אילון מאסק הביע ביקורת חריפה על הטיוח של רשויות האכיפה בבריטניה בפרשת "כנופיות הפדופילים", מחשש שתתויגנה כאסלאמופוביות. פרשה זו נחשפה בתחילת העשור הקודם, כאשר התברר שכנופיות של גברים, בעיקר ממוצא פקיסטני, ניצלו מינית אלפי ילדות ונערות בערים כמו רוטרהאם ורושדייל. מדובר בשערורייה החמורה ביותר בתולדות בריטניה מאז מלחמת העולם השנייה. אנחנו עדים לתקופה שבה ערוותו של ה-WOKE נחשפת תרתי משמע.

הדינמיקה סביב דגל פלסטין בהפגנות במערב חושפת את המורכבות שבין סמל, משמעות ופוליטיקה. בעודו מייצג עבור רבים את המאבק הפלסטיני לזכויות וצדק, הוא נתפס בעיני אחרים כסמל של כאוס גלובלי המאיים על יציבות עולמית. הבנת התופעה דורשת הסתכלות רחבה על השפעות גלובליות, פחדים קולקטיביים והדרך שבה סמלים חזותיים מעצבים ומעוצבים על ידי הקשרם החברתי.

הברית בין הקבוצות הקוויריות לאסלאם הפוליטי נראתה על פניה כמנוע חזק לערעור יסודות המערב, אולם בפועל, היא יצרה תוצאות בלתי צפויות של 'אפקט בומרנג' עבור המאבק הפלסטיני, וגם עבור עניינם של הקווירים. במקום לקדם את תמיכתם בציבור הרחב, היא הציבה אותם בתוך מסגרת פוליטית שנויה במחלוקת, הרחיקה תומכים פוטנציאליים, והגבירה את הפוליטיזציה סביב הנושא.

ב- 8 באפריל 2023, הגיעה נשיאת ביהמ"ש העליון לשעבר, אסתר חיות, למופע של להקת הגבעטרון. קהל שלם נעמד על רגלו, מחא לה כפיים במשך דקות ארוכות וצעק "דמוקרטיה, דמוקרטיה". ונשאלת השאלה: אם הייתה הנשיאה מגיעה להופעה בפריפריה, האם הייתה מתקבלת באותן מחיאות כפיים ובאותן קריאות? השיטה המשפטית שלנו הלקוחה מהשיטה הבריטית, פועלת על העיקרון של מקצועיות השופטים. אבל בעידן של פוליטיקת זהויות, איפה נגמרת הזהות ומתחילה המקצועיות? האם וכיצד זהותם האישית של שופטים משפיעה על תפקודם המקצועי?

מה עוד לא נכתב וצולם על הטירלול הפרוגרסיבי המערבי, שהשמאל הישראלי רואה בו, עדיין, אובייקט לחיקוי, ושמאיים להכחיד את התרבות המערבית? הדף הזה מביא לכם את האוסף הרביעי של ממים אינטרנטיים, שפורסמו על התופעה והשלכותיה... אתם מוזמנים להוסיף!

תנועת ה-WOKE מייחסת חשיבות רבה לעיצוב תודעת הילדים כבר מגיל צעיר, מתוך הכרה בכך שהשפעה על הדור הצעיר היא מפתח לשינוי חברתי עמוק וארוך טווח. כך הפכו התיכונים של ילדי האליטה למעוז של דוקטרינציה לסרבנות ולמחאה, כשבמקום שמנהליהם ישקדו על ללמד את תלמידיהם איך לחשוב, הם מספרים להם מה לחשוב. האם זה אכן מצליח? האם זה לא מתהפך עליהם בעקבות המלחמה? נחכה ונראה!

המאמר בוחן כיצד ערכים פרוגרסיביים - המזוהים עם תנועת ה-WOKE וגישות רב-תרבותיות - עיצבו מחדש את מערכות המשטרה במערב, לכאורה עד לרמה שבה הן מתקשות לתפקד מול איומים ומאיימות להחמיר בעיות של פשיעה ואלימות של מהגרים אסלאמים.

המחאה עושה שימוש אינטנסיבי ב'דיכאון קולקטיבי' - כלי פוליטי בולשביקי מוכר, שאומץ ע"י תנועות ה- , WOKE, המגבש את הקבוצה, יוצר חשיבה קולקטיבית ומונע נשירה. היא עושה זאת דרך ערוצי הליבה, וזו כמובן הסיבה לכך שהימין מכנה אותם 'ערוצי תבהלה'. רק שהכלי הזה אפקטיבי מאוד עבור שלטון טוטליטרי מכהן, אבל לא עבור תנועת מחאה, כי דיכאון ומדכדוך אחרי האופוריה של הפגנות גדולות הם ממילא נחלתה של כל קבוצת מחאה, ולשחיקה מוגברת של פעילים יש מחיר.