ספר הזוהר בפרשנותו למעשה המשכן, מתבסס בדבריו על ספרות חכמי האגדה, אך ראוי לציין את העובדה שגם הספרות הקדם זוהרית, כמו חוג המקובלים בגירונה, או ספר הבהיר, מלאה ועמוסה בסמלים אודות המשכן וכליו. הזוהר עצמו מדגיש את מעשה המשכן והקבלתו למעשה בראשית ולמבנה העולם, וכמובן יחס המשכן ובית המקדש לעולם הספירות האלוהי ולכוחות הרע – סטרא אחרא.
בני ישראל אינם ערב רב. הם עם השב לאדמתו. הם בניו של עם הנושאים באופן מסודר ומאורגן את כלל רכושו, החומרי והרוחני, במהלך נדודיהם במדבר ועלייתם חזרה לארצם. פרופ' דוד א' פרנקל על פרשת תְּרוּמָה
פרשת תרומה העוסקת בכלי המשכן, עוסקת בין השאר בתיאור המזבח שהיה מוצב בחצר המשכן. מזבח זה היה עשוי מעץ מצופה בנחושת, עובדה המעידה על פאר, שכן היה ניתן לבנות מזבח גם מאדמה בלבד. בכך, דומה המזבח של המשכן למזבח שנבנה במקדש שלמה, שאף הוא היה עשוי נחושת...
גם אם נצליח לבנות מערכת משפט טובה - מתוקנת, שתשפוט ותכריע בין המתדיינים בפניה - הרי שרק באמצעות הדין לא נוכל להגיע למדרגה של קדושה ומקדש. והלוואי שיותר מאשר נבקש למצות את הדין עם הזולת נתאמץ ונשתדל יותר על בניין פנימיותינו, וככל שנהיה שלמים יותר, נראה מעלת הדבר שבכל בעיה ובעיה - פתרונה יהיה ברוח אהבת חברים.
פרשת תרומה עוסקת רובה ככולה במעשי בניית המשכן, מימונו וכליו. לפי התיאור המקראי, ולפי הידוע, הן המשכן והן בתי המקדש שנבנו אחריו, נבנו ביד אדם. בנייה זו שכרה לא בצידה, היות ובנייה אנושית זו לא החזיקה מעמד. אשר על כן, התפתחה מחלוקת בדבר בנייתו של בית המקדש העתידי.
מדוע נאמר משכן ולא נאמר מקדש? על כך מסביר האבן עזרא (מפרש שחי בספרד בתקופת תור הזהב) שבמשכן שוכנת השכינה שהיא קדושה ומקדש זה מלשון קדוש. תשובה נוספת, במהות, משכן ומקדש חד הם. ההבדל ביניהם הוא, שמשכן הוא דבר ארעי ומקדש זה בית הקבע.
פרשת תרומה מתחיל המקרא בתיאור מעשה המשכן על כל היבטיו הפולחניים, תיאור שנמשך עד לסוף ספר שמות. בתמצית, המשכן הינו המקום האלטרנטיבי של הר סיני בו ניתנו לוחות הברית. כדי לייצר בעיני העם המשכיות של הקשר עם האל, היה צורך לבנות משכן של ממש, בו קשר זה מתממש...
הציווי ״ויקחו לי תרומה״ בא להעניק לאדם מוצא משעבוד לכאן ולעכשיו, בחיבור תשוקותיו ופעולתו אל ממשות נשגבת שמעל לחומר. זה על פי הקבלה יכול להתרחש בתוך החומר בהקדשתו למשמעות שמעבר לכאן ועכשיו!
