פנחס יחזקאלי: הגיעה העת להיגמל מחלם השגרירויות הישראליות במדינות ערב

תקציר: שוב ירדן מחזירה את השגריר ומונעת את החזרת השגרירה הישראלית לעמאן, ושוב עלה האספסוף שוב על השגרירות הישראלית בירדן, בניסיון לכובשה, ושוב מגיב משרד החוץ בקול ענות חלושה ו"מצר על כך".... האם לא הגיעה העת להיגמל מהטפשות שבהצבת שגרירויות ישראליות במדינות ערב? שגרירויות במדינות אלה הן נטל על מדיניות החוץ; וראוי להימנע מהקמתן. הקשר עם השליטים מתקיים ממילא ע"י שליחים אישיים ובשיחות זום.

[המונים תוקפים את שגרירות ישראל בירדן, 17 באוקטובר 2023... מתי נתפכח מחלם השגרירויות הישראליות בארצות ערב? התמונה: הרשתות הערביות]
[המונים תוקפים את שגרירות ישראל בירדן, 17 באוקטובר 2023... מתי נתפכח מחלם השגרירויות הישראליות בארצות ערב? התמונה: הרשתות הערביות]

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', מול המערבית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על סעודיה, לחצו כאן] [לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן]

עודכן ב- 3 בנובמבר 2023

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה.

שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר ראשון מתוך שלושה על הרדיפה הישראלית אחר הנורמליזציה. למאמר האחר:

*  *  *

כצפוי, החזירה ירדן את השגריר לעמאן - כי ישראל אחראית למות חפים מפשע בעזה, לאסון הומניטרי ולסיכון האזור - ודרשה מישראל שלוא להחזיר את השגרירה הישראלית - שכבר מצאה מקלט בישראל מפחד ההמונים המסתערים על השגרירות - לשם.

כל זה אחרי הצהרה מחפירה של מלכת ירדן (ממוצא פלסטיני), ראניה, שנחלצה להגן על עמה באמצעות האשמת הישראלים בפייק ניוז לגבי טבח ה- 7 באוקטובר 2023 [למאמר: יש לשים סוף להתבזות המתמשכת ביחסי ישראל-ירדן, לחצו כאן]:

וישראל? כמו תמיד "מביעה צער"... 
מתי ירד האסימון? מתי נבין, ששגרירויות במדינות ערב הן רק נטל שראוי לוותר עליו? שאחת השיטות שבהן נוקטים שליטים במדינות ערביות הוא להשתמש בשגרירויות שלנו כקלפי מיקוח וכמנופי לחץ?
מעריב: הפגנות נגד ישראל בעולם; תיעוד: המונים מנסים להסתער על השגרירות בעמאן
לאחר הפיצוץ בבית החולים בעזה החלו בעולם הערבי הפגנות ענק נגד ישראל. בעמאן: המונים ניסו להסתער על שגרירות ישראל, מחאות גם בטוניסיה ובטורקיה
[למאמר המלא ב'מעריב', לחצו כאן]

שגרירויות הן שריד של דיפלומטיה מערבית ישנה...

שגרירות היא הדרג הגבוה ביותר של נציגות דיפלומטית, המשמש לקשרים בין ממשלות מדינות. לידתו במאה ה- 15 באיטליה; ובעולם שלפני מהפיכת התקשורת, הוא שימש כלי אפקטיבי להעברת מסרים בין מדינות אירופאיות; וכלי שליטה והשפעה במדינות עולם שלישי.

תפקידיה המסורתיים של השגרירות הם:

  1. טיפול בנושאים מדיניים וצבאיים המשותפים לשתי המדינות;
  2. עידוד קשרי תרבות וחברה בין המדינות;
  3. פתרון בעיות בקשרי המסחר בין המדינות;
  4. סיוע לאזרחי המדינה שנקלעים למצוקה (נעשה לרוב על ידי המחלקה הקונסולרית);
  5. טיפול בבקשות להיכנס למדינה המיוצגת על ידי השגרירות (אשרות שהייה).
  6. טיפול וארגון ביקורים של בכירים במדינת היעד;

וכדומה.

בעבר הייתה השגרירות כלי מרכזי עבור מדינת האם בתחומים רבים: שחקן ראשי – או לפחות מרכזי – במדיניות החוץ; עוגן להשפעה בענייני תרבות; בסיס לקשירת קשרי כלכלה; ואף בסיס מודיעיני חשוב. כך למשל, הודו הסובייטים שניתוק היחסים הדיפלומטיים וסגירת השגרירות בישראל אחרי מלחמת ששת הימים, גרמה להם להשמיט מידם יכולות דיפלומטיות ומודיעיניות חשובות.

בעידן התקשורת, הקשר בין מנהיגים הוא ישיר, אם יש להם אינטרס בכך, והם אינם זקוקים לשגריר כמתווך. יתרה מכך: פעמים רבות הם עוקפים אותו.

גם אחרי שפונקציות רבות התיישנו, היא כלי חשוב, עד היום, בביסוס יחסים עם מדינות זרות בעלי תרבות אסטרטגית שונה [לאוסף המאמרים על 'תרבות אסטרטגית', לחצו כאן].
[בתמונה: כדאי לומר בפה מלא את מה שהמופקדים על יחסי החוץ של ישראל אינם אומרים: המלך הוא עירום! בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]
[בתמונה: כדאי לומר בפה מלא את מה שהמופקדים על יחסי החוץ של ישראל אינם אומרים: המלך הוא עירום! בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

בעולם הדיפלומטי החדש, רבות מהפונקציות הללו התיישנו והתייתרו במידה רבה;

ב- 14 במאי 1997, התפטר שגריר ישראל בירדן, עודד ערן, אחרי ארבעה ימים בתפקיד ולפני שאף הספיק להגיש את כתב אמנתו למלך חוסיין. השגריר עשה זאת במחאה על כך שלא עודכן בפגישת ראש הממשלה, בנימין נתניהו עם המלך חוסיין בעקבה, מספר ימים לפני כן (ראו הכתבה למטה).

טענתי היא, שבמידה רבה, תורמות השגרירויות בעיקר לתקנים של משרדי החוץ במדינות השונות; אך לא לאינטרסים הלאומיים של המדינות עצמן. [להרחבת המושג: אינטרסים לאומיים - אינטרסים חיוניים, לחצו כאן]

אנו חיים בעולם של תקשורת ישירה, שבו קשרים בין ראשי מדינות מתבצעים באופן ישיר: בטלפון, בזום ואף באמצעות שליחים. שגרירים - שהם בדר"כ חלק ממשרד החוץ, ואינם מקורבים לראש הממשלה - מודרים במקרים רבים מהשיחות הללו. גם כשמגיע שליח מיוחד מטעם ראש הממשלה למדינה ערבית, השגריר אינו נוכח בחדר.

[בתמונה: השגריר עודד ערן. התפטר ב- 14 במאי 1997, אחרי ארבעה ימים בתפקיד, ולפני שאף הספיק להגיש את כתב אמנתו למלך חוסיין. זאת, במחאה על כך שלא עודכן בפגישת ראש הממשלה, בנימין נתניהו עם המלך חוסיין בעקבה, מספר ימים לפני כן. התמונה היא  צילום מסך]
[בתמונה: השגריר עודד ערן. התפטר ב- 14 במאי 1997, אחרי ארבעה ימים בתפקיד, ולפני שאף הספיק להגיש את כתב אמנתו למלך חוסיין. זאת, במחאה על כך שלא עודכן בפגישת ראש הממשלה, בנימין נתניהו עם המלך חוסיין בעקבה, מספר ימים לפני כן. התמונה היא צילום מסך]

לא רק מיותר; אלא גם אבן ריחיים על צוואר הדיפלומטיה הישראלית

במערכת היחסים שבין מדינות המערב למדינות ערב, הפכו השגרירויות, במקרים רבים מידי, ל'עקב אכילס' של מדיניות החוץ, שנזקן גדול מתועלתן. אביא חלק מהדוגמאות בהמשך המאמר.

כך הפכו שגרירויות ישראליות במדינות ערב לנטל ולא לנכס. אנשיהן נצורים ומודרים מפעילות דיפלומטית; והם יעד להפגנות ולפגיעות, שמסתיימים, בדרך כלל, בצלילים צורמים, שאינם מטיבים עם האינטרס הישראלי.

אם כל זה היה נעשה למען הקשרים הטובים עם השליטים ניחא. רק שהקשר בין שליטים במזרח התיכון - כולל ישראל - נעשה על ידי שליחים מיוחדים, שהשגרירים אינם מוזמנים לפגישותיהם (ועוד לא דיברנו על ההוצאות הרבות, המיותרות, הכרוכות בהחזקת הצוות ובאבטחתו... כדאי, אגב, גם לזכור את התובנה הזו כשנגיע פעם לדיון בהסכמי שלום נוספים עם שכנותינו).

בהמשך המאמר אביא דוגמאות, הממחישות את הבעייתיות - של החזקת שגרירויות בעולם הערבי.

[בתמונה: השגרירויות הישראליות במדינות ערב הפכו לאבן ריחיים על צוואר הדיפלומטיה הישראלית... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי stevepb לאתר Pixabay]

[בתמונה: השגרירויות הישראליות במדינות ערב הפכו לאבן ריחיים על צוואר הדיפלומטיה הישראלית... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי stevepb לאתר Pixabay]

ינואר 2019 עד פברואר 2021: תקיפות חוזרות ונשנות של שגרירות ארצות הברית בבגדד, עיראק

שגרירות זו נתונה לבליץ של התקפות. הנה פירוט התקיפות שבין ינואר 2019 לפברואר 2021 (ויקיפדיה: שגרירות ארצות הברית בבגדאד):

  • 31 בדצמבר 2019: אלפי מפגינים תקפו את השגרירות; ופרצו את החומות החיצוניות בתגובה לכך שחיל האוויר האמריקני תקף חמישה יעדים של ארגון הטרור גדודי חזבאללה סמוך לגבול סוריה–עיראק ב-27 בדצמבר. המוני המפגינים נותרו מחוץ לשגרירות. ברשת רויטרס דווח כי 12 אנשי מיליציות שיעיות נפצעו במהומות מחוץ לשגרירות, בעקבות רימוני הלם וגז מדמיע שנורו לעברם במטרה לפזרם. ראש ממשלת עיראק עאדל עבד אל-מהדי ביקש מהמפגינים להתרחק מהשגרירות. הנשיא דאז, דונלד טראמפ, האשים את איראן בתקיפת השגרירות ושלח 750 חיילים לבגדאד.
  • 5 בינואר 2020: שש קטיושות התפוצצו סמוך לשגרירות.
  • 8 בינואר 2020: שתי רקטות התפוצצו בסמוך למבנה השגרירות.
  • 20 בינואר 2020 - שוגרו רקטות לעבר השגרירות. שתי רקטות נפלו סמוך למבנה.
  • 26 בינואר 2020: מספר רקטות שוגרו לעבר שגרירות ארצות הברית בבגדד. חמישה טילים פגעו בקרבת המבנה, ושלושה מהם פגעו בו באופן ישיר, וגרמו לפציעתו של אדם אחד לפחות.
  • ליל ה- 16-15 בפברואר 2020: מספר רקטות נחתו בסמוך למתחם השגרירות.
  • 20 בדצמבר 2020: חמישה טילים נורו לעבר השגרירות. מערכות ההגנה האווירית של הצבא האמריקני הצליחו ככל הנראה ליירט שלושה מהטילים ואילו שניים נפלו בסמוך למתחם השגרירות.
  • 8 בינואר 2021: שתי קטיושות נפלו בקרבת השגרירות.
  • 20 בינואר 2021: שתי רקטות שוגרו לעבר השגרירות.
  • 26 בינואר 2021: חמש רקטות נורו ושלוש מהן פגעו בבניין השגרירות. לפחות אדם אחד נפצע במתקפה.
  • 17 בפברואר 2021: השגרירות הפעילה מערכת הגנה אווירית ואף נשלחו מסוקי סיור שיסיירו באזור, מסיבות לא ידועות.
  • 22 בפברואר 2021: שלוש רקטות פגעו בקרבת השגרירות.
[בתמונה: ההתקפה על שגרירות ארצות הברית בבגדד, עיראק. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Mehr News Agency. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 4.0]
[בתמונה: ההתקפה על שגרירות ארצות הברית בבגדד, עיראק. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Mehr News Agency. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 4.0]

יולי 2017: ירדן משתמשת במצור על השגרירות הישראלית ועובדיה, כדי להסיר את גלאי המתכות בהר הבית...

ב-21 ביולי קיימו ארגוני ימין וארגונים אסלאמיסטיים הפגנה גדולה בעמאן נגד הצבת גלאי המתכות בהר הבית, בעקבות פיגוע שהתרחש בו ב-14 ביולי 2017 בו הרגו שם שלושה מוסלמים ערבים-ישראלים שני שוטרים ישראליים. 

בשעות הערב הגיע מוחמד זכריא אל-ג'וואודה, בן 17, כדי להתקין רהיטים בדירתו של קצין הביטחון הסמוכה למתחם השגרירות, שם דקר אותו במברג. המאבטח, שנפצע באורח קל, ירה והרג את הדוקר ופצע את בעל הבית הירדני, ד"ר בשאר חמארנה, שמת מאוחר יותר מפצעיו.

הרשויות הירדניות דרשו את המאבטח לחקירה, על-אף אמנת וינה בדבר יחסים דיפלומטיים שאוסרת על קיום חקירה נגד עובד נציגות דיפלומטית, ולא הסכימה לתת לו לחזור לשטח ישראל.

כתוצאה מהמתיחות הונחו עובדי השגרירות לא לצאת מהשגרירות. קצין הביטחון והסגל הדיפלומטי הפכו לנצורים בבניין השגרירות. למחרת נשלח לירדן ראש השב"כ נדב ארגמן לדון בשחרור המאבטח ואנשי השגרירות הישראלים הנצורים בה. באמצעי התקשורת דווח שהירדנים התנו את שחרור סגל השגרירות בהסרת גלאי המתכות בהר הבית,אך לשכת ראש ממשלת ישראל הכחישה זאת. 

ב-24 ביולי החליט הקבינט המדיני-ביטחוני על הסרת גלאי המתכות וירדן אפשרה לסגל הדיפלומטי הישראלי והמאבטח לחזור לישראל. לאחר שובם, נפגש ראש הממשלה בנימין נתניהו עם המאבטח בלשכתו שבירושלים. סרטוני וידאו מהפגישה הופצו על ידי לשכת ראש הממשלה, ועוררו כעס בקרב בכירים בממשלת ירדן שמתחו ביקורת על יחס נתניהו למאבטח.

בהתאם לאמנת וינה תחקור משטרת ישראל את המאבטח, ותוצאות החקירה יועברו לידיעת ירדן. תחקיר של השב"כ קבע שהמאבטח הותקף ממניע לאומני ופעל מתוך הגנה עצמית. ירדן סרבה לאפשר את חזרת שגרירת ישראל לעמאן, כל עוד המאבטח לא יועמד לדין. ב-18 בינואר 2018 התנצלה ישראל בפני ירדן על התקרית והבטיחה לשלם פיצוי לממשלת ירדן. נקבע ששגרירות ישראל בעמאן תחזור לפעול, תוך החלפת השגרירה.

YNET: ירדן: מאבטח שגרירות ישראל נדקר וירה למוות בשניים, העובדים נצורים בשגרירות
הותר לפרסום כי איש ביטחון של שגרירות ישראל ירה למוות בפועל ירדני שדקר אותו במברג ובבעל הבית שנכח במקום. ישראל מסרבת לדרישת הירדנים לחקור את המאבטח, לפי אמנת וינה, ולכן המאבטחים נותרו בשגרירות עם הצוות הדיפלומטי. משפחת אחד ההרוגים דורשת עונש מוות למאבטח...
[לכתבה המלאה ב- ynet לחצו כאן]

דצמבר 2016: פינוי אנשי השגרירות במצרים עקב התרעות

בפברואר 2017 פורסם כי שלושה חודשים לפני כן - בשיא פריחת היחסים ב-ן מצרים לישראל - פונו אנשי השגרירות במצרים עקב התרעות ביטחוניות...

למרות זאת התעקשו מקבלי ההחלטות להחזיר את השגריר לקהיר ומה קרה? זמן מה לאחר מכן, פנה השגריר בקובלנה למשרד החוץ המצרי על הדרתו מאירועים דיפלומטיים. אז, מי צריך את זה? ולמה לשלם בשביל זה?

אייכנר וזיתון ב- YNET: שגריר ישראל במצרים הוחזר ארצה בשל התרעות
ב"טלגרף" הבריטי דווח כי השגריר דוד גוברין הוחזר לישראל לפני שלושה חודשים יחד עם דוברו ועם הקונסול של המשלחת - בשל חשש לביטחונם האישי. בשב"כ אישרו כי עקב שיקולים ביטחוניים צוות השגרירות לא שב מאז לקהיר...
[לכתבה של אייכנר וזיתון ב-  ynet, לחצו כאן]

ליל ה- 12-11 בספטמבר 2012: ההתקפה על השגרירות האמריקנית בלוב

בלילה שבין 11 ל-12 בספטמבר 2012, הוציאו מחבלים חמושים לפועל מתקפת טרור בקונסוליה האמריקנית בבנגאזי שבלוב. ההתקפה החלה במהלך שעות הלילה במתחם דיפלומטי אמריקני השייך לקונסוליה, והסתיימה מוקדם למחרת במתחם דיפלומטי אחר סמוך בו מוצבים נציגי המודיעין האמריקני (ויקיפדיה: מתקפת הטרור בקונסוליה האמריקנית בבנגאזי).

במתקפה נרצחו השגריר האמריקני כריסטופר סטיבנס ושלושה דיפלומטים אמריקנים נוספים. כמו כן, 2 אמריקנים נוספים ו-7 שוטרים לובים נפצעו במתקפה 

ואיך הגיבו האמריקנים? נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, מיהר להבהיר כי רצח השגריר לא יפגע בקשרים שבין ארצות הברית ללוב (ניוז 1, 2012) [הרחבה בנושא התקיפה, ראו במאמרו של אלעד רזניק: 'בנגאזי – שלבי הגלישה אל הכאוס'].

[בתמונה: בנגאזי - שלבי הגלישה אל הכאוס... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]
[בתמונה: בנגאזי - שלבי הגלישה אל הכאוס... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

11 בדצמבר: תקיפת שגרירות סוריה בעמאן

אחרי תקפת שגרירות ירדן בדמשק ב- 13 בנובמבר 2011, הגיעה פעולת הגומלין כחודש לאחר מכן, ב- 11 בדצמבר 2011. עשרות "גולים סורים" תקפו את מתחם השגרירות בעמאן. לפחות שני דיפלומטים סורים נפגעו, יחד עם עוד ארבעה אנשים אחרים. בהצהרה מפי השגרירות נאמר כי השומרים עצרו את אחד מהתוקפים שהתברר כפליט סורי בשם אחמד אל-שורקי. דובר המשטרה הירדנית סירב לאשר את הדיווח על עצירת האזרח הסורי.

NRG: ירדן: 6 פצועים בתקיפת שגרירות סוריה בעמאן. בעוד שבסוריה נרשם יום הקרבות הקשה ביותר מאז פרוץ המהומות, בירדן נפצעו שני דיפלומטים וארבע נוספים בהתקפה על הנציגות
[בתמונה: תקיפת שגרירות סוריה בעמאן... לכתבה המלאה ב- NRG, לחצו כאן]

14 בנובמבר 2011: שגרירות ירדן בסוריה מותקפת ע"י 'מפגינים'...

ב- 13 בנובמבר 2011, קרא עבדאללה מלך ירדן לאסד לפרוש מתפקידו. בתגובה, הותקפה שגרירות ירדן בדמשק ע"י 'מפגינים'. כ-120 מפגינים הצליחו לפרוץ לתוך השגרירות ואף הורידו מהתורן את דגל ירדן. כוחות הביטחון הסוריים לא נקטו בשום פעולה כדי למנוע מהמפגינים לפרוץ לשגרירות...

וואלה: שגרירות ירדן בסוריה הותקפה אמש (שלישי) על ידי תומכיו של הנשיא, בשאר אסד, כך דיווח שגריר ירדן בדמשק, עומר אל עמאד, בהצהרה לתקשורת בטורקיה. השגריר אמר כי כ-120 מפגינים הצליחו לפרוץ לתוך השגרירות ואף הורידו מהתורן את דגל ירדן. "כוחות הביטחון הסוריים לא נקטו בשום פעולה כדי למנוע מהמפגינים לפרוץ לשגרירות", אמר השגריר. יש לציין כי אתמול קרא עבדאללה מלך ירדן לאסד לפרוש מתפקידו.
[בכתבת וואלה: תקיפת שגרירות ירדן בדמשק. לחצו כאן]

10-9 בספטמבר 2011 - תקיפת השגרירות הישראלית בקהיר: דיפלומטים ישראלים בסכנת לינץ', ישראל מבוזה בראש חוצות ומנהיגינו מודים למצרים על שניאותו לחלץ...

ב-9 בספטמבר 2011 החלו להתאסף מאות מפגינים מצריים מחוץ לשגרירות הישראלית. בסביבות השעה 18:30 החלו המפגינים לנסות להפיל את קיר הביטחון שהקיף את הבניין באמצעות פטישים ואיל ניגוח.

קיר ביטחון זה, עשוי הבטון, הוצב מחוץ לבניין השגרירות הישראלית בעקבות מחאות אינטנסיביות שהתקיימו מול בניין השגרירות במהלך אוגוסט 2011.

בשבת 10 בספטמבר 2011, בשעה 00:30, הצליחו כ- 3000 מפגינים מצרים למוטט את קיר הביטחון ולהיכנס ללובי של הבניין. משם, פרץ ההמון לשאר חלקי הבניין. המפגינים בזזו את בניין השגרירות, וזרקו פריטים שונים, בהם מסמכים, מחלונות הבניין אל הרחוב ההומה (ויקיפדיה: תקיפת שגרירות ישראל במצרים, 2011).

רבים מהמסמכים החסויים בשגרירות הועברו לתקשורת המצרית, וזכו בהמשך לניתוחים ולביקורות במדיה המצרית. במקביל, במהלך התקיפה, מספר אנשי צוות של השגרירות הישראלית שהו בתוך בניין השגרירות בתוך חדר מאובטח, בעוד שרק דלת הפלדה של החדר חצצה בין הפורעים לאנשי השגרירות. בכל אותה העת, ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו ובכירים ישראלים נוספים צפו במתרחש בזמן אמת באמצעות מצלמות המעקב שהותקנו ברחבי בניין השגרירות.

מיד לאחר שהמפגינים חדרו לבניין לשגרירות, פנה שר הביטחון הישראלי דאז, אהוד ברק, למזכיר ההגנה האמריקני לאון פאנטה וביקש את סיועו בהצלת אנשי השגרירות. בעקבות כך, הפעילה ארצות הברית לחץ על גורמים בכירים במצרים שיפעלו כדי להגן על הדיפלומטים הישראלים (ויקיפדיה: תקיפת שגרירות ישראל במצרים, 2011). 

התקשורת הערבית חגגה. הכותרת שנתן ה- Yemen-Press לתמונה, אגב, הייתה: "השגריר הישראלי נמלט לתל אביב"...: 
[בתמונה: עיתון מצרי כותב בעת תקיפת השגרירות הישראלית: "השגריר נמלט לתל אביב... מקור התמונה: התקשורת הערבית, לחצו כאן]
[בתמונה: עיתון מצרי כותב בעת תקיפת השגרירות הישראלית: "השגריר נמלט לתל אביב... מקור התמונה: התקשורת הערבית, לחצו כאן]

ועוד מודים למצרים...

בכיר ביטחוני מצרי ציין לאחר האירוע כי יחידת הקומנדו המצרית נשלחה לשגרירות רק לאחר שהשגריר הישראלי יצחק לבנון שוחח בטלפון עם חבר אנונימי במועצה הצבאית השלטת של מצרים, וביקש ממנו להסדיר את פינויים הבטוח של עובדי השגרירות הישראלית. רק לאחר התערבות הממשל האמריקאי שלחו השלטונות המצרים כוחות קומנדו מצריים אל תוך בניין השגרירות, שהצליחו להוציא בבטחה את ששת הישראלים (ויקיפדיה: תקיפת שגרירות ישראל במצרים, 2011). 

בשעה 2:40 בלילה, שגריר ישראל במצרים, כ-85 דיפלומטים ישראלים נוספים ובני משפחותיהם הגיעו לשדה התעופה והוטסו ממצרים. רק סגן השגריר הישראלי נשאר במצרים, ועבר לשהות בבניין שגרירות ארצות הברית במצרים. ההפגנה וביזת הבניין נמשכו עד לשעות הבוקר המוקדמות כאשר מפגינים רבים הבעירו צמיגים והעלו מספר ניידות משטרה מצריות באש. כוחות המשטרה הצליחו בסופו של דבר לשים קץ למהומות ולפזר את אלפי הפורעים באמצעות גז מדמיע ויריות אזהרה באוויר. בסיכומו של יום האירועים, דווחו המצרים על קרוב לאלף פצועים ושלושה הרוגים מבין המתפרעים. (ויקיפדיה: תקיפת שגרירות ישראל במצרים, 2011).  

לאחר האירוע שיבחו ראש הממשלה נתניהו וראש המוסד לשעבר אפרים הלוי את פעולותיו של נשיא ארצות הברית ברק אובמה, אשר סייע לוודא כי אנשי השגרירות יפונו מהבניין בשלום (ויקיפדיה: תקיפת שגרירות ישראל במצרים, 2011). בנוסף, הם הודו למצרים על החילוץ.

[בתמונה: מפגינים מצרים מניפים דגלים פלסטינים מול השגרירות הישראלית במצרים בעת שהם שורפים את דגל ישראל, 15 במאי 2011. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Gigi Ibrahim from Cairo, Egypt. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.0]
[בתמונה: מפגינים מצרים מניפים דגלים פלסטינים מול השגרירות הישראלית במצרים בעת שהם שורפים את דגל ישראל, 15 במאי 2011. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Gigi Ibrahim from Cairo, Egypt. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.0]

יולי 2011: שגרירויות ארה"ב, בריטניה וצרפת מותקפות בדמשק

במהלך המרד שהתפתח נגד הנשיא אסד בסוריה, הגיעו בסוף השבוע ביולי 2011 שגרירי בריטניה וצרפת לביקור מתוקשר בעיר חמה - שהווה את מוקד המהומות העיקרי בסוריה באותה עת, בשעה שבעיר התקיימה הפגנת המונים נגד המשטר. הם התקבלו בחמימות ע"י המפגינים, שחלקם השליכו לעבר כלי הרכב ורדים ונופפו בענפי זית (YNET, 2011).

ב- 11 ביולי הגיב אסד בתקיפה של שגרירויות ארה"ב, בריטניה וצרפת ע"י 'מפגינים' בדמשק. מאות צרו על כל שגרירות, ומפגינים פרצו לתוך מתחם השגרירות האמריקנית. גם ביתו של השגריר, רוברט פורד, הותקף. המפגינים גרמו נזק בתוך מתחם השגרירות, אולם ככל הנראה לא הצליחו לפרוץ לבניין. כעבור זמן קצר הם עזבו את המקום. גורמים בשגרירות ארה"ב בדמשק מסרו כי תגובתם של כוחות הביטחון הסורים לתקרית הייתה "איטית ולא יעילה" (YNET, 2011).

הפגנה דומה התקיימה מול בניין השגרירות הצרפתית בבירה הסורית; ומאבטחי השגרירות ירו באוויר אש חיה כדי להרחיק המפגינים מהבניין. בעקבות הירי, כוחות הביטחון הסוריים סגרו את האזור, ומונעים את התקרבותם של אזרחים נוספים למקום. לפחות שלושה בני אדם נפצעו (YNET, 2011).

לאחר מכן, דרשו הבריטים משלטונות סוריה ערבויות כתנאי להשארת שגרירותם בדמשק (בירון, 2012).

YNET: דמשק: מאות ניסו לפרוץ לשגרירות ארה"ב וצרפת
ביקורם המתוקשר של שגרירי ארה"ב וצרפת בחמה והתייצבותם לצד המפגינים, העלתה לאסד את הדם לראש. מאות מנאמניו ניסו לפרוץ לשתי השגרירויות ובאחד המקרים נתקלו באש חיה. 3 נפצעו. קלינטון: מי שחושב שלאסד אין תחליף - טועה...
[בתמונה: תקיפת השגרירויות, הבריטית והצרפתית, בדמשק. לכתבה המלאה ב- YNET, לחצו כאן]

4 בנובמבר 1979: כיבוש השגרירות האמריקנית בטהרן

במהלך המהפכה האיראנית, הפעיל השלטון החדש קבוצה של סטודנטים, תומכי המהפכה האסלאמית, שפרצו לשגרירות האמריקנית (ראו תמונה משמאל), ב-4 בנובמבר 1979. הם תפסו בו בני ערובה, ותוכנה היקר הפך לנחלת בעליה החדשים של איראן. 

ארצות הברית הושפלה, והבניין לא שימש את ארצות הברית, שיוצגה מאז באיראן על ידי מדור האינטרסים של ארצות הברית בשגרירות שווייץ בטהראן. השם שניתן כיום למתחם על ידי איראנים רבים מתורגם באופן שונה כ"מאורת ריגול", "מאורת הריגול ו"קן מרגלים" (ויקיפדיה: שגרירות ארצות הברית בטהרן).

לאחר נפילת השגרירות, משמרות המהפכה האסלאמית השתמש בשטח השגרירות האמריקאית כמרכז אימונים, והמשיכו לתחזק את המתחם. קירות הלבנים המהווים את המערכת כוללים מספר ציורי קיר אנטי-אמריקניים שהוזמנו על ידי ממשלת איראן. באתר מוקמו חנות ספרים ומוזיאון. חלק מהשגרירות הפך למוזיאון אנטי אמריקני, וכמה ארגוני סטודנטים מחזיקים משרדים במתחם השגרירות לשעבר (ויקיפדיה: שגרירות ארצות הברית בטהרן).

[בתמונה: ב-4 בנובמבר 1979 צרו מאות סטודנטים איראנים על שגרירות ארצות הברית בטהראן, בעקבות קריאה של המנהיג החדש של איראן, האייתוללה רוחאללה ח'ומייני, לפגוע באינטרסים אמריקניים וישראליים. התמונה היא נחלת הכלל]
[בתמונה: ב-4 בנובמבר 1979 צרו מאות סטודנטים איראנים על שגרירות ארצות הברית בטהראן, בעקבות קריאה של המנהיג החדש של איראן, האייתוללה רוחאללה ח'ומייני, לפגוע באינטרסים אמריקניים וישראליים. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: ב-4 בנובמבר 1979 צרו מאות סטודנטים איראנים על שגרירות ארצות הברית בטהראן, בעקבות קריאה של המנהיג החדש של איראן, האייתוללה רוחאללה ח'ומייני, לפגוע באינטרסים אמריקניים וישראליים. התמונה היא נחלת הכלל]

שיטות העבר אינן רלוונטיות היום, בטח לא במזרח התיכון...

למרות מצוות הכנסת האורחים – המושרשת בתרבות ובהיסטוריה המוסלמית – נהפכו השגרירויות הישראליות למוקד מחאה ולחרמות ע"י המוני העם והאליטות, שגם מסרבות להשכיר להן מבנים מתאימים (ראו, למשל: קייס, 2012). בנוסף, הן מהוות מנוף להפעלת לחץ על ישראל, בדרך של מהומות בקרבת השגרירות, ויתירת תחושה של מצור בקרב יושביהן; איום להורדת דרג הנציגות; קריאת שגרירים להתייעצויות; סגירת נציגויות, כלי להרגעת ה"רחוב" וכדומה. מצב זה רק הולך ומחמיר, עד כדי סיכון צוותי השגרירויות.

האם אצל מישהו אצלנו נפל האסימון, בעקבות כל אלה? האם מישהו הבין שמדובר בדפוס חוזר? שבאזורנו, שגרירות היא חיסרון ולא יתרון; שיחסים מדיניים במזרח התיכון הם תמיד על תנאי ומשתנים כל העת; ושבטח אין לשלם על הזכות להקימה בנכסים לאומיים? [להרחבה בנושא: תבניות/דפוסים חוזרים, לחצו כאן]

הרי עיקר הקשר בינינו לבין מדינות ערב ה"מתונות" מתבצע באמצעות שליחים מיוחדים של ראש הממשלה ושר הביטחון. כשמגיע שליח כזה להתייעצות עם מנהיג ערבי, מוצא עצמו השגריר, במקרים רבים, ממתין מחוץ לדלת (ראו את סיפור התפטרות שגריר ישראל בירדן, עודד ערן במאי 1997, שהובא למעלה). יתרה מכך, השגרירים מוחרמים פעמים רבות וממילא גם אינם יכולים לבצע באפקטיביות פונקציות אחרות. לכן, נותרנו בעיקר עם הסיכונים...

גם כשאינם מוחרמים, יתרונן של שגרירויות מוגבל מאוד, ממילא, בתחומים הכלכליים תרבותיים, במדינות שבהן נעשים "שלום" או מה שאנחנו מכנים "נורמליזציה" עם שכבה צרה של שליטים בניגוד לרצון העם.

ואדגיש עוד: הבעיה עם שגרירויות איננה רק בהיעדר התועלת שבהן אלא, בעיקר, בנזק שהן גורמות: הן הופכות לכלי בידי שליטי המדינה המארחת להשגת האינטרסים הלאומיים שלהן! ("הפוך גוטה, הפוך"... ראו למטה):
[הפוך גוטה, הפוך... הסצינה המיתולוגית מסרטו של אורי זוהר, 'מציצים', שמתאימה מאוד גם לסיפורנו זה... התמונה היא צילום מסך. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]
[הפוך גוטה, הפוך... הסצינה המיתולוגית מסרטו של אורי זוהר, 'מציצים', שמתאימה מאוד גם לסיפורנו זה... התמונה היא צילום מסך. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]
הנה, נוכחנו במשמעותה של מורכבות גם בהקשר של פתרון בעיות בתחום המדיני: פתרון שהיה תקף במקום מסוים ובזמן מסוים, עלול להוות חרב פיפיות במקום ו/או בזמן אחרים. למרות זאת, ממשיכים לראות בו פתרון, בעיקר בשל החיבור שלו לדימויים הקיימים בנרטיב של המחזיק בו [להרחבת המושג: 'מורכבות', לחצו כאן].

הכלי המדיני של פתיחת שגרירות (זהו כלי בלבד. לא מטרה אסטרטגית!) היה ולצערי, גם נותר, גם לדימוי של השלום הנחשק עם העולם הערבי. הקמת שגרירות בארץ ערבית היא עבור רובנו, חלום שהתממש. איש אינו שואל, האם ישראל זקוקה לכלי הזה בטיפוח יחסיה עם מדינות ערב והאם ראוי לשלם עבורם מחיר מדיני ובטחוני נכבד? [להרחבת המושג: 'מטרה אסטרטגית', לחצו כאן].

ממשרד החוץ אין לי ציפיות. ארגון ביורוקרטי מאבד מהר מאוד את דבקותו במטרות העל שלו, והופך לארגון של עובדיו. השגריריות במדינות ערב משמען תקנים... קידומים... [לקובץ המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן]

לכן אפילו המרכז למחקר מדיני (ממ"ד), גוף המודיעין וההערכה של משרד החוץ בישראל שותק...

[בכרזה:  פתרון שעבד בהקשר אחד עלול להכשיל בהקשר אחר... המקור: ייצור ידע]
[בכרזה: פתרון שעבד בהקשר אחד עלול להכשיל בהקשר אחר... המקור: ייצור ידע]

לסיכום

שגרירויות אינן כלי אפקטיבי בחלק זה של עולמנו, אין טעם להקימן; ובטח שלא לשלם עליהן מחיר, בהסכמים כאלה או אחרים עם מדינות האזור. יש לתת את הדגש לאמצעים אחרים, אפקטיביים הרבה יותר במציאות המזרח תיכונית.

למשל, המשך ההתבססות על שליחים אישיים; קיום מערך של שגרירים ונציגים ניידים - המגיעים אד-הוק למפגשים ולאירועים, אם קיימים כאלה - ומתן דגש לצעדים מעודדי קירבה בין עמים, כמו שיח ישיר בערבית – דרך התקשורת – של מנהיגים ישראלים עם הציבור הערבי במדינות הללו ולא רק עם השליטים; פיקוח הדדי על הסברה חיובית של ההסכם הנחתם בספרי הלימוד, הצרת צעדיהם של גורמים מתסיסים כמו ערוץ אל ג'זירה, וכדומה.

רק שארגונים ביורוקרטיים - כמו ממשלות ומשרדי ממשלה - אינם גמישים, לא בתובנות החדשות שהם מאמצים ולא בדרכי העבודה שלהם. דרכי עבודה אלו מתקבעים בנהלים ובמסורת העבודה; והארגונים בונים עליהם מסלולי קריירה לאנשיהם. על כן, דומה שהדיבורים - על גיבוש כלי עבודה, אפקטיביים יותר, עבור הדיפלומטיה הישראלית במדינות ערב - הם דיבורי סרק. 

רק אסון יוצא דופן בחומרתו 'יגרום לאסימון לרדת', לקונספציות להתרסק, ולהיגיון הבריא לגבור על אינטרסים סקטוריאליים!
[הכרזה - ד"ר פנחס יחזקאלי: שגרירויות אינן כלי אפקטיבי בחלק זה של עולמנו, אין טעם להקימן; ובטח שלא לשלם עליהן מחיר, בהסכמים כאלה או אחרים עם מדינות האזור. יש לתת את הדגש לאמצעים אחרים, אפקטיביים הרבה יותר במציאות המזרח תיכונית. הכרזה: ייצור ידע]
[הכרזה - ד"ר פנחס יחזקאלי: שגרירויות אינן כלי אפקטיבי בחלק זה של עולמנו, אין טעם להקימן; ובטח שלא לשלם עליהן מחיר, בהסכמים כאלה או אחרים עם מדינות האזור. יש לתת את הדגש לאמצעים אחרים, אפקטיביים הרבה יותר במציאות המזרח תיכונית. הכרזה: ייצור ידע]

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', מול המערבית, לחצו כאן] [לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

[בתמונה: פנטזיית השגרירים במדינות ערב... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing. המקור: ייצור ידע]
[בתמונה: פנטזיית השגרירים במדינות ערב... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing. המקור: ייצור ידע]

מקורות והעשרה

11 thoughts on “פנחס יחזקאלי: הגיעה העת להיגמל מחלם השגרירויות הישראליות במדינות ערב

  1. Pingback: מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל' באתר ייצור ידע מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל' באתר ייצור ידע- ד"ר פנחס יחזקאליייצור ידע ייצ

  2. Pingback: אלעד רזניק: בנגאזי – שלבי הגלישה אל הכאוס בנגאזי - שלבי הגלישה אל הכאוס- אלעד רזניק ייצור ידע ייצור ידע

  3. Pingback: אלעד רזניק: בנגאזי – שלבי הגלישה אל הכאוס בנגאזי - שלבי הגלישה אל הכאוס- אלעד רזניק ייצור ידע ייצור ידע

  4. Pingback: סעודיה באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  5. Pingback: פנחס יחזקאלי: ליבי על חסידי הנורמליזציה… - ייצור ידע

  6. Pingback: פנחס יחזקאלי: המלך האחרון - ייצור ידע

  7. שגרירים? שגרירויות? עבר זמנם מאז יש טלפון.
    כעת שיש אינטרנט?
    לא חבל על הכסף.
    העלות אסטרונומית
    תפקידם לסדר ג"ובים מפנקים לפקידים ולפוליטיקאים.
    מה כן
    מקסימום משרדי אינטרסים של עורכי דין וכלכלנים מקומיים שיטפלו בנושאים קונסולריים.

  8. שגרירות היא לא רק ניירת, היא סמל
    אין להסתכל על שגרירות כעל תיבת דאר לניירת, בעצם נוכחותה על אדמה זרה, היא מהווה סמל לרצון שתי המדינות לקיים בינהם יחסי שלום. נכון שבמקרה של ארצות ערב, כמו מצרים וירדן, איתם יש "הסכם שלום" שנחתם בין ראשי המדינות אך רחוק מלייצג את רחשי העם, שנכון להיום, ניתן להגדירם במקרה הטוב מצב של "אי לוחמה" הרחוק מהמנוסח בהסכם עצמו. אבל המסר שהדגל הישראלי מתנופף בבירה הערבית הוא בעל חשיבות עליונה לגבי העתיד, הוא משאיר דלת פתוחה לשיפור היחסים מעבר למצב נקודתי בעייתי בטווח הקצר. על כן אין לוותר עליו, יש להסתכל קדימה, זו השקעה לטווח הארוך.
    דר גדעון שניר

  9. אין כל ספק שכיום הייחסים בין המדינות לא מחייבים שגרירות ושגרירים וברב המקרים העבודה מתבצעת באופן דיסקרטי ויעיל יותר ע"י שליחים (שגריר הד-הוק) כאשר את עבודת הניירת ניתן לרכז אצל עובדים ברמה הטכנית.
    כאחד שעבד שנים רבות באבטחת שגרירויות שמחתי לראות שיש אנשים חכמים שמשסוגלים לחשוב מחוץ לקופסא.
    לצערי – אנשים אלה ברובם נמצאים מחוץ למערכת ולא בתוכה, מכיון שעובד שמביע את דעתו באופן שכזה – המערכת פולטת אותו מהר מאוד. הרי המערכת הוקמה כדי לשמר את עצמה ולדאוג בעיקר לרווחת עובדיה וזאת בכל מחיר, גם על חשבון המדינה ואזרחיה.
    את זה ניתן להגיד לא רק על עובדי משרד החוץ, גם על עובדי הסוכנות היהודית, קרן היסוד, קק"ל וכד'.
    ניתן להגיד זאת גם על הכבאים, עובדי חברת חשמל, מגן דויד אדום ורבים אחרים, אבל אלה לפחות מספקים את הסחורה כשנצרכים לכך…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *