פרקליטות

שימוש לרעה במערכת האכיפה הוא מצב, שבו החקירה איננה מכוונת לחקר האמת במקרה מסוים, אלא משמשת כלי ל'הקרסתו' של הנחקר, מסיבותיה הפנימיות של המערכת, בלי קשר לשאלת אשמתו. זו הסיבה לכינוי: 'כנופיית שלטון החוק'. אנו חיים עם התופעה הזו כבר שנים, אבל בכל זאת משהו השתנה: אם בעבר שליחי אליטת ההון היו מבטלים את הדברים כ'תיאוריות קונספירציה', הרי שהיום לא רק שמקבלים זאת בטבעיות, אלא אף מתגאים ביכולת הזו, ומאיימים בה בגלוי.

מה קורה אם הפרקליטות צוברת עוצמה יתרה ומפעילה לחצים ישירים ו/או עקיפים על שופטים, באופן שעלול לערער את עקרונות ההפרדה בין הרשויות? מה זה אומר על שלטון החוק, עצמאות השופטים ואמון הציבור במערכת המשפט? אצלנו, זה מורכב הרבה יותר מ'סתם' התמסמסות הפרדת הרשויות. הפרקליטות ושופטי בית המשפט העליון מצויים היום בחזית אחת, המגויסת לשימור מעמדה של אליטת ההון הישראלית. לכן חשובה 'אחדות השורה' שבעתיים, גם על השופטים ברמות המחוזי והשלום.

פרשת הדלפת המסמכים מצה"ל וה'טיפול' חסר התקדים בחשודים, מלמדת אותנו שוב, שבישראל – כמו במדינות WOKE מערביות אחרות – נהוגה בגלוי, אכיפה בררנית הזועקת לשמים, תוך שימוש פוליטי גלוי בכלים של התביעה הפלילית. החרדה עמוקה ותחושת הדחיפות בקרב היועצת המשפטית לממשלה והפרקליטות, השב"כ וגורמים במטכ"ל שמאבדים את מוקדי הכוח שלהם ערב כניסת ממשל רפובליקני לתפקידו, יוצרים מצב שבו הגענו ל'מאני טיים', שבו הכל כנראה מותר.

אין לבוא בטענות לפרקליטה שחתמה על כתב האישום. היא בוודאי פרקליטה טובה וראויה המשקפת במעשיה חינוך משפטי פגום. הטענות צריכות היות מכוונות כלפי מעלה…

בקשת החיפוש בטלפונים נידונה כבר שש פעמים בבתי המשפט, ובמרכזה אירוע שהתרחש ב-29 באוגוסט 2019: אז הגיע רכב עם רמקולים לביתו של שלמה פילבר – עד המדינה בתיק 4000 נגד בנימין נתניהו – והקריא קריאות נגדו. על פי המשטרה, פילבר דיווח על האירוע והגיש תלונה, והמשטרה הגיעה למפעילי הרכב…

משום מה, החלטה כה קרדינלית של בית המשפט אינה מופיעה באותיות "קידוש לבנה" בראש חוצות שבראש החודש, אלא מופיעה אי שם בצנעה, באותיות "טל ומטר" חורפיות וזעירות. מעניין למה!

לצורך ריאיון ברדיו, שלחו אלי את חילופי הדברים שהתקיימו אתמול בין השופטים לבין נציגי הפרקליטות במשפטו של נתניהו. קראתי והתאכזבתי. אין מדובר בצד הפוליטי אלא בזווית המשפטית…

הפרקליטות ומערכת בתי המשפט הם מוסדות זקנים. אם ניקח בחשבון את תקופת המנדט הבריטי, הם כבר בני 100 שנים; ומחזור החיים של ארגונים פועל בדיוק כמו מחזור החיים של בני אדם (רק שארגונים יכולים להיוולד מחדש. בני אדם עדיין לא, אבל זה כבר מאמר אחר…). בגיל 100 גם ארגונים מאבדים קשר עם הסביבה…

דומה שח"כ יאיר לפיד הוא האויב הרהוט ביותר של עצמו. הוא מיהר 'לצייץ' (ראו למטה) על מסיבת העיתונאים של שר המשפטים אמיר אוחנה, ונכווה, כאשר נשלפה נגדו אותה הקלטה מ'פופוליטיקה', שבה סיפר אביו, טומי לפיד, את דעתו על הפרקליטות והתנהגותה (קיימת יחידת טרור בפרקליטות…) וקרא להקים ועדת חקירה לבדוק, מה קורה בפרקליטות… 

כשהפוליטיקאים האלה והנגררים אחריהם מציגים את המצב במונחים של משיכת חבל, כשהם בצד אחד, ואילו המשטרה, הפרקליטות, הייעוץ המשפטי ומערכת המשפט בצד השני, יש לי ולכל אדם ישר הצדקה מלאה להתייצב לצידם של אנשי הארגונים הממלכתיים, האחראיים, המקצועיים, המוסריים והאתיים, כנגד אנשי הכיתות הפוליטיות, שאינם נוהגים באופן ממלכתי, לא באופן מוסרי ולא באופן אתי, כראוי…