יחזקאלי ושלו: אלתור – נשקם של המקצוענים או תחליף למקצועיות?

[בתמונה: ככה זה כשהבן של אראלה ממפעל הפיס נשאר שבת... התמונה צולמה ושותפה בפייסבוק על ידי Shay Ben Noon]

[בתמונה: ככה זה כשהבן של אראלה ממפעל הפיס נשאר שבת... התמונה צולמה ושותפה בפייסבוק על ידי Shay Ben Noon]

תופעת האלתור והשלכותיה בארגונים היררכיים עלתה לאחרונה לכותרות העיתונים, בעקבות ראיונות שנתן האלוף בן-חנן, מפקד המכללות הפורש מצה"ל לתקשורת, שיחס את תופעת האלתור להעדר מקצועיות (סופר, 1994). תופעת האלתור אינה מאפיין של הארגון הצבאי לבדו. אולם היא הפכה מעין 'מאפיין לאומי' שיש לו השלכות עמוקות גם על המנהל הישראלי וסגנון הניהול שלו. מאמר זה עניינו בברור הקשר שבין אלתור למקצוענות, והמשתמע מכך.

[לקובץ המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר ייצור ידע', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על מקצועיות ומקצוענות, באתר ייצור ידע]

המאמר עודכן ב- 14 בנובמבר 2021

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה. ד"ר אורית שלו היא קרימינולוגית, מומחית לניהול.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

ד"ר אורית שלו היא קרימינולוגית, מומחית לניהול.

המאמר מבוסס על מאמר שראה אור לראשונה, ביוני 1995, בכתב העת ניהול; וכן, ב-מנהלים משטרה, יולי 1995. כמו שאתם רואים - חוץ מהתמונות שלנו מפעם (נעים להיזכר...), לצערנו, לא השתנה הרבה...

זהו מאמר ראשון מתוך שני מאמרים בנושא האלתור. למאמר האחר, לחצו:

[בתמונה: אלתור... המקור: Photo by cottonbro from Pexels]

[בתמונה: אלתור... המקור: Photo by cottonbro from Pexels]

הפעם הראשונה שבה אני זוכר שתופעת האלתור (Improvisation) - והשלכותיה בארגונים היררכיים - עלתה לכותרות, הייתה בראיון הפרישה של מפקד המכללות הצבאיות, האלוף יוסי בן חנן, ב- 1994. דומני שהוא הראשון שהעז לתאר את המקצוע הצבאי בישראל כמקצוע לא ממוסד:

"אחרי כמעט  50 שנה שהצבא הזה קיים, הגיע הזמן למסד את המקצוע הצבאי. כמו שהמקצוע הרפואי הוא מקצוע ממוסד, חייבים למסד גם את הפיקוד בצבא ... המקצוע הצבאי לא פחות קריטי למדינה ממקצוע המשפטים. תיראו איזה תור עומד לפני הפקולטה למשפטים. ללימודים צבאיים אף אחד לא רץ (סופר, 1994).

"לא הצלחתי לזעזע מספיק חזק את המערכת בנושא החינוך, ולגרום לכולם להבין שהקצונה הבכירה חייבת לעבור כאן במכללה לביטחון לאומי". - המשיך האלוף בן חנן (ראו תמונה משמאל למטה) - "לא יתכן ש- 60% מתתי האלופים בצה"ל אינם בוגרי המכללה לפיקוד ומטה ו- 50% מהאל"מים אינם בוגריה" (קיזל 1994)... "כל סגן אלוף בצה"ל חייב לסיים לטעמי אחד המסלולים של בית הספר לפיקוד ומטה. כל תת אלוף חייב להיות בוגר של המכללה לביטחון לאומי" (סופר 1994).

[תמונתו של האלוף יוסי בן חנן נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי גורם לא ידוע, תחת השם "אלוף יוסי בן חנן בירושלים". קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

[תמונתו של האלוף יוסי בן חנן משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי גורם לא ידוע, תחת השם "אלוף יוסי בן חנן בירושלים". קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

האלוף בן חנן התייחס למגבלות האישיות והארגוניות שתורמות להימנעות מלימודים: "תמיד יש תירוצים והסברים למה לא ללכת ללמוד; וברור לי שבכורח הנסיבות, גם אני כמפקד הייתי לעיתים חלק מהן, כשלא אפשרתי לפקודי לצאת ללימודים. אבל היום, כשאני עומד לפרוש מהצבא, אני סבור שזה מצב בלתי בלתי אפשרי" (סופר, 1994).

בעקבות ראיונות שנתן האלוף בן-חנן, מפקד המכללות הפורש מצה"ל לתקשורת, שיחס את תופעת האלתור להעדר מקצועיות (סופר, 1994).

תופעת האלתור אינה מאפיין של הארגון הצבאי לבדו. אולם היא הפכה מעין 'מאפיין לאומי' שיש לו השלכות עמוקות גם על המנהל הישראלי וסגנון הניהול שלו.

מאמר זה עניינו בברור הקשר שבין אלתור למקצוענות, והמשתמע מכך.

[להרחבת המושגים 'אלתור' ו'פרדוקס האלתור', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על מקצועיות ומקצוענות, באתר ייצור ידע]

[בתמונה: אלתור... יצירת ה- GIF פורסמה באתר tenor. שם היוצר: max_plant30]

[בתמונה: אלתור... יצירת ה- GIF פורסמה באתר tenor. שם היוצר: max_plant30]

תופעת האלתור ומקורותיה

מקורו של המושג 'אלתור' ('Improvisation') בתחום הספרות והמוסיקה. משמעותו המקורית הייתה "חיבור קטע ספרותי, נאום, יצירה מוסיקלית וכו' בלא הכנה מוקדמת" (אבן שושן, 1968).

תופעת האלתור החלה כ"פריבילגיה של המקצוענים". אמנים, כל אחד בתחומו, הרשו לעצמם להוסיף משלהם, על בסיס יצירה קיימת. הדוגמה הקלאסית לשימוש באלתור הינה ה"ג'ם סשן" של נגני הג'אז. השתתפות בהרכבים אלו חייבה, בנוסף לכשרון טבעי, מקצוענות ברמה גבוהה והביאה את האלתור לרמה של אמנות.

בהיבט הניהולי, האלתור הינו מונח ניטרלי, המתאר דרך התמודדות יצירתית, לא שגרתית עם אירועים או מצבים, שעיקרה שילוב של פעולות וכלים שבדרך כלל אינם מופעלים יחדיו. השיפוט הערכי של האלתור - האם הוא טוב ותורם או מיותר ומפריע - הינו תוצר תרבות, תלוי בעיניו של המעריך.

מורשת האלתור בתחומי ניהול ארגונים היררכיים צבאיים בישראל, על הטוב והרע שבה, נולדה אצלנו בתקופת ה"הגנה", במוסדות המדינה שבדרך, שמשאביהם המוגבלים והאיסורים הרבים על פעילותם חייבו פתרון לא שגרתי. אולם, כבר אז נבטה גם הבעייתיות בו. האלתור לא צמח על בסיס ידע ומקצועיות, אלא כתחליף להם.

לאלתור מוענקת משמעות חשובה בתחום הניהול. היכולת לאלתר הינה תכונה יקרת ערך, המסייעת למשתמשים בה לפתור משברים שבדרך פורמלית היה קושי להתמודד איתם. אולם, מסתבר כי היא יכולה להוות גם אליבי לחוסר מקצועיות ואף חמור מכך - חוסר רצון להתמקצע. סנדלר (1992) קובע כי האלתור הוא גם נשקם של המנהלים חסרי היכולת (בשירות הציבורי): "מצער לקבוע, במלוא האחריות, שיכולת ניהולית אינה בעלת משקל במינוי מנהל בשירות הציבורי... באין ידע ויכולת, האלתור מהווה את הכלי העיקרי".

[בתמונה: אלתור... יצירת ה- GIF פורסמה באתר tenor. שם היוצר: extremeimprov]

[בתמונה: אלתור... יצירת ה- GIF פורסמה באתר tenor. שם היוצר: extremeimprov]

יתרונות האלתור בניהול

ה"תכנון" הוא אחד התחומים החשובים במינהל. הוא מצוי בקצהו השני של קו הרצף עליו נמצא האלתור, ומהווה ביטוי מוחשי ל"רמת השאיפות" של הנהלת הארגון (גלוברזון וגלוברזון, 1990) תכנון אפקטיבי חייב להיות מבוסס על מקצועיות.

האלתור מהווה אפקט משלים לתכנון, בהתגברות על מכשולים אשר לא ניתן היה לחזותם בתהליך התכנון. ככל שנשכיל לתכנן ולהתכונן למצבים לא צפויים, לעולם יישאר מרכיב גדול של אי וודאות, שיחייב שינויים "תוך כדי תנועה". אלתור יכול להוות יתרון גדול למנהל חכם. מנהל היודע לאלתר ישכיל תמיד לנצל מצבים משתנים לטובת ארגונו. יכולת זו תוכיח את עצמה גם כאשר השינויים יזומים ע"י הארגון.

על פי גישתו של סנדלר (1992) ליכולת האלתור משמעות רבה בסיכויי הצלחתו של מנהל: "מנהל מתמודד עם מצבים משתנים רבים ובלתי חזויים... כמות רבה של נתונים, הקשורים זה בזה, יוצרים אינספור מצבים, המשפיעים על סיכויי המנהל (להצליח)".

פופר (אצל קרפין, 1994) טוען כי האלתור הולם מאד את אופיו של המנהל הישראלי, המצטיין מאד בתחומים בהם נדרשת חשיבה. "המנהל הישראלי, בכל הנוגע להסתגלות לשינויים אין כמוהו. הוא יכול להסתגל לשינויים, אוהב שינויים, חי שינויים, שמח לשינויים". רונן (1992) קובע בדומה כי "המנהל הישראלי אינו מפחד בעת ביצוע השינוי ('כל טוראי גנרל') ואינו זקוק לעשרות אישורים לפני תחילתו. הוא איש ביצוע טוב, הלוקח אחריות. הוא רגיל לביצוע בפרקי זמן קצרים ואינו נרתע מקשיים. הוא בעל יכולת טובה של התאמת העקרונות לסביבתו המידית".

[בתמונה: אלתור... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי mohamed_hassan לאתר Pixabay]

[בתמונה: אלתור... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי mohamed_hassan לאתר Pixabay]

האלתור כתחליף לחוסר מקצועיות בצבא

בן- חנן קושר את האלתור לחוסר מקצועיות: "לא יתכן שבצבא מודרני יחשבו שאפשר לפתור כל דבר ביומיים". לדבריו הוא מעריך אלתור, אבל אינו תומך בקדושת האלתור: "לא יתכן שיתנו לרופא לנתח ולהחדיר עירוי רק אחרי שבע שנות לימודים, וידרשו ממג"ד או מסמח"ט לעמוד בראש קבוצת אנשים ולהיות אחראי לחייהם, בלי שעבר אקדמיה צבאית מסודרת. אני לא רוצה לראות מג"ד בצה"ל שמוביל אנשים למשימות קריטיות להם ולמדינה, רק על סמך הדוגמה ששאב מקודמיו, האינטואיציה שלו וכישרונותיו האישיים. מג"ד בגולני חורץ יותר גורלות מאשר רופא בחדר ניתוח".

 

בן חנן מתאר את המקצוע הצבאי אצלנו כמקצוע לא ממוסד: "אחרי כמעט  50שנה שהצבא הזה קיים, הגיע הזמן למסד את המקצוע הצבאי... אנחנו רחוקים מלהיות מדינה שפועלת בהתאם למתכונות מסודרות, ואני חסיד של מתכונות כאלה" (קיזל, 1994).

ולד (1994) מחזק את דברי בן-חנן. לדעתו, הגורם לחוסר המקצועיות היה קידוש של פרגמטיות הנסמכת יותר על אינטואיציה ופחות על מקצועיות צבאית ועל ניסיון. הקצונה המתהווה בצבא שבדרך, חיקתה גינונים חיצוניים של הקצונה הבריטית, מבלי לרדת לעומקם. היא לא הייתה מודעת לאפקט-הבומרנג שהיה לוויתור הקיצוני על לימוד תאורטי בנסיבות של העדר ניסיון והעדר מסורת של מקצועיות טקטית, כשמדובר בפירמידת הקצונה בכלל, ובעיקר בכישורים האסטרטגיים של צמרתה.

האלתור כתחליף למקצועיות בקרב מנהלים

האם מקצוע הניהול הוא 'פרופסיה'? בשנות ה-  70של המאה ה-  ,19תקופת צמיחת הפרופסיה הניהולית, פעלה בארה"ב 'התנועה לניהול שיטתי', אשר שמה לה למטרה לארגן את הידע אשר הצטבר בפרקטיקה הניהולית ולהפיצו בין חברי התנועה. נוצרו 'מתודה' ו'זכרון ארגוני' עליהם התבסס הניהול כמקצוע. נוצרו בתי אולפנה אקדמיים, שיצרו הומוגניות בקרב אוכלוסיית המנהלים. הרציונליות הפכה להיות התשתית לאידיאולוגיה הניהולית. המנהל המודרני הפך להיות שונה מאד מהיזם הרומנטי, האינטואיטיבי, אשר אינו מתכנן לטווח ארוך ואינו פועל על פי מתודה ברורה (שנהב, 1991) מנהל חסר ידע, החסר הבנה לצורך תכנון ארוך טווח מזכיר מאד מנהלים מן המאה הקודמת שעבר זמנם.

ע"פ סנדלר (1992) הניהול הינו פרופסיה בהתהוות: מנהל הוא הגדרת תפקיד ולא מקצוע (בניגוד למשל לעורך דין, הלומד משפטים באוניברסיטה, אולם מקבל את כינוי המקצוע והרישיון לעסוק בו מלשכת עורכי הדין). לימודי המינהל אינם תנאי להצלחת מנהל. יתרה מכך - להערכתו, מרבית המנהלים המצליחים לא למדו ניהול בצורה מסודרת.

אם נקבל את הקביעה כי הניהול עדיין אינו בגדר 'פרופסיה', אזי גם בתחום הניהול תופעת האלתור יכולה להיתפס כתחליף למקצועיות.

חסרונות האלתור בפיקוד ובניהול

על פי ולד (1994) להתמסדות האלתור, בתחום הצבאי, מחיר יקר בטווח הארוך: "הלימוד התיאורטי שהוזנח משך השנים, גרם עם הזמן להתמסדות קצונה ופיקוד יבשתי פחות ופחות מקצועיים". פיקוד לא מקצועי אינו מודע לצורך במקצועיות צבאית, במונחי ידע מקצועי, טקטיקה ויישומה. ולד קובע כי בשתי המלחמות האחרונות ובתקופה שביניהן הומחש כי המאפיינים הבולטים של גנרלים ישראליים הם חוסר מובהק ומופגן של עניין, הבנה ומקצועיות באומנות הלחימה בכלל ובאסטרטגיה בפרט, ושוררת אפילו איבה (מוצהרת) לכל גילוי של אינטלקטואליזם או יכולת לחשיבה צבאית... התנסות מעשית - אילתוריסטית, מניבה המצאות חדשות לבקרים וגיבוש קצינים אוטודידקטים, המתחפרים בתוך המצאותיהם".

דומה כי ההתיחסות המקודשת לאלתור בארגונים עסקיים בישראל, נובעת מ"מורשת צה"ל" - מנטליות שהושרשה בצבא. אנשי צבא עברו לניהול, לעיתים ללא הכשרה פורמאלית בתחום, כאשר הניסיון וההילה הצבאית "מקנה" להם "כישורים". אלה 'הנחילו' את האלתור כתחליף למקצועיות, לתרבות הניהול הישראלית המתהווה.

רונן (1992) גורס כי התוצאה הישירה של "מנטליות האלתור" היא עמידתה לרועץ בבואנו ליישם גישות ניהול שיטתיות כמו למשל, את גישת ניהול האיכות. ע"פ רונן, "הישראלי הוא עצמאי, בעל 'ראש גדול' ',יודע הכל', שונא סדר ומשמעת ובעל כושר אלתור מופלא.. התרבות של 'סמוך' ',יהיה בסדר' ',תדרוך תוך כדי תנועה', 'היינו בסרט הזה'... ו'רוח הפלמ"ח', מעודדת אלתור ו"הסתדרות" במקום תכנון. מנטליות זו מכתיבה מדיניות של ריכוז מאמצים בטווח הקצר ולא של שיפורים מתמשכים בטווח הארוך".

[בתמונה: אלתור... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Colin and Sarah Northway לאתר flickr]

[בתמונה: אלתור... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Colin and Sarah Northway לאתר flickr]

לסיכום,

בתרבות הניהול הרווחת כיום בעולם המערבי שימוש מוגזם והשענות בלעדית על יכולת האלתור הופך למכשלה. כיצד יכולים ארגונים בישראל לנצל את יכולת האלתור ולהפכה ליתרון?

מאמר זה הציג שני סוגי אלתור: האחד - 'אלתור כדרך ניהול' המשתמשת באלתור כחיפוי על חסכים אחרים. השני - אלתור ככלי לפתרון משברים, חד פעמיים, שאין דרך פורמלית לפתרונם. סוג האלתור הראשון, הוא השולט היום בתרבות הניהולית/פיקודית בארץ היכולת לעבור אל הסוג השני היא אשר תביא למיצוי יתרונותיו של הישראלי כמנהל/מפקד.

בניהול, כמו בנגינה, המאלתרים הטובים ביותר הם אלו הבאים עם בסיס הידע הנרחב ביותר. הבסיס לגמישות המחשבתית חייב להיות ידע.

תהליך למידה המעודד ערכים כפתיחות, ביקורתיות, ספקנות בונה ורב-שיח, בין חלקי המערכת, יצליח להפוך את תופעת האלתור ל'נשקם של המקצוענים' וייטיב להפיק ממנה את המקסימום.

אם נקבל את הגישה שמקצוע הניהול הינו 'פרופסיה' מתהווה, הרי שהמנהל הישראלי נמצא בדרך הנכונה.

נראה כי בתחום הצבאי בישראל חייב להתפתח תהליך עמוק יותר עד להפיכתו לפרופסיה. זאת מאחר והיום לא קיים תואר אקדמי בלימודים צבאיים, והמכללות הצבאיות אינן ממוקדות דווקא בתחום זה. יחד עם זאת, נראה כי 'האלתור כדרך ניהול' יהפך בעייתי עוד יותר, בראיה עתידית. אלתור כזה מתבסס, בין היתר, על נסיון. אם נכונה ההנחה שהמזרח התיכון צועד לקראת עידן של שלום, הרי תוך כמה עשרות שנים לא יהיה נסיון אישי בנמצא.

על כן, אין מנוס מהתמקצעות של ממש, שעל בסיסה יהווה כשרון האלתור נכס של ממש למפקד הישראלי.

מנהל ישראלי, בעל ידע נרחב, המפעיל את יכולת האלתור שבו, יהיה בעל סגולות של ממש, ויתרון יחסי משמעותי מול עמיתיו. איתן ורטהיימר (אצל קרפין 1994) מציין כי "כל התעשייה העתידית מושתתת על יצירתיות  .(Creativity) הוא משווה את התעשייה לאומנות, בה יוצרים, יש מאין. "גם בתעשייה אתה לוקח חתיכת חומר ומוכרח לייצר משהו חדש".

יכולת האלתור הינה אחד הכישרונות הבולטים של המנהל הישראלי. הניסיון הרב שיש לו בישומו מקנה לו מיומנות שאינה ניתנת לרכישה בכל דרך אחרת. המסקנה מכך היא שעל היתרון היחסי הזה יש לבנות שיטת ניהול ולא לאמץ שיטות אשר תנטרלנה יתרונות אלה.

דומה כי החזון של מנהל ישראלי, בעל ידע ויכולת אלתור, הוא האידאל אליו צריך המנהל/מפקד הישראלי לשאוף. שאיפה זו הינה היום בהחלט בהישג יד.

[לקובץ המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר ייצור ידע', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על מקצועיות ומקצוענות, באתר ייצור ידע]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות 

  • פנחס יחזקאלי (2015), פרדוקס האלתור, ייצור ידע, 17/6/15.
  • פנחס יחזקאלי (2020), מקצועיות ומקצוענות באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 24/8/20.
  • אבן-שושן אברהם, מילון חדש, קרית-ספר בע"מ, ירושלים, 1968.
  • גלוברזון אריה וגלוברזון שלמה, בקרה והערכה בארגונים, הוצאת רמות, אוניברסיטת תל-אביב,  1990, ע' 24.
  • ולד עימנואל, הינשוף של מינרווה - החלטות אסטרטגיות בתנאי אי-ודאות, הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 1994, עמ' 32 ,37-36.
  • סופר רוני, אנו חיים במדינה של חאפ-לאפ, מעריב, היום, 11.8.94, עמ' 1, 6.
  • סנדלר אריה, תוצאות - סוד המצויינות בניהול, הוצאת כיוונים, רחובות, 1992.
  • קיזל אריה, יוסי בן-חנן הולך הביתה, ידיעות אחרונות,  24 שעות, 11.8.94, עמ' 7-6.
  • קרפין מיכאל, יהיה בסדר, "במבט שני", הטלויזיה הישראלית, הערוץ הראשון, 1994.
  • רונן בעז,  .T.Q.M ומדינת ישראל,  T.Q.M.ניהול איכות כוללת, גיליון מס' 1 נובמבר 1992, ע' 3.
  • שנהב יהודה, אידיאולוגיות ניהול בעידן הרציונליות, האוניברסיטה המשודרת, מטכ"ל/קצין חינוך ראשי/גלי צה"ל, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, , 1991, עמ' 53-48.

יחזקאלי פנחס, שלו אורית (1995), האילתור: יתרון או מכשלה, ניהול, גיליון מס' 104, יוני 1995, עמ' 15-11.

כן פורסם ב: מנהלים משטרה, גיליון מס' 7, יולי 1995, עמ' 12-7.

 

One thought on “יחזקאלי ושלו: אלתור – נשקם של המקצוענים או תחליף למקצועיות?

  1. לאחת הבעיות הכואבות שלנו יש שם, שם פרטי ושם משפחה – זהו צירוף שתי המילים "יהיה בסדר". צירוף המילים האלה, שרבים מאיתנו שומעים בחיים היום-יום של מדינת ישראל, הוא בלתי-נסבל. מאחורי שתי המילים האלה חבוי בדרך-כלל כל מה שלא "בסדר": יהירות ותחושת ביטחון עצמי מופרז, כוח ושררה, שאין להם מקום. ה"יהיה בסדר" מלווה אותנו כבר זמן רב, שנים, והוא סממן לאווירה הגובלת בחוסר אחריות ברבים מתחומי חיינו. ה"יהיה בסדר", אותה טפיחת כתף חברה'מנית, אותה קריצת עין, אותו "סמוך עלי", הוא סממן לחוסר סדר ומשמעת, למקצועיות שאיננה, לבטלנות שישנה. אווירת ה"חפיף" היא, לצערי הרב, נחלת ציבורים רבים בישראל, לאו דווקא בצה"ל. היא אוכלת בנו בכל פה. ואנחנו כבר למדנו בדרך הקשה והכואבת ש"יהיה בסדר" פירושו שהרבה מאוד לא "בסדר".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *