מלחמות ארגוני המודיעין בישראל

שבכ נגד אמן

[להורדת הפרק משנת 2006 על שיתוף פעולה בעבודת מערכות המודיעין בישראל לחץ: שיתוף פעולה בעבודת מערכות המודיעין בישראל]

עם כתיבת שורות אלה בנובמבר 2014, הגיעו גילויי העוינות בין שירות הביטחון הכללי (שב"כ) לשיא חדש. בעשרות שנים שבהן התקיימה המחלוקת לא זכור מקרה או אירוע כזה שבו הרמטכ"ל, ראש הממשלה וראש השב"כ מעורבים בוויכוח קולני ומחליפים האשמות כה חמורות. שב"כ, שחרת על דגלו את המלים מגן ולא יראה התיר נראות לאחד מבכיריו, שהתראיין לתוכניתה של אילנה דיין, "עובדה". זה טען כי מחודש ינואר 2014 הועלו לדרג המדיני ידיעות, שלפיהן מתקבלים סימנים מעידים על הכנות חמאס להסלמה מול ישראל בחודש יולי. למעשה, טען השב"כ שצה"ל, וכנראה גם ראש הממשלה, התעלמו מהתרעה למלחמה שהשב"כ נתן וכן התעלמו מדרישת שירות הביטחון הכללי לפעול נגד מנהרות התקיפה שלטענתו הוא שגילה אותן (בן-ישי, 2014).

בצבא טענו בתוקף כי לא קיבלו ולא מסרו התרעה למלחמה, במובן הצבאי הפשוט של המושג "התרעה למלחמה", בניגוד מוחלט לרושם שהתקבל כאילן שב"כ העביר התרעה שכזו. בעקבות הכתבה הוציא הרמטכ"ל, בני גנץ, מכתב תלונה חריף לראש הממשלה בסוגיה זו. כמו תמיד, מעורב במאבק הזה הרבה אגו של בכירים (בן ישי וזיתון, 2014). הפעולות החריגות של ראש השב"כ והרמטכ"ל גררו תגובה חריפה גם מראש הממשלה, שזימן את שניהם ללשכתו וקרא אותם לסדר (רביד, 2014). בסופו של עניין נפגשו השניים וסיכמו כי יקימו וועדה משותפת בראשות סגן ראש השב"כ וראש אמ"ן, שתבדוק את טענות הצדדים, תחזיר את השקט ותסדיר את נהלי העבודה בין הגופים (שובל וצזנה, 2014).

קרב

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Gianfranco Blanco לאתר flickr]

ההתקוטטות הפומבית הזו גררה תגובות חריפות מכל הכיוונים. אחת מהן הייתה של ראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין, שכתב בדף הפייסבוק שלו כי "הצדדים התנהגו כילדי גנון מתקוטטים ונעלבים... מנסיוני, ייגרם נזק ואפילו חמור, משום שהאווירה בין הארגונים וראשיהם משפיעה מאוד על רמת שיתוף הפעולה (שובל וצזנה, 2014).

היו בתקשורת שהשוו את ההתקוטטות הפומבית הזו למלחמה מטופשת של ילדים על תשומת הלב של אביהם. החלק השני של הדימוי בהחלט נכון. ילדים במשפחה, כמו מערכות מורכבות אחרות, נאבקים על עוצמה, ודרך מצוינת להגביר עוצמה היא הקרבה לאוזנה של אימא. אבל, מערכות מורכבות מתפתחות דרך קונפליקטים, מטופשים ככל שיראו. סביר להניח כי במאבק הזה, שחצה "קווים אדומים" של "עשה ואל תעשה", למדו הארגונים בדרך השלילה על הנזק העצמי שצפון בסוג כזה של מאבק, והם יתעלו אותו לכיוונים אחרים...

אין כל חדש בסוגיית השותפות הלא נוחה שמקיימים ארגוני המודיעין האחד עם רעהו, וסכסוכים אלה שכיחים בהרבה על גילויי שיתוף פעולה מצידם. הסכסוכים ניטשים בדרך כלל בשני תחומים עיקריים:

  • נכסים: טריטוריות, תחומי שליטה, מקורות (ארגוני מודיעין לא ששים להתחלק במידע שבידיהם, וככל שהמידע חשוב יותר, כך תרד המוטיבציה שלהם לשתף בהתאמה).
  • תשומת לב: מלחמה על הקרבה לאוזניו של הקברניט.

בשנת 2006 הוכן במכללה לביטחון לאומי, צה"ל, ספר בנושא שיתוף הפעולה המערכתי בין גופים שונים. אחד הפרקים שבתוכו עוסק בסוגיית שיתוף פעולה בעבודת מערכות המודיעין בישראל. פרק זה (39 עמודים) ניתן כאן להורדה.

ההיסטוריה שבין צה"ל לשב"כ רצופה סכסוכים (ראו במסמך להורדה). היו למשל מחלוקות קשות בעיקר על תחומי הכיסוי של אגף המודיעין בצה"ל, כשלעתים השב"כ דרש ואף פעל באותו תחומים מקצועיים מודיעיניים או באותם אזורים גאוגרפיים. באחד המקרים הייתה מחלוקת על השאלה מי אחראי למודיעין בעזה אחרי הסכמי אוסלו ואחרי שצה"ל נסוג מרוב ריכוזי האוכלוסין הפלסטיניים ברצועת עזה. לבסוף, ראש הממשלה הכריע שהאחריות היא על השב"כ.

גם ביחס לפעילות בלבנון היו חילוקי דעות. מחלוקת מרכזית הייתה אם לשב"כ יהיה גוף לביון אלקטרוני בדומה ליחידה 8200 שיש באמ"ן. המחלוקות האלו גרמו לעתים קרובות למריבות קולניות, אך גם היריבים המושבעים, אנשי צה"ל והשב"כ, לא הוציאו את המריבה הזאת החוצה והצנזורה מנעה בקפדנות מאיתנו, העיתונאים, לדווח עליה (בן-ישי, 2014).

כדי להתגבר על המחלוקות האלו היו ניסיונות גם בתקופת רמטכ"לים קודמים וגם בתקופתו של ראש אמ"ן לשעבר עמוס מלכא בשנות ה-90 לחבר מסמך שמגדיר בדיוק לכל ארגון את תחומי אחריותו והכיסוי שלו, גם גאוגרפית וגם נושאית. באותו מסמך שנקרא "מגנה כרטה", שם האמנה שנחתמה בין המלך הבריטי לעמו והובילה לייסוד הדמוקרטיה הפרלמנטרית בממלכה (ראו בהרחבה במסמך המצורף להורדה). סוכם כי יחידת 8200 תיתן שירותי ביון אלקטרוני לשב"כ כפי שאכן קורה בפועל. ה"מגנה כרטה" המודיעינית הנמיכה את להבות המחלוקת, אבל לא חיסלה אותן לגמרי. עם זאת, בשנים האחרונות, בעיקר בעקבות האינתיפאדה השנייה ומבצע "חומת מגן", נעלמו למעשה המחלוקות. המוסד, השב"כ ואגף המודיעין בצה"ל עבדו בשיתוף פעולה למופת. שיתוף הפעולה העניק אפשרות לסגור מעגלים מודיעיניים במהירות ולבצע סיכולים ממוקדים שנעשו בשיתוף פעולה יוצא דופן ובאווירה, שמישהו הגדיר אותה בשעתו כנישואים מתוך אהבה בין השב"כ לבין אגף המודיעין בצה"ל. התקופה הזאת באה כנראה לקצה במריבה הרועמת אתמול שפרצה סביב השאלה אם השב"כ התריע על הסלמה בעזה בקיץ (בן-ישי, 2014).

שת"פ מערכתי בתחום המודיעין יכול למצוא את ביטויו בשתי רמות:

  • האחת – מתן המודיעין לרמות השטח, לצרכים מבצעיים, בזמן אמת.
  • והשנייה – בתהליך זרימת המידע בין הארגונים, על מנת לאפשר לכל אחד מהם מחקר והערכה עצמאיים. זה התחום הנמצא במוקד עיסוקו של הפרק.

הפרק מפרט את הגופים המבצעים מחקר מודיעיני בישראל, ונותן תמונת מצב של תחומי האחריות ושל הניסיונות, לאורך השנים, לקבוע חלוקת אחריות מוסכמת ביניהם. ניתן בו דגש לפירוט המכשולים המונעים שת"פ מערכתי בישראל, ונערכת בחינה של הצעות ואפשרויות לבחירת הגוף שאמור להוביל את המחקר המודיעיני (מה שמכונה בשפה ניהולית: ה- Case Manager).

[להורדת הפרק משנת 2006 על שיתוף פעולה בעבודת מערכות המודיעין בישראל לחץ: שיתוף פעולה בעבודת מערכות המודיעין בישראל]

מקורות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *