אין שינוי מהותי במצב שתואר בעדכון הקודם. אין מאמצים התקפיים גדולים. באזורים מסוימים המאמצים ההתקפיים הם לעיבוי פרוזדורי התנועה שדרכם מביאים הספקה וכוחות מרוסיה ובאזורים מסוימים יש התקפות ליעדים מוגבלים. בנוסף, נמשכים קרבות המצור על מספר ערים: מריופול, סומי, קונוטופ, צ'רניהיב.
העצירה הרוסית נמשכת ברוב הגזרות. בחלק מהמקומות נראה שהעצירה מוחלטת (למשל: סביב חרקוב) ובחלק הם עוסקים לכל היותר בהתקפות מצומצמות (למשל, בפאתי קייב). במקום לתקוף קדימה, הרוסים עסוקים בטיהור מרחבים בעורף הכוחות שהתקדמו ובצבירת כוחות ואספקה להמשך. בימים האחרונים, האוקראינים העצימו את מאמציהם לפגוע בשיירות האספקה הרוסיות...
למרות ההצגה המקובלת, שהצבא הרוסי הרבה יותר גדול מהצבא האוקראיני, הרי שזה נכון רק אם יגייס מילואים. נכון להרגע – הרוסים בנחיתות מספרית של כוחות היבשה שלהם בחזית. יש להניח שגם זו אחת הסיבות להאטת תנופת ההתקדמות הרוסית.
לטענת גורמי מודיעין אמריקנים, הרוסים כבר הכניסו לאוקראינה כמעט את כל הכוחות שצברו סביבה לפני המלחמה. אם כך, הם מיצו את העתודות שלהם. כעת, אם יזדקקו לכוחות נוספים, יצטרכו להביא אותם ממקומות אחרים ברוסיה ואולי אף לגייס מילואים.
לפי כמות הכוחות נראה, שההתקפה על קייב היא המאמץ העיקרי של צבא רוסיה, וההתקפה על חרקוב במקום שני. אולם, יש להתחשב באפשרות שזאת הטעיה; והמטרה הרוסית האמיתית אינה לכבוש ערים גדולות מאד אלה, אלא למשוך אליהן את תשומת הלב של האוקראינים, בעוד המאמץ העיקרי הרוסי האמיתי מוכוון לעבר חוף הים השחור ואודסה.
מטרת הפלישה האגרסיבית שהפכה לעימות צבאי חזיתי, היא לשנות את הסטטוס-קוו באירופה ואת הסדר העולמי הקיים ולהשיב עטרה ליושנה, ימי תהילתה תחת הנהגת הצאר וכאימפריה סובייטית...
בפני האוקראינים עומדות מספר החלטות חשובות. המדינית היא, עד כמה הם מוכנים שהמלחמה תמשך, הערים תיכתשנה; והם ימשיכו לאבד שטח וכמובן נפגעים רבים, בתקווה שאפשר יהיה להפוך את הקערה ולאלץ את הרוסים להתגמש יותר במשא והמתן?
מה אחריותם של הנשיאים, זלנסקי וביידן למה שמתחולל באוקראינה? ביידן מתגאה שהוא ידע הכל וגם העביר לזלנסקי. שניהם ידעו. מה הם עשו עם זה? למה לא לקחו את הנשיא הרוסי פוטין ברצינות? האם אין לו תביעות שראוי לקחת אותן ברצינות? שניהם יכולים היו בקלות למנוע את המלחמה, בהקפדה לא לייצר איום צבאי מתהדק על רוסיה, כפי שתופסים זאת רוסים רבים.
