן בכל מיני שיטות של לידות מבחנה, הפריות וכו'. הנשים האלה, האימהות החד-הוריות, נעזרות בטכנולוגיה, אך נתקלות בקשיים אדירים בחיי היום-יום הנובעים מאטימות (שמקורה לדעתי בפחד) של החברה מסביב, גם של חברה דמוקרטית ומתקדמת של המאה ה-21.

זה בא ללמדנו שלא די בטכנולוגיה כדי לפתור בעיות אנושיות, נדרשת גם התקדמות מוסרית ומנהיגות כמו זו שנותן יהודה באומרו:  כו) וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי

מלך השבט, יהודה, מכיר בצדקתה של תמר, האם החד-הורית, ובכך מראה לנו את הדרך עד היום. דרך הקבלה וההכרה בזכות האדם על גופו. אנחנו נקראים יהודים על-שם יהודה. לא כל מעשיו עד כה היו ראויים. מעשה זה ראוי ועלינו גם להיות ראויים לו. במעשה הזה החלה דרכו של יהודה כמנהיג.

[להרחבה בנושא הוצאה להורג בשריפה, לחצו כאן]

[בתמונה: תמר (2009 painting by and copyright Lidia Kozenitzky; for licensing information, double-click on the image). התמונה הועלתה לויקיפדיה על ידי היוצרת, Lidia Kozenitzky]

[בתמונה: תמר (2009 painting by and copyright Lidia Kozenitzky; for licensing information, double-click on the image). התמונה הועלתה לויקיפדיה על ידי היוצרת, Lidia Kozenitzky]

והערה לסיום – מההיריון הזה נולדו תאומים: פרץ וזרח.

עשר דורות אחר –כך, על פי המסופר במגילת רות פרק ד', נולד דויד המלך, צאצא לפרץ: יח) וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ, פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת-חֶצְרוֹן; יט) וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת-רָם, וְרָם הוֹלִיד אֶת-עַמִּינָדָב; כ) וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת-נַחְשׁוֹן, וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת-שַׂלְמָה; כא) וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת-בֹּעַז, וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת-עוֹבֵד; כב) וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת-יִשָׁי, וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת-דָּוִד 

נפלא.

כל הפרק הזה מגלם בתוכו את סיפורה המופלא של תמר, זו שבאה משומקום, עמדה על זכותה להוליד ילדים, זכתה להכרה בצדקתה מיהודה והביאה לעולם את אבי אבותיו של דויד המלך.

תוך כדי סיפורה המופלא של תמר מתחילה לצוץ דמותו של יהודה, שברבות הימים מתגלה כבן המנהיג הראוי מכל בניו של יעקב. על מנהיגותו זו יברך אותו בעתיד יעקב בזו הלשון בראשית פרק מט'): ח) יְהוּדָה, אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ--יָדְךָ, בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ; יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ, בְּנֵי אָבִיךָ.  ט גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ; 

"מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ" – כלומר, מתחתית המחדל הנוראי של מכירת יוסף התרוממת (עלית) והפכת ל"גור אריה יהודה" ולכן לך ישתחוו אחיך. אתה המנהיג!!

זהו לדעתי אחד הסיפורים המופלאים בתנ"ך!

בראשית, פרק לט'

יוסף נמכר במצרים לידי פוטיפר, שר הטבחים של פרעה. הוא מצליח מאוד בעבודתו כעבד אצל פוטיפר; ולמעשה, זוכה לאמונו המוחלט: ו) וַיַּעֲזֹב כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ, בְּיַד-יוֹסֵף, וְלֹא-יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה, כִּי אִם-הַלֶּחֶם אֲשֶׁר-הוּא אוֹכֵל; וַיְהִי יוֹסֵף, יְפֵה-תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה.

אשת פוטיפר (אין לה שם משום שאת כל כוחה היא שואבת מהיותה אשתו של פוטיפר. לצורך המאמר נקרא לה פוטיפרע) רואה את הצלחתו של יוסף ואת יופיו והיא מנסה לפתות אותו: ז) וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת-אֲדֹנָיו אֶת-עֵינֶיהָ, אֶל-יוֹסֵף; וַתֹּאמֶר, שִׁכְבָה עִמִּי.

עם העיניים היא מפתה אותו. אבל, יוסף מסרב. הוא נאמן לאדונו פוטיפר ורואה בהפרת אמון גם חטא לאלוהים: ח) וַיְמָאֵן--וַיֹּאמֶר אֶל-אֵשֶׁת אֲדֹנָיו, הֵן אֲדֹנִי לֹא-יָדַע אִתִּי מַה-בַּבָּיִת; וְכֹל אֲשֶׁר-יֶשׁ-לוֹ, נָתַן בְּיָדִי; ט) אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה, מִמֶּנִּי, וְלֹא-חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה, כִּי אִם-אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ-אִשְׁתּוֹ; וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה, הַזֹּאת, וְחָטָאתִי, לֵאלֹהִים.

אבל פוטיפרע לא מוותרת וממשיכה יומיום להציק ליוסף: י) וַיְהִי, כְּדַבְּרָהּ אֶל-יוֹסֵף יוֹם יוֹם; וְלֹא-שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ, לִהְיוֹת עִמָּהּ.

 למה הוא לא עוזב אותה? למה הוא ממשיך לעבוד במקום שמציקים לו? מדוע אינו בורח? אלה השאלות שתמיד שואלים אנשים כאשר הם רואים שמישהו או מישהי מוטרדים מינית לאורך זמן במקום העבודה. ובכן – גם יוסף היה מוטרד מינית וגם הוא נשאר. אז לכל המצקצקים והטוענים שהמוטרדות מינית אשמות במשהו – תתביישו לכם.

ההצקות של פוטיפרע ממשיכות: יא) וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה, וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ; וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת, שָׁם—בַּבָּיִת יב) וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר, שִׁכְבָה עִמִּי; וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ, וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה. 

יוסף מחליט לברוח אבל הוא אינו מלשין או מדווח על ההטרדה. עד כדי כך אימת המעביד חזקה על המוטרד, אפילו הוא גבר, לא כל שכן אם זו אישה.

[בתמונה: יוסף ואשת פוטיפר (painting circa 1816–1817 by Philipp Veit). התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: יוסף ואשת פוטיפר (painting circa 1816–1817 by Philipp Veit). התמונה היא נחלת הכלל]

פוטיפרע מרגישה מושפלת מסירובו של יוסף להיענות לפיתוייה והיא מעלילה עליו בפני פוטיפר, כאילו הוא זה שניסה לתקוף אותה. פוטיפר מאמין מיד לפוטיפרע, קורא ליוסף (יוסף ברח אבל נשאר באזור) ושולח אותו לבית הסוהר: כ) וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ, וַיִּתְּנֵהוּ אֶל-בֵּית הַסֹּהַר--מְקוֹם, אֲשֶׁר-אסורי (אֲסִירֵי) הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים; וַיְהִי-שָׁם, בְּבֵית הַסֹּהַר.

מהבור אליו הושלך בידי אחיו, מוצא עצמו עכשיו יוסף בבית האסורים במצרים. הוא שמר אמון לאדוניו ונמנע מלחטוא לאלוהים.

כך מראה לנו התנ"ך את דעתו על הטרדות מיניות. דווקא גבר הוא המוטרד; ולמרות זאת, הוא אינו מהין להתמודד עם המטריד. אז בפעם הבאה שאנחנו שומעים על מוטרדת מינית שלקח לה שנים לצאת ולהתמודד מול המטריד – נזכור את יוסף ופוטיפרע.

בראשית, פרק מ'

יוסף, חולם החלומות, כבר לא חולם. עכשיו הוא פותר חלומות של אחרים (שר המשקים ושר האופים שנשלחו לכלא בו יושב יוסף): ח) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו חֲלוֹם חָלַמְנוּ וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף הֲלוֹא לֵאלהִים פתְרֹנִים סַפְּרוּ-נָא לִי:

אבל את היהירות הוא עדיין לא איבד. לאלוהים הפתרונים - ספרו לי!! משל אני אלוהים? אני קרוב לאלוהים? אני מתקשר עם אלוהים?

ואכן, יוסף מפענח יפה את חלומות שר המשקים ושר האופים. לשר המשקים הוא צופה חזרה לגדולתו ולשר האופים הוא צופה מוות מיד פרעה. האמת היא שיש כאן יותר "עתידנות" או "ידענות", שהיא כידוע מידה רעה מאוד.

[בתמונה: יוסף מפרש חלומות בכלא. אלכסנדר איבנוב, 1827. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: יוסף מפרש חלומות בכלא. אלכסנדר איבנוב, 1827. התמונה היא נחלת הכלל]

על פתרון החלומות מבקש יוסף ששר המשקים יזכור אותו וישכנע את פרעה לשחרר אותו מבית הסוהר: יד) כִּי אִם-זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִֹיתָ-נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל-פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן-הַבַּיִת הַזֶּה:

משר האופים הוא לא מבקש דבר, שהרי הוא בדרך למוות. יוסף צדק. אבל מסתבר שהוא חכם, אבל עדיין לא מבין גדול ביחסי אנוש: כג) וְלא-זָכַר שַֹר-הַמַּשְׁקִים אֶת-יוֹסֵף.

שר האופים אכן הומת ביד פרעה ושר המשקים חזר לגדולתו ליד פרעה. את יוסף, פותר החלומות היהיר הוא שכח.

יוסף יחכה להזדמנות אחרת לפתור חלומות אחרים ואז יתרומם מבירא עמיקתא לאיגרא רמה. שם ניראה שהוא למד את לקח היהירות.

והלקח - כאשר עושים משהו טוב למישהו אחר, אין לצפות לתמורה. צריך לעשות את המעשה הטוב, הנכון, ללא קשר לתמורה אם תהייה אם לאו, כמנהג "שלח לחמך על פני המים...". זה קצת אירוני כי יוסף לא שלח את האופה (לחם) לזכור אותו אלא את היינן...

[לאוסף המאמרים על פרשת וישב, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

One thought on “עופר בורין: אבות אכלו בוסר, שיני בנים תקהינה, ושיני אבות תרקבנה

  1. Pingback: פרשת וישב באתר ייצור ידע - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.