פנחס יחזקאלי: המלך האחרון

תקציר: עבור רבים בישראל, ירדן היא יותר מנכס אסטרטגי. היא ההוכחה החיה, לכאורה, לכך, שלגיטימציה בינלאומית, הסכמים כתובים ויחסים דיפלומטיים עם מדינות שכנות הן ערך אסטרטגי בר קיימא גם כאן במזרח התיכון; ושעדיין נכון לשלם עליהם בנכסים אסטרטגיים קבועים, כמו שטחים שולטים ועומק אסטרטגי.

[בתמונה: המלך עבדאללה מלך ירדן. מקור התמונה: התקשורת הערבית. לחצו כאן]
[בתמונה: המלך עבדאללה מלך ירדן. מקור התמונה: התקשורת הערבית. לחצו כאן]

[לאוסף המאמרים על יחסי ישראל-ירדן, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על דמי חסות (פרוטקשן) וכופרים בני חסות ('דימי'), לחצו כאן]

עודכן ב- 27 בדצמבר 2022

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר 'ייצור ידע'.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

ירדן כסמל למציאות שאיננה...

בעת האחרונה - מתחת לרדאר של התקשורת הישראלית - חווה ממלכת ירדן זעזועים פנימיים חזקים של מהומות והפגנות; לכאורה, על רקע המצב הכללי, אבל לא רק. גם אם ישרוד המלך הירדני עבדאללה בן חוסיין את אירועי ההפגנות הנוכחיות, ויקנה לעצמו ולמשפחתו עוד זמן יקר בשלטון; קשה להאמין, שהמערכת השלטונית הירדנית תשרוד לאורך זמן.

במשך שנים מטפחת ישראל את המשטר הזה, אך מתנהגת כלפיו כדימי – בן חסות:

היא מגינה על גבולותיו ממזרח ומצפון; משקה אותו במים מותפלים; בונה לו צינור גז ממאגריה; מקימה בשטחו אזורי תעשייה מועדפים; מתעקשת על מעמדו המיוחד במקומות הקדושים לאסלאם בירושלים, ובעיקר במסגד אל־אקצא; ומאפשרת לו גם לירוק בפרצופה - בכל פורום בינלאומי ובכל עימות גדול עם הרשות הפלסטינית - ולפגוע קשות בלגיטימציה הבינלאומית שלה, תוך שהיא משכנעת את עצמה שאלה טיפות של מים בלבד! [לאוסף המאמרים על דמי חסות (פרוטקשן) וכופרים בני חסות ('דימי'), לחצו כאן]

[בתמונה: למה המהומות המתמשכות בירדן נותרות אצלנו מתחת לרדאר? המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Free-Photos לאתר Pixabay]
[בתמונה: למה המהומות המתמשכות בירדן נותרות אצלנו מתחת לרדאר? המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Free-Photos לאתר Pixabay]

הסיבה לכך היא הקונספציה - שאיננה לגמרי מופרכת - שהאלטרנטיבה גרועה יותר

בג'ונגל המזרח תיכוני, ירדן היא נכס אסטרטגי, החוצץ בינינו לבין הלבה הרותחת ממזרח.

רק שעבור רבים בישראל, ירדן היא יותר מנכס אסטרטגי. היא ההוכחה החיה, לכאורה, לכך, שלגיטימציה בינלאומית, הסכמים כתובים ויחסים דיפלומטיים עם מדינות שכנות הן ערך אסטרטגי בר קיימא גם כאן במזרח התיכון; ושעדיין נכון לשלם עליהם בנכסים אסטרטגיים קבועים, כמו שטחים שולטים ועומק אסטרטגי.

[לקובץ המאמרים על 'קונספציה', לחצו כאן].

[בכרזה: הקונספציה... התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי mohamed_hassan לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]
[בכרזה: הקונספציה... התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי mohamed_hassan לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]

רק שהקונספציה כבר מזמן קרסה!

[בתמונה משמאל: המלך חוסיין - לפני הסכם השלום לא היה צורך לעמוד מול מתקפות בלתי פוסקות על ההסכם, בפרלמנט, בתקשורת ובציבוריות הירדנית... קוב זה הועלה לויקיפדיה על ידי: WikiJunkie. הוא מופיע תחת הרישיון Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 International ייחוס 4.0 בין־לאומי]

סטטוס קוו במערכות מורכבות נשמר כל עוד מאזן העוצמה הנוכחי קיים, וכל עוד יש לשני הצדדים אינטרס בכך. 

לכן, במזרח התיכון הכאוטי שלנו, להסכמים יש ערך רק לרגע שבהן נחתמו! 

כך למשל, ההרמוניה עם ירדן - בין מקבלי ההחלטות ובין הצבאות - הייתה טובה הרבה יותר בשנים שלפני 'פרוץ השלום', ללא הסכם, פשוט כי היה אינטרס מהותי בכך, לשני הצדדים. את הדברים הללו שמעתי באוזני מהמלך חוסיין. הוא הסביר שאז היה משוחרר מההתקפות הבלתי פוסקות על ההסכם בפרלמנט הירדני, בתקשורת ובציבור.

[בתמונה משמאל: המלך חוסיין - לפני הסכם השלום לא היה צורך לעמוד מול מתקפות בלתי פוסקות על ההסכם, בפרלמנט, בתקשורת ובציבוריות הירדנית... קוב זה הועלה לויקיפדיה על ידי: WikiJunkie. הוא מופיע תחת הרישיון Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 International ייחוס 4.0 בין־לאומי]

בעובדה, ככל שישראל מרעיפה עוד מתנות על ירדן, כך סלידת הציבור הירדני ממנה גוברת.

[בסרטון: ירדן.. הפגנות ליד הגבול עם ישראל וליד שגרירותה בעמאן]

ומה עם גיבוי מעצמתי לעמידה בהסכמים?

[בתמונה: גיבוי מעצמתי? הצחקתם! תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי NicoBorie לאתר FIXABAY]

כל מי שסומך ידיו על גיבוי בינלאומי להסכמים הללו, כדאי שיעיף מבט על ההסכמים שנחתמו רק בתחילת 2018 בגבולנו הצפון מזרחי: אז, התחייבו הרוסים - בהסכם שחתמו עם האמריקנים - לפנות את האיראנים מגבול ישראל, ולמנוע מתקפות של המשטר הסורי על המורדים בדרום סוריה. התוצאה ידועה: האיראנים עוד פה, והמורדים פונו. והאמריקנים? איך הם קיבלו את הפרת ההסכם? הם זורמים, על חשבוננו...

[בתמונה: גיבוי מעצמתי? הצחקתם! תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי NicoBorie לאתר FIXABAY]

אבן יסוד אחרת בחזון השלום המזרח תיכוני הישראלי - השגרירויות הישראליות במדינות ערב - גם הן ידעו ימים טובים יותר. הדיפלומטים שלנו במצרים ובירדן נזקקו לחילוצים מביכים מתוך המון זועם המאיים לעשות בהם שפטים... ורק היצמדות לקונספציות שאבד עליהן הקלח (ורצון משרד החוץ בעוד ועוד תקנים של דיפלומטים בחו"ל) גורמים לנו לדבוק בהן. זו אחת הסיבות, אגב, מדוע מדינות ערביות רבות אינן מחזיקות שגרירויות אצל אחיותיהן, ומקיימות דיפלומטיה של דילוגים ביניהן [למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'חלם השגרירויות הישראליות במדינות ערב', לחצו כאן]

גם עם מצרים ידענו - בתקופתו של הנשיא, מוחמד מורסי, וחבריו באחים המוסלמים - חרדות לא מעטות לנוכח כוונתם לכרסם בפירוז סיני. מקבלי ההחלטות בישראל עוד זוכרים את התכנונים הראשונים להקמה מחודשת של אוגדות משוריינות; ואת החיפוש אחר הטנקיסטים הזקנים, בוגרי יום הכיפורים, כדי לשכתב את תורת הלחימה בסיני, לדור ששכח קרבות שריון בשריון מהם...

[בתמונה: מוחמד מורסי ומעריץ. התמונה היא צילום מסך]
[בתמונה: מוחמד מורסי ומעריץ. התמונה היא צילום מסך]

מה יקרה ביום שאחרי?

שאלה טובה... כידוע, מומחים לעתיד אין (מתחזים יש ויש). אירוע כזה צריך לנהל היטב תוך הבנת האינטרסים של ישראל.

החשש העיקרי הוא, לטעמי, מהיווצרות מעצמה פלסטינית ממזרח - עם צבא מאומן ומצויד היטב - שיעשה הכל להתאחד עם הפלסטינים ביהודה ושומרון ובעזה; ובטווח הארוך, עם הפלסטינים בגבולות ישראל, שמייצרים, כבר עתה, שליטה דה פקטו על הפריפריה הישראלית.

קשה בינתיים לראות את פיקוד הצבא הירדני - כמו גם את החיילים הבדואים - משתפים פעולה עם תרחיש כזה. התרחיש - של מלחמת אזרחים עקובה מדם, שייבחשו בו גורמים קיצוניים, כולל ישראל - נראה הגיוני יותר. במצב כזה, מן הסתם תהיה לישראל עילה של ממש לסיפוח שטחי C ביהודה ושומרון, ששולטים על מעברי הירדן ממזרח; ועל מישור החוף הרגיש לפגיעה, ממערב.

[בתמונה: במצב כזה, לישראל תהיה עילה של ממש לסיפוח שטחי C ביהודה ושומרון, ששולטים על מעברי הירדן ממזרח; ועל מישור החוף הרגיש לפגיעה, ממערב.... צילום מסך מתוך סרטון יו טיוב של מועצת יש"ע וישראל שלי]
[בתמונה: במצב כזה, לישראל תהיה עילה של ממש לסיפוח שטחי C ביהודה ושומרון, ששולטים על מעברי הירדן ממזרח; ועל מישור החוף הרגיש לפגיעה, ממערב.... צילום מסך מתוך סרטון יו טיוב של מועצת יש"ע וישראל שלי]

לסיכום

הקונספציה קרסה, וירדן האשמית חיה על זמן שאול, תחת מטריית הגנה ישראלית.

הבעיה היא, שישראל יכולה לסוכך על ירדן מבחוץ, אבל הממלכה קורסת מבפנים. הפליטים שנהרו לירדן מעיראק ומסוריה הפכו כבר לרבע מהממלכה והם שם כדי להישאר. תחושת העוצמה שהם מפתחים 'מתכתבת' היטב עם תחושות הדה לגיטימציה שחשים הפלסטינים, תושבי הממלכה, למשפחת המלוכה. מאז נכנס דאעש לחיינו, הצטרפו גם חלק משבטי הבדואים לדה לגיטימציה הגוברת הזו [להרחבה בנושא 'לגיטימציה' ו'דה לגיטימציה', לחצו כאן].

כשיגיע הרגע וההמון בירדן ידרוש את שלו ממשפחת המלוכה, איש לא יוכל להושיע את המשפחה מגלות כואבת - אבל מרופדת היטב - בבריטניה, אם יצליחו להיחלץ בחיים... הממלכה תתפורר ועימה הסכם השלום שלנו, והקונספציה, שיש ערך להסכמים, לאורך זמן. יישאר רק הכאוס, המוכר לנו מהמציאות הסורית של ימינו; וכאוס נוטה להתפשט, בעיקר למקומות שבהם יש לאש מה 'לאכול'... [להרחבה בנושא 'כאוס', לחצו כאן].

[בתמונה: סוריה. כאוס נוטה להתפשט, בעיקר למקומות שבהם יש לאש מה 'לאכול'... למקור התמונה, לחצו כאן]
[בתמונה: סוריה. כאוס נוטה להתפשט, בעיקר למקומות שבהם יש לאש מה 'לאכול'... למקור התמונה, לחצו כאן]

קריסת השלטון משמעה גם קריסה סופית של קונספציית התשלום על 'הסכמי שלום' עם משטרים ידידותיים לכאורה, במדינות שאוכלוסיותיהן עוינות. אלה בציבור הישראלי, שעדיין דבקים בעולם של גבולות מסודרים והסכמים חתומים - ייאלצו להבין (או שלא...) שבמזרח התיכון, הסכמי נייר שווים רק את הנייר שהם חתומים עליהם; וגם גיבוי מעצמתי להסכמים הללו הוא עורבא פרח.

[לאוסף המאמרים על יחסי ישראל-ירדן, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על דמי חסות (פרוטקשן) וכופרים בני חסות ('דימי'), לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

 

3 thoughts on “פנחס יחזקאלי: המלך האחרון

  1. Pingback: יחסי ישראל ירדן באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  2. אם כול הכבוד לניתוח המדויק של המציאות באזור, הפתרון המוצא במאמר נמצא בסתירה בולטת לנאמר כמעט בכול שורה. המסר המרכזי בניתוח שלך הוא שאין סיכוי שהסכם כתוב כול שהוא יעמוד במבחן העתיד, במיוחד נוכח הזעזועים התכופים שהאזור נתון בהם ובמיוחד מצבו הרעוע של הכתר הירדני נוכח הכוחות הפועלים נגדו בזירה הפנימית והחיצונית, ויחד עם זאת אתה קובע שראוי לשלם בנכסים אסטרטגיים כולל שטחים כדי לשמר לפחות את המצב הנוכחי. זו הצהרה מסוכנת ביותר, כי לפי הניתוח שלך אין הסכם שיוכל לעמוד במבחן הזמן וכי כול סעיף בו (מים, כלכלה, נמל, וכו) ניתן להפרה כלאחר יד נוכח השינויים הצפויים באזור- למעט סעיף אחד- הגבולות! כי ברגע שתוותר על שטחים אסטרטגיים שיוכרו עי ה או"מ, כבר לא תוכל לעולם להשיב אותם!! בעת צרה. על כן- בשום מקרה, אל תוותר על שטחים אסטרטגיים!!

    • הי גדעון.
      קראתי שוב מה שכתבתי ולא מצאתי שם קביעה, שראוי לשלם בנכסים אסטרטגיים כולל שטחים כדי לשמר לפחות את המצב הנוכחי.
      כתבתי שזו קונספציה של חלק מהציבוריות הישראלית, ושהיא קורסת…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *