[בתמונה: תרבות האשמה... תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי johnhain לאתר Pixabay]

[לאוסף המאמרים על תרבות האשמה והשלכותיה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על משא ומתן, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על השתלטות האסלאם על אירופה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

עודכן ב- 10 באוקטובר 2022

ד"ר גדעון שניר הוא מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות".

*  *  *

בדיסציפלינה - העוסקת בהשפעת הבדלי התרבות על משא ומתן בין לאומי - קיימת אבחנה בין ממדי תרבות שונים, המאפיינים לאומים כמו אינדיבידואליזם לעומת קולקטיביזם ואחרים. אחד המאפיינים המעניינים הנגזרים מכך הוא ההבדל בין 'תרבות אשמה' (Guilt culture) לעומת 'תרבות בושה' (Shame culture).

בקצרה, תרבות של עם מבוססת ומורכבת בעיקר ממערכת הערכים והנורמות המנחים כללי התנהגות, המאפיינים חברה נתונה, ומהווים קוד התנהגותי/מוסרי המקובל על ידי רוב חברי הקבוצה. אף שיש החושבים שכול העולם הפך ל"כפר גלובלי' אחד, נמצאו הבדלים משמעותיים בין עמים ביחס לכללי התנהגות שונים בנסיבות שונות, כללים שהתגבשו במהלך הדורות עליהם מתחנכים בני החברה משחר ילדותם.

[בכרזה: ברוכים הבאים, פליטים ומהגרים... תרבות האשמה... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

תרבות האשמה המערבית מול תרבות הבושה המזרחית

הקניית התרבות, המתרחשת כבר מגיל הינקות. מטרתה להבטיח את הישרדות החברה, על ידי הטמעת דפוסי חשיבה והרגלי התנהגות, המתאימים לתפיסת העולם של חבריה. ולצידם, כול חברה מפתחת גם מנגנוני פיקוח חברתי כדי להבטיח את הסדר וההרמוניה החברתיים. מהמנגנונים החשובים ניתן למנות את התפתחותם של רגשות אשמה, בושה או פחד, שיכול לחוש מי שחורג מנורמות ההתנהגות או החשיבה המקובלים, באופן שיחזיר אותו למוטב, וירתיע אחרים מללכת בדרך הנחשבת שגויה.

[בתמונה משמאל: תרבות האשמה מול תרבות הבושה... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Ralphs_Fotos לאתר FIXABAY]

ההבדל בחוויית תחושות אלה נמצא מושפע מאד מהרקע התרבותי. באופן כללי ביותר נאמר כי:

• במדינות התרבות המערבית (כמו צפון אמריקה ומערב אירופה ושלוחותיהם,) המאופיינות בתפיסת עולם יותר אינדבידואליסטית - זו המקנה עדיפות למטרות הפרט על פני אינטרס החברה יחד עם סגידה לזכויות הפרט ושוויון - יש העדפה לקחת אחריות על בעיות מוסריות, ולנקוט ב'אשמה';
• בעוד שתרבויות המזרח (כמו אסיה, המזרח התיכון ושלוחותיהם), הנוטות לקולקטיביזם, יחד עם היררכיה מעמדית - אלו המקנות עדיפות למטרות החברה לפני המטרות האישיות, בהם יש העדפה ליישם את מנגנון ה'בושה'.

[בכרזה: בין תרבות האשמה לתרבות הבושה... הכרזה: ייצור ידע]

בתרבויות המזרח - כאשר זהותו של הפרט נקבעת בעיקר על פי איכות היחסים החברתיים שלו ("מה האחרים חושבים עלי") - יש למושג ה'כבוד' והשלכותיו החברתיות מעמד מרכזי...

אדם יחוש 'בושה' כאשר סביבתו תאמר לו שלא נהג כראוי, ולא עמד בציפיות ממעמדו ומתפקידו בחברה. תחושת הבושה, הקלון הפומבי שבדר"כ מתלווה אליו גם נידוי וחרם חברתי, הוא קשה מנשוא, עד כי לעתים עדיפה התאבדות על פני נשיאת החרפה, המושלכת גם על בני משפחתו הקרובה והמורחבת, אם לא הלאומית (כיבוש סין על ידי יפן במלחמת העולם הראשונה).

בתת תרבויות מסוימות נמצא שילוב של אשמה, בושה ופחד ("האלים יענישו אותך") שהם אפקטיביים ביותר לשמירה על האחדות החברתית ברמה הקיצונית ביותר.

דוגמא נוספת להפעלת 'תרבות בושה' ככלי לפיקוח חברתי (חדשות חוץ, ידיעות אחרונות, 9 יולי 2018), היה כאשר משטר האייתולות באירן הורה לעצור נערה שהעלתה לאינסטגרם סרטונים בה היא רוקדת ללא כיסוי ראש - וכפה עליה להתנצל בטלוויזיה: "שברתי את כללי המוסר":

הנערה העלתה כ 300 סרטונים שצילמה שזכו לתגובת כ 66 אלף עוקבים מחוץ לאירן אך בכך הסתבכה קשות בשל העובדה שבאירן חובה על נשים להיראות בציבור רק כשראשן מכוסה.

[לאוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן] [להרחבת המושג 'אפקטיביות', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה, לחצו כאן]

[לכתבה המלאה ב- ynet, לחצו כאן]

מנגד, תרבות האשמה המערבית

תרבות האשמה המערבית היא המצע שעליו התפתחה אסטרטגיית הרב-תרבותיות (Multiculturalism) - אסטרטגיה של קליטת הגירה והכלת שסעים גזעיים בחברה (ראו הכרזה למטה), שהשתלטה על העולם המערבי, ומטרללת אותו. תוצאותיה הם למשל המחוזות ההזויים, אליהם הגיעו הפרוגרסיביים בארצות הברית, ועליית הימין הקיצוני באירופה... (ראו הכרזה בשחור, למטה)

תחושת האשמה נחווית בדר"כ, באופן אישי, כאשר אדם חש שעשה מעשה שגוי ולוקח אחריות אישית על כך, גם אם אינו מואשם בפומבי, זוהי רמת המוסר האישית ברמה האינדיבידואליסטית של תיקון סטייה התנהגותית. תחושת אשמה בווידוי פומבי כרוכה בענישה, יחד עם תקווה לכפרה. האשמה יכולה להיות גם ברמה הלאומית (ראו גרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה). השפעת הדת היהודית והנוצרית, בולטת בתחום זה.

[בכרזה: אנחנו מקבלים בברכה מהגרים ופליטים... הכרזה ניתנת להורדה חופשית]

[בכרזה: הכר את הרב תרבותיות. הכרזה: ייצור ידע]

השימוש המניפולטיבי בתרבות האשמה

"אם לא הבנת, אז כנראה לא הסברתי טוב" היא הדוגמא הפשוטה ביותר שאנו מכירים בחיי היום יום שלנו של לקיחת אחריות אישית, כאשר קודם כול מחפשים היכן "אני לא הייתי בסדר" גם כאשר אין סיבה מהותית לכך.

"אז אשב לבד בחושך..." אומרת האימא הפולנייה לבנה, שאינו ממהר לטוס לאילת להחליף לה מנורה שנשרפה... או "תראי מה גרמת לי לעשות לך" אומר הגבר לאשתו המוכה... אלו רק חלק קטן מהאמרות שאנו מכירים, המייצגים את הניסיון המוצלח, לעתים קרובות, להחדיר תחושת אשמה בצד השני, כאחראי לבעיה מסוימת.

דוגמה למניפולציה הפועלת היטב ברמה האישית וגם ברמה המדינית היא התנהלותה של גרמניה בשיא תקופת ההגירה לאירופה, שעודדה קליטת מסתננים מאפריקה ואסיה. טענה רווחת בהקשר זה הייתה שכמדינה, היא חשה את אשמת תוצאות מלחמת העולם השנייה. גם יחסה המיוחד לישראל נובע מרגשות אשמה אלו, שישראל הצליחה לנטוע היטב בקרבה.

[לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

[בתמונה: "פליטים רצויים אצלנו" - תרבות האשמה... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

השימוש המניפולטיבי ב'תרבות האשמה' בישראל...

אם נחזור למגרש הביתי שלנו, כך גם במקרה הישראלי פלסטינאי...

"אנו מציינים את ה'נכבה' - האסון הלאומי שאתם גרמתם לנו להיות פליטים" אומרים הפלסטינאים שיזמו שלוש מלחמות השמד נגד ישראל, לאחר שדחו את תכנית החלוקה של האום 1947 והפסידו בהם. ואכן, ישראלים רבים, ברוח תרבות האשמה המערבית, לוקחים על עצמם את האחריות הלאומית, ומוכנים להקריב אפילו בנפש (של אחרים...), כדי למרק את מצפונם מתחושת האשמה.

הפעלת מניפולציה כזו ניכרת גם בתוך ביתנו פנימה, למשל בסוגיית המסתננים - מהגרי העבודה. אלה המוכנים לקלוט את המסתננים משווים ללא כול בסיס רציונלי את גורלם לזה של היהודים שהוגלו ונרדפו באירופה. הללו, זיהו מיד את החולשה הישראלית ומיהרו ללדת ילדים כי ידעו שהנפש הישראלית לא תעמוד מול הטיעון "הם יודעים רק עברית ומדליקים נרות חנוכה ומכירים את מילות התקווה". כלומר- מטילים עלינו את האחריות לגורלם באופן מניפולטיבי.

[בתמונה: ילדי מסתננים - "הם יודעים רק עברית ומדליקים נרות חנוכה ומכירים את מילות התקווה". צילום מסך מסרטון היו-טיוב 'הדור הבא']

משמעויות ומסקנות

כציבור, עלינו קודם כול להיות מודעים לכך שאנו, בחינוכנו, נתונים להשפעת 'תרבות האשמה' ומגיבים לעתים באופן פבלובי, כשמטיחים בנו למשל את המשפט "פשיסטגזען", הגורם לרבים פיק ברכיים ("תגיד עלי הכול, רק לא זה...") ואין אנו מבינים, שבכך אנו משחקים לידי המניפולציה ברמה האלמנטרית ביותר. עלינו לדעת לזהות מתי יש האשמה מוצדקת (ראה אירועי כפר קאסם למשל) ומתי היא תרגיל טקטי מניפולטיבי, ולהתמודד עם השדים הפנימיים של מצפוננו, אם חפצי חיים אנחנו.

סביר שיהיו עמדות שונות ביחס ליהדות ולארץ ישראל. המחלוקות היו ותמיד יהיו מן הסתם. השאלה היא מה עושים עם המחלוקות הללו, כיצד מתנהל השיח בין העמדות השונות. מבחינתי, כול עוד השיח נעשה מתוך הקשבה וסובלנות לדעות האחר, יש בכך חשיבות; אבל, כאשר לצורך הדיון, צד מגייס - או נרתם לסייע ותומך בכוחות חיצונים מטעמים פוליטיים, כדי להגביר לחץ חיצוני, שיכפה את דעותיו באמצעים כלכליים, פוליטיים או צבאיים, כאשר לא עומדת לו יכולת השכנוע האינטלקט - בכך הוא שובר את האמון הבסיסי הנדרש לשיח פנימי כזה בין אחים, פוסל עצמו מלהיות חבר לדיון הפנימי. ולכן ראוי למונח 'שנאה עצמית'.

[לאוסף המאמרים על תרבות האשמה והשלכותיה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על משא ומתן, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על השתלטות האסלאם על אירופה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2020), משא ומתן באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 8/4/20.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2020), רב תרבותיות ותקינות פוליטית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 16/1/20.
• פנחס יחזקאלי (2022), השתלטות האסלאם על אירופה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 6/10/22.
• סוכנויות הידיעות (2018), רקדה בלי כיסוי ראש: איראן עצרה כוכבת אינסטגרם, 8/7/18, ynet.
• פנחס יחזקאלי (2015), רב תרבותיות – קריסתה של אשליה, ייצור ידע, 27/1/15.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על פרדיגמת חשיבה מזרחית מול מערבית, באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 1/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), אפקטיביות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2020), מלחמת העולם הראשונה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/3/20.
• פנחס יחזקאלי (2018), שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/4/18.