עולם של הוקוס-פוקוס

[בתמונה: "כאן זה נפסק" ססמה בעמוד הראשון של העיתון 'ישראל היום'', לרגל יום המאבק באלימות נד נשים]

[לקובץ המאמרים אודות 'אלימות נגד נשים', לחצו כאן]

נסים ניקולס טאלב הוא מומחה לתופעת אי הודאות  ולתוצאות הבלתי צפויות (תב"צים) שהיא גורמת. אחת הססמאות שטבע בספרו: "מיטת סדום" היא: "אם הכריזו 'לא עוד', מובטח לך שזה יקרה שוב!" (טאלב, 2011, ע 116).

נזכרתי בפתגם החכם הזה כשעברתי על שלל הכרזות המעטרות את יום המאבק באלימות נד נשים, שהמשותף לכולן היא עובדת היותן תלושות מן המציאות. סוג של נאיביות ילדותית. אמונה, שאם רק נגיד, הבעיות שלנו תיפתרנה.

הספר, מיטת סדום (ראו תמונת כריכה משמאל), הוא אסופה של פתגמים, המאתגרים את תופעת המסגור

מסגור (Framing) היא התופעה של הפשטת מציאות מורכבת והסברתה כמציאות מדומה ליניארית ובדויה, רק כדי להשיג אשליה של שליטה ו- סדר (סיבה אחת – בעיה – פתרון), בעוד בעיות מורכבות הן תוצר של מפגש של גורמים רבים. זהו תהליך סלקטיבי בלתי מודע, בו מוצגת מסגרת התייחסות או סכמה למידע או לאירוע. מסגרת התייחסות זו משפיעה על הפרשנות הסובייקטיבית שנותן הפרט למידע או לאירוע זה.

[למאמר: 'מסגור: עובדים על עצמנו ועל אחרים', לחצו כאן]  [להרחבת המושג: 'מורכבות', לחצו כאן]  [להרחבת המושג: 'ליניאריות', לחצו כאן]  [להרחבת המושג: 'סדר', לחצו כאן]

מסגור היא הדרך שבאמצעותה מומחים ואמצעי התקשורת מעצבים בעיות ציבוריות בעבור הקהל. הם מכניסים אירוע או בעיה חדשים לתוך תבנית קבועה, לצורך הגדרתם. הסיפור מסופר מנקודת מבט מאוד מכוונת, ולא מאפשר לקורא לחשוב על המציאות מהיבטים שונים. טכניקות המסגור כוללת: סטריאוטיפים, דפוסים מוכרים, סיפור שמזהה מי אחראי, הדגשת טרגדיות, הדגשת סטיגמות, התעלמות מסתירות פנימיות וכו'.

[להרחבת המושג: 'תבנית', לחצו כאן]

"כל אחד מן הפתגמים המופיעים בספר הוא סוג של מיטת סדום"... - טוען טאלב - "הידע שלנו, בני האדם, מוגבל; וכמוהו גם הראייה וההבנה שלנו. על הפער הזה אנו מגשרים באמצעות דחיסת החיים והעולם לתוך דגמים פשוטים וסחירים, הכללות, הפשטות, מטבעות לשון ונרטיבים ארוזים מראש - והתוצאות, לעתים, מתפוצצות בפרצופנו" (טאלב, 2011, ע' 5).

דוגמה אחת ל"הפשטה ארוזה מראש" מצויה בראש המאמר: "כאן זה נפסק: נשים מוכות מסמנות גבול". אתם הבנתם את זה? ממחר אין יותר אלימות נגד נשים. זה הרי נפסק...

או הדוגמה שלמטה: "תהיה גבר! גבר אמתי לא מרים ידיים". אני כבר רואה את הרוצחים הללו - חלק משמעותי מהם פסיכופתים, רואים את הסיסמה ובוחרים להיות "גברים אמתיים".

[למאמר: '(כמעט) הכל על פסיכופתים', לחצו כאן]

אז צריך לומר: בעיות מורכבות אינן נפתרות על ידי פתגמים, ואפילו לא על ידי פתרונות ליניאריים. יתרה מכך, בעיות מורכבות משמעותיות אינן נפתרון בכלל, וצריך לנהל אותן, להקטין אותן וללמוד לחיות איתן!

בתחום האלימות נגד נשים מערכת אכיפת החוק הייתה במצב גרוע מאוד עד תחילת שנות ה- 90 של המאה הקודמת. מאז, היא הגיעה לאופטימום היכולת שלה - שהיא באופן אובייקטיבי מצומצמת מאוד - והיום, לחץ-יתר גורם לה לעשות שימוש באכיפת-יתר, לעודד ולהגביר את תופעת תלונות השווא, שמחבלות בהישגים הקודמים.

כדאי לומר את האמת: אם מישהו נחוש להרוג מישהו זה רק עניין של זמן עד שיהרוג אותו!

רק כשמבינים שאין פתרונות קלים, שהיכולת - לפתור בעיות כאלה כמו אלימות נגד נשים, תאונות דרכים וכדומה - מוגבלת מאוד, רק אז ניתן לעבוד ברצינות לצמצם את השפעתן.

בינתיים, הנה לכם כלל אצבע לזיהוי פתרונות סרק: פתרונות - אם יש כאלה - לבעיות מורכבות מהותיות, ניכרים בהיעדר קשר בין הבעיה לפתרון

כל פתרון לבעיה מורכבת, שבו ניתן לזהות קשר ישיר בין הבעיה לפתרון, הוא רמייה! במקרה הטוב, רמייה עצמית; ובמקרה הפחות טוב, רמייה מכוונת של גורמים אינטרסנטים כדי להשיג מטרות אחרות (כמו: עוצמה על שלל החלקים המרכיבים אותה, כמו: בולטות תקשורתית, תקציבים וכדומה).

[לקובץ המאמרים אודות 'אלימות נגד נשים', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *