פנחס יחזקאלי: אג'יליות – גמישות אסטרטגית – דוד בן גוריון כמקרה בוחן

תקציר: אצל מנהיג אג'ילי אין "ייהרג ובל יעבור". יש גמישות אסטרטגית ועורמה. המטרה האסטרטגית היא תמיד לנגד עיניו:  כשיש הזדמנות, מנצלים אותה כדי להתקרב אליה; וכשמופיע איום משמעותי נסוגים לאחור; ומחפשים גם בו את ההזדמנות... המאמר מסביר גמישות אסטרטגית / אג'יליות מהי, כשראש ממשלתנו הראשון, דוד בן גוריון - גדול האסטרטגים שידעה ישראל - משמש לנו כמקרה בוחן.

[בתמונה: גמישות...  תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי Shelley Rodrigo לאתר flickr]
[בתמונה: גמישות... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי Shelley Rodrigo לאתר flickr]

[לקובץ המאמרים על גמישות אסטרטגית, ארגונית ואישית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על דוד בן גוריון, לחצו כאן]

עודכן ב- 17 באוקטובר 2022

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

פודקסט מוסרט של המאמר, בסרטון וידאו המצורף בסוף.

*  *  *

עניינו של מאמר זה, בהבנת מהותה של גמישות אסטרטגית או אג'יליות, כשראש ממשלתנו הראשון, דוד בן גוריון, משמש לנו כמקרה בוחן;

אבל, תחילה התאוריה:

גמישות אסטרטגית (ובלעז, Strategic Agility) קרויה בעברית גם אג'יליות ובעברית צחה, גם זמישות. משמע, שילוב של המושגים  גמישות וזריזות. אג'יליות היא היכולת להסתגל לנסיבות משתנות, דינאמיות  ומהירות. זאת, תוך גילוי גמישות ואופורטיוניזם; שמקנים למערכת גם יציבות בפני משברים; ואם תרצו, "מערכת חיסונית" טובה ביחס לארגונים אחרים שאינם אג'יליות.

אם נסתכל על המודל התפיסתי של ארגונים בין סדר לכאוס, שבו הרחבנו בהרצאות על תורת הכאוס, הרי שניתן למקם ארגונים אג'יליות בסף הכאוס:

[הכרזה: המודל של 'מערכות מורכבות בין סדר לכאוס'. המקור: ייצור ידע]
[הכרזה: המודל של 'מערכות מורכבות בין סדר לכאוס'. המקור: ייצור ידע]

בסף הכאוס מתקיימת שלימות ניגודית, שעליה הרחבנו בהרצאה העוסקת במערכות מורכבות. כמו למשל: היום והלילה שאינם באמת ניגודים אלא חלקו השני של השלם הקרוי יממה. שלימות ניגודית במקרה שלנו, הן ההזדמנויות שהארגון יכול להגיב אליהן בסף הכאוס; וכיוון שאין ארוחות חינם – גם הסיכונים הנלווים אליהם; חכמתו של מנהיג היא לגלות גמישות על פי הצורך; ולנוע פעם לפנים – כשנקרית הזדמנות אופורטיוניסטית; וגם לאחור, כשהלחצים הופכים התקדמות ללא כדאית. כך מתנהגים, למשל, ארגונים "צעירים" כמו ארגוני הזנק (סטארט-אפ), וחלק מהאחרים, שנאלצים להתמודד עם סביבה תחרותית קשה.

לעתים, אפילו בארגונים קפואים בסטגנציה צומחים מנהיגים – כמו אריאל שרון (ראו תמונה משמאל) למשל - שבאופים מתמקמים תמיד על סף הכאוס ומקבלים החלטות משם; וזאת בדר"כ, למרות עמדות המערכת הניהולית (זה קורה תמיד בטעות, מהסיבות הלא נכונות, אבל זה כבר נושא למאמר אחר...).

[תמונתו של אריאל שרון משמאל ההיא נחלת הכלל]

מדינה היא ארגון גדול. במדינת ישראל בהיווצרות של השנים 1948-1947 – שהיא מקרה הבוחן שלנו היום - התקיימו שני התנאים:

  • מחד גיסא, מציאות עמומה ורוויית איומים חיצוניים רבי משמעות;
  • ומאידך גיסא, מנהיג – דוד בן גוריון - שהוא וחלק מחבריו, הביאו לתרבות הישראלית את העורמה המזרח אירופית – משמע, את הקיום בסף הכאוס - שהפכו לסימן ההיכר של מפא"י ההיסטורית; ושכל כך חסרים, לטעמי, במציאות הפוליטית הרדודה וחסרת התחכום של ימינו...

כיום, מדינת ישראל היא מדינה זקנה וקפואה, שמערכות השלטון שלה מעולם לא עברו רפורמה ממשית; ואין בה רבים המסוגלים להבין את האסטרטגיות שנקט בן גוריון. אבל, בשיח הפוליטי הנבוב והריק מתוכן, כל צד מגייס אותו לצרכיו:

  • הימין טוען כי אם בן גוריון היה בחיים, היה בוודאי ליכודניק בעמדותיו; ומביא בין היתר את הסרטון שחלקים ממנו אציג בפניכם כהוכחה
  • השמאל מביא את הכרעתו על קבלת הסכם החלוקה, כדוגמה מוחצת להכרעתו בעד שתי מדינות לשני עמים.

אבל רק בודדים מסוגלים להבין מנהיגים ערמומיים החיים על סף הכאוס כדוגמת אנשי מפא"י ההיסטורית. הדוגמה העכשווית של מנהיג כזה היא, למשל, ולדימיר פוטין (ראו תמונה למטה), שמגיע מאותה סביבת גידול כמותם.

[בתמונה: ולדימיר פוטין - מנהיג ערמומי החי 'על סף הכאוס'... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Victoria_Borodinova לאתר Pixabay]
[בתמונה: ולדימיר פוטין - מנהיג ערמומי החי 'על סף הכאוס'... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Victoria_Borodinova לאתר Pixabay]

הריאיון של דוד בן גוריון בטלוויזיה הישראלית

נחזור למקרה הבוחן שלנו: עם כינונה של הטלוויזיה הישראלית לאחר מלחמת ששת הימים (ערוץ בודד, שבו צפה העם כולו), רואיין דוד בן גוריון בתוכנית ראיונות שכונתה אז "מוקד".

חלק מתכני הריאיון יתפסו היום כלא רלוונטיים, וגם ספק אם מנהיג בעל חזות כזאת וטון דיבור כזה היה נבחר היום בעידן התקשורת החזותית והפתוחה. אבל, בן גוריון היה, ללא ספק, גדול האסטרטגים שידעה ישראל; והריאיון הזה ישמש אותנו להבנת צעדיו של מנהיג אג'ילי.

המנחים פותחים את התכנית באמירה "ייהרג ובל יעבור". משמע, הם מנסים לברר איפה הקווים האדומים של בן גוריון, אחרי שהצהיר שגם בשלום אמת אסור לוותר על הגולן וירושלים: אבל מה למנהיג אג'ילי ולקווים אדומים מוצהרים? די להביט על הבעת פניו... (ראו בסרטון הראיון או בשיחה המוקלטת...).

אצל מנהיג אג'ילי אין "ייהרג ובל יעבור". יש גמישות אסטרטגית ועורמה. המטרה האסטרטגית היא תמיד לנגד עיניו:  כשיש הזדמנות, מנצלים אותה כדי להתקרב אליה; וכשמופיע איום משמעותי נסוגים לאחור; ומחפשים גם בו את ההזדמנות...

https://www.youtube.com/watch?time_continue=25&v=jXb5FXtSuJ4&feature=emb_logo
דוד בן גוריון בראיון בטלוויזיה הישראלי - תבונה, עורמה וניצול הזדמנויות...]

תבונה, עורמה וניצול הזדמנויות...

ב-29 בנובמבר 1947 התקבלה ברוב קולות בעצרת הכללית של האו"ם "החלטה מספר 181 של העצרת הכללית של האו"ם" המכונה גם תכנית החלוקה: תכנית שהציעה ועדת אונסקו"פ מטעם האו"ם לחלוקת ארץ ישראל ממערב לנהר הירדן לשתי מדינות: יהודית וערבית, ולשטח בינלאומי בירושלים. קבלת תכנית החלוקה בעצרת הכללית של האו"ם נחשבת לאחד האירועים החשובים בתולדות הציונות. היא סללה את הדרך לסיום המנדט הבריטי ולהקמתה של מדינת ישראל.

בעוד מדינות ערב וההנהגה הפלסטינית דחו את החלטת החלוקה מכל וכל, קיבלה אותה ההנהגה הציונית. בן גוריון היה האיש שהכריע לקבלה. הוא עשה כן למרות שלא התכוון להשאיר את ישראל "בגבולות החלוקה"; שהרי, למה להגיד לא כשאפשר להגיד כן? ממילא הצבא יקבע...

בראיון הוא אומר בחיוך ערמומי: "אילו הערבים היו מקבלים את החלטת האו"ם אז מילא (כבר אז היה ברור שהערבים יתנגדו לחלוקה), אבל הם לא קיבלו. לכן, היה ברור שהגבולות ייקבעו בעזרת הכוח היהודי המזוין שהולך ומתארגן". בכך הפגין בן גוריון תבונה ועורמה אסטרטגיים מהמעלה הראשונה!

הנה הפרדוקס האסטרטגי: דווקא ההסכמה לוויתור הביאה להרחבת הגבולות, כי אז נתפסו הערבים כתוקפנים.

[בכרזה: ד"ר פנחס יחזקאלי על הפרדוקס האסטרטג בהסכמת בן גוריון להצעת החלוקה. המקור: ייצור ידע]
[בכרזה: ד"ר פנחס יחזקאלי על הפרדוקס האסטרטג בהסכמת בן גוריון להצעת החלוקה. המקור: ייצור ידע]

בהסכמי שביתת הנשק, התבטל קיומה של המדינה הפלסטינית שהייתה צריכה לקום לפי החלטת האו"ם בנובמבר 1947, וישראל יכולה הייתה לספח טריטוריות נוספות במלחמת מגן, שקיבלו לגיטימציה בינלאומית בהסכמי שביתת הנשק (אלה הגבולות המוכרים עד היום על ידי הקהילה הבינלאומית, המכונים גבולות 1967)...

איפה, באמת, ישנם כיום עוד אנשים כמו האיש ההוא, שנותן לנו כל כך הרבה מקרי בוחן כמופת של ניהול חכם, אג'ילי, ערמומי ומסתגל; שחסר כל כך היום, משני צידי המפה הפוליטית בישראל...

[בתמונה: הפרדוקס האסטרטגי... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Cdd20 לאתר Pixabay]
[בתמונה: הפרדוקס האסטרטגי... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Cdd20 לאתר Pixabay]

ההרצאה המוקלטת:

[לקובץ המאמרים על גמישות אסטרטגית, ארגונית ואישית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על דוד בן גוריון, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

 

2 thoughts on “פנחס יחזקאלי: אג'יליות – גמישות אסטרטגית – דוד בן גוריון כמקרה בוחן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *