אבי הראל: הכאורדר הראשון – עשרת הדברות

[בתמונה: הכאורדר הראשון - עשרת הדברות... תמונה חופשית שהועלתה על ידי seeingimonkey לאתר flickr]

[בתמונה: הכאורדר הראשון - עשרת הדברות... תמונה חופשית שהועלתה על ידי seeingimonkey לאתר flickr]

כאורדר (Chaorder) הוא חזרה מן הכאוס אל הסדר. בעוד שהכאוס מוגדר כסוג התנהגות של מערכת, שהתנהגותה מתנהלת על פי תבנית, שאינה ידועה, הרי שבכאורדר אנו מצליחים לאתר את דפוס הפעולה הנכון, לרסן את הכאוס, ולהחזיר את המערכת לשליטה. עשרת הדברות הם אולי הכאורדר הראשון, המייצר 'סולם' לעליה מן הכאוס אל סדר מסוג חדש.

[לקובץ המאמרים על 'פרשת יתרו', לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 21 בינואר 2022

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

כאורדר (Chaorder) הוא חזרה מן הכאוס אל סדר חדש.

בעוד שהכאוס מוגדר כסוג התנהגות של מערכת מורכבת, שהתנהגותה מתנהלת על פי תבנית, שאינה ידועה, הרי שבכאורדר אנו מצליחים לאתר את דפוס הפעולה הנכון, לרסן את הכאוס, ולהחזיר את המערכת לשליטה.

[להרחבה בנושא 'כאורדר', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'כאוס', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'סדר', לחצו כאן] [להרחבת המושג, 'מערכת מורכבת', לחצו כאן] [להרחבת המושג: תבניות - דפוסים חוזרים, לחצו כאן]

עשרת הדברות הם אולי הכאורדר הראשון, המייצר 'סולם' לעליה מן הכאוס אל סדר מסוג חדש:

[תמונתו של יחזקאל קויפמן מובאת בשימוש הוגן. שם הצלם איננו ידוע]

זוהי רשימה של ציוויים דתיים מרכזיים ובעלות השפעה רבה על המשפט והמוסר בתרבות היהודית והכללית, המופיעה במקרא פעמיים: בספר שמות (פרק כ, א-יד) ובספר דברים (פרק ה', פסוקים ו-יח).  מרכזיותם בתודעה ההיסטורית היהודית באה בתיאור מעמד הר סיני במקרא, בו הם ניתנו: "והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ה' באש, ויעל עשנו כעֶשן הכבשן ויחרד כל העם מאד" (שמות, פרק י"ט, פסוק י"ח), וגם: "השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויֶחי" (דברים פרק ד, פסוק ל"ג).

לדעת חוקר המקרא, יחזקאל קויפמן (ראו תמונה משמאל), החידוש העיקרי של עשרת הדברות לא היה בתוכנם - שהרי חלק מהם היה ידוע ומקובל זה מכבר בעולם העתיק - אלא בעצם נתינתם.

בפעם הראשונה ניתן המוסר כגילוי נבואי, כביטוי לרצונו המוסרי של האל. לא תורה של  חכמים ולא פקודה של מושלים כנהוג בעולם האלילי, אלא דבריו של נביא, שליח האל, לעם שלם.

[תמונתו של יחזקאל קויפמן משמאל, מובאת בשימוש הוגן. שם הצלם איננו ידוע]

מבנה עשרת הדברות

בטקסט המקראי מופיעים עשרת הדברות באופן הבא (ספר שמות, פרק כ'). המופע הנוסף שלהם בספר דברים שומר על סדר זה, אם כי יש בו שינויים מינוריים (בשינויים אלה לא נדון כאן):

[תמונת עשרת הדברות באדיבות אתר האקדמיה ללשון העברית. שם היוצר איננו ידוע. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

  • אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם
  • לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה
  • לֹא תִשָּׂא אֶת-שֵׁם-ה' אֱלֹהֶיךָ, לַשָּׁוְא
  • זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ.
  • כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ
  • לֹא תִרְצָח.
  • לֹא תִנְאָף.
  • לֹא תִגְנֹב.
  • לֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר
  • לֹא תַחְמֹד, בֵּית רֵעֶךָ

[תמונת עשרת הדברות משמאל באדיבות אתר האקדמיה ללשון העברית. שם היוצר איננו ידוע. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

עשרת הדברות מובאים במדרג עולה, מן הכאוס - העבדות במצרים - אל הסדר החדש של אומה, הנשלטת בכוח רצונו המוסרי של האל:

  • חמשת הדיברות הראשונות ("הלוח הימני") עניינם מצוות שבין האדם לאל. הם מנוסחים באריכות, מכיוון שהם מיוחדים לעם ישראל, נגזרים מהאמונה המונותיאיסטית, ומצריכים הסבר.
  • חמשת הדיברות השניות ("הלוח השמאלי") עניינם מצוות חברתיות שבין אדם לחברו. הם חוקים מוכרים וידועים בהיבט החברתי שלהם. לכן, הם מנוסחים באופן חד וקצר. זאת ועוד. מכיוון שהמדובר במצוות בעלות פן חברתי מובהק הרי ששמו של האל לא מופיע בהם. דווקא הדיברות הללו מקנות את הסדר לחברה.
  • את הדיבר החמישי "כבד את.." ניתן לראות כדיבר מעבר, השייך לשתי הקבוצות.

מדרג עשרת הדיברות על פי הכאורדר

 
  • "אנכי יהוה אלוהך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים": הדברה הראשונה מחייבת את האמונה במציאותו של האל המקראי, מציאות המהווה את הבסיס לכל הדברות האחרות. המקרא מביא אותה בכוונת מכוון ראשונה ברשימה, היות ובלעדיה ישרור כאוס אמוני ודתי מוחלט.
  • "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני, " לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה אשר בשמים… בארץ… ואשר במים… לא תשתחווה להם ולא תעבדם": לאחר שהדברה הראשונה ייצבה את הכאוס האמוני הבסיסי, באה הדברה מייצבת בפן נוסף. על פי הדברה השנייה, לא ניתן לצרף לאמונה באל המקראי, אמונה באלים רבים נוספים. עובדה זו תגרור את המאמין הראוי לכאוס אמוני, ובסופו של דבר לחוסר רלוונטיות של הדברה הראשונה.
[בתמונה: מדרג עשרת הדברות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי jbmacros67 לאתר Pixabay]

[בתמונה: מדרג עשרת הדברות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי jbmacros67 לאתר Pixabay]

בנוסף, הטקסט המקראי מבהיר כי שתי דיברות אלו שוללות את האפשרות לעשיית פסלים או צלמים, והפיכתם לפולחן לגיטימי. פולחן אלילי זה יפגע אנושות במדרג האמוני שהושג עד כה, ועלול להיות פקטור, המדרדר את המאמין לכאוס אמוני לא רצוי.

  • "לא תשא את שם יהוה אלהיך לשוא, כי לא ינקה (יסלח) יהוה את אשר נשא שמו לשוא": בדברה זו נקבע כי יש  איסור להזכיר את שם האל בהקשר שקרי, או להישבע שבועת שקר בשמו. דברה זו מבססת את קודמותיה, ואת התרחקות מכאוס אמוני, בכך שהיא אוסרת את תרבות השקר ביחס לאל. איסור זה מרחיק את האדם מהאפשרות של נפילה אל כאוס אמוני, היות וכאשר מתחילים להיות מורגלים בתרבות של שקר, אין לדעת היכן זה יסתיים ובאיזה אופן. בנוסף, דברה זו הינה חומה בצורה כנגד האפשרות להתחזות לשליחו של האל ולדבר דברים מסולפים בשמו. התחזות וסילוף האמת הם מתכון ברור לאמונה חלולה ומזויפת, שתגרום בהכרח לפגיעה באמונה ולכאוס אמוני.
  • "זכור את יום השבת לקדשו": מצוות שמירת השבת הינה חיקוי למעשה האל בטבע. לאחר ששת ימי הבריאה האל חדל ממעשיו, וכך גם על האדם לנהוג. חיקוי זה של מעשה האל הינו שלב נוסף במדרג המרחיק את האדם מהכאוס האמוני, היות שהמדובר כאן בחיוב שמירתו של יום מיוחד בשבוע שכולו התבוננות, לימוד ושאר רוח. חיסרון בקביעת יום מנוחה שבועי שכזה, עלולה לדרדר את האדם הפרטי  ואת האנושות כולה למירוץ חסר מעצורים בתחום הכלכלי והאישי  שסופו כאוס.
  • "כבר את אביך ואת אמך, למען יאריכון ימיך על האדמה אשר יהוה אלוהיך נתן לך": המדובר בחוק מעבר העוסק גם ביחסי אדם למקום וגם בין אדם לחברו, מכיוון שההורים נתפסים כשותפים לאל בהבאת הילד לעולם. משמעות הדבר - כל פגיעה בהורים היא בעצם פגיעה באל עצמו. המקרא ממקם את הדברה האמורה כחוליה מקשרת בין הציוויים  של האמונה באל ליחסים בין אדם לחברו כיוון שדברה זו כוללת את שניהם. אי השמיעה להורים, והעדר כיבודם, יוביל בהכרח לזלזול במסורת וערכיה, ומכאן הדרך לכאוס אמוני וחברתי קצרה.
[בתמונה: הכאורדר הראשון - עשרת הדברות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי jeffjacobs1990 לאתר Pixabay]

[בתמונה: הכאורדר הראשון - עשרת הדברות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי jeffjacobs1990 לאתר Pixabay]

  • "לא תרצח": חברה מתוקנת בעלת ידיעה, אמונה וכבוד למבוגר, לא יכולה להרשות לעצמה להרשות בתחומה רצח של השונה והחלש, או של השנוא והלא מקובל. ברגע שצו מוסרי זה יהיה בגדר המותר, הרי שהחוסן והאיזון החברתי יופרו באחת, ובמקום להתקדם ולצאת מאזור הסכנה של כאוס, החברה תקרוס תחתיה לכאוס חברתי שיוביל בהכרח לכאוס אמוני – אין דין ואין דיין. לכן מובן כי על פי צו זה, איסור הרצח שייך  גם באופן של גרימת מוות של אדם באמצעות אמירה או הימנעות מנתינת עדות שתציל אותו מבור תחתיות.
  • "לא תנאף": צו זה מסדיר את קדושת המסגרת המשפחתית וסדר החיים. לאדם אסור לקיים יחסי אישות עם אישה נשואה שאינה אשתו. הניאוף נחשב לאחד מהעבירות החמורות כמעט כמו רציחה, מפני שהוא מחלל את הזוגיות ומקפד אותה. ברור, שאם ניאוף היה בגדר המותר, הדבר היה מביא לאנדרלמוסיה חברתית, לריב בלתי פוסק ולרצח. חברה שכזאת הינה חברה לא יציבה שהולכת על בלימה, ובהכרח תגיע בסופו של דבר לכאוס.  למרות שעל פי הציווי המדובר בניאוף באשת איש בלבד, הרי שניתן להקיש מהפרט אל הכלל גם לגבי תחומים אחרים. ניאוף שווה בגידה שווה מעילה באמון. מכאן, שכל בגידה נתפסת כלא מוסרית לא ערכית ופוגעת באושיות החברה והאמונה, ועלולה למוטט את כל הציוויים  שקדמו לה.
  • "לא תגנוב": גניבה היא לקיחת דבר מה מבעליו ללא הסכמתו וללא ידיעתו. אדם גונב דבר אם הוא נוטל ונושא דבר הניתן להיגנב, בלי הסכמת הבעל, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשהוא מתכוון בשעת הנטילה לשלול את הדבר מבעליו שלילת קבע; או בהיותו מחזיק כדין דבר הניתן להיגנב, כמו פיקדון. לולי צו זה, החברה האנושית הייתה מתקשה להתקיים, היות וכל הרכוש הפרטי היה נחשב  כהפקר. במצב זה, הפשע היה מדרדר את החברה לתהומות עמוקים של כאוס חמור.
[בתמונה: הכאורדר הראשון - עשרת הדברות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי GoranH לאתר Pixabay]

[בתמונה: הכאורדר הראשון - עשרת הדברות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי GoranH לאתר Pixabay]

  • "לא תענה ברעך עד שקר": עדות שקר עלולה לגרום למאסר או מותם של חפים מפשע, ולכן צריכה להיות זהירות מיוחדת להגיע אל חקר האמת. צו זה כולל בתוכו גם את האיסור להעיד עדות שקר בבית-המשפט. חברה שבה השקר הוא הגורם הדומיננטי, תהפוך עד מהרה לחברה חולה, ובלתי יציבה, שרק פסע ממנה ליפול חזרה לכאוס חברתי ואמוני עמוק.
  • "לא תחמד בית רעך לא תחמד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמרו וכל אשר לרעך": איסור לחמוד (במחשבה) את רכושו של האחר, או את  אשתו. הצו מכיל בתוכו איסור על יצרי לב הסמויים של האדם ועל חשיבתו האישית  יש להדגיש כי לא תחמוד איננו בא רק על הרהור סתמי העולה בלבו של האדם לרצות ברכוש הזולת, אלא כוללת תכנון וחרישת מחשבות זדון להעביר את רכוש הזולת אליו. המדובר בצו מסכם ומתכלל החותם את הלוח השני, כי בלעדיו  למעשה האדם עלול לגרום  לעצמו לעבור על ארבעת הדיברות הקודמות: ניאוף, רצח, עדות שקר וגניבה, ומכאן הדרך לכאוס האמוני קצרה בתכלית.

לסיכום

עשרת הדברות מנוסחות במקרא במארג של סדר עולה מהכאוס אל הסדר. האמונה במציאות האל, בבלעדיותו, עם שלל ציווים חברתיים נצרכים, אמורים להביא את החברה האנושית  מכאוס אמוני וחברתי, לסדר בשני מישורים אלה, ובכך ליצור שלטון יציב ומוסרי, הנובע מתוך ידיעה ואמונה, המהווים את הבסיס המוצק לזכות קיומה.

[לקובץ המאמרים על 'פרשת יתרו', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות

5 thoughts on “אבי הראל: הכאורדר הראשון – עשרת הדברות

  1. Pingback: פרשת יתרו באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  2. Pingback: אבי הראל: באיזו שפה נכתבו עשרת הדיברות? - ייצור ידע

  3. מוטי סודאי:
    ראתי פעם שאת הדיברה ״כבד את אביך ואת אמך…״ הוסיפו זקני השבט שם כי פחדו שהצעירים יחליטו שהם נטל וינטשו אותם במדבר

  4. עו"ד אריאל דר:
    השבת, המחייבת מנוחה, היא בהחלט בין אדם לעצמו ולחברו. זהו חוק סוציאלי, ולכל היותר עם תירוץ דתי. ההסבר המופיע בפינה אחרת – מחייב מתן מנוחה לכל בני הבית, לרבות חיות המשק.
    כבד את אביך ואת אמך – גם הוא חוק סוציאלי למהדרין מן המהדרין. וההסבר אפילו מצוי בגוף הדיבר. חברה המכבדת את זקניה – זוכה לאריכות ימים משום כך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.