האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
הולך וקרב רגע התקיפה… הבריטים קופצים לתוך העגלה האמריקנית, בהזדמנות – אולי האחרונה – להחליש את ולדימיר פוטין… היום לפנות בוקר תגברו הבריטים את כוחותיהם בבסיסם באקרוטירי שבקפריסין; ובמהלך היום יכונס הקבינט של ראש ההשלה הבריטית, תרזה מאי ויקבל החלטות בדבר סוריה…
השימוש המוגבל של אסד בסארין מעיד שהוא מצוי עדיין בידיו במשורה. זוהי העדות הטובה ביותר לכך, שההסכם לפרוק סוריה מנשק כימי היה אפקטיבי מאוד, ואחת הנהנות העיקריות ממנו היא מערכת הביטחון הישראלית, שבזכותו, מאוימת הרבה פחות בתחום הלוחמה הכימית.
בניגוד לדיווחים ההיסטריים בתקשורת הערבית הטון בתקשורת המערבית המערבית – על אבידות הרוסים, בפלישה הסורית ב- 7 לפברואר 2018, לצידו הכורדי של נהר הפרת באזור אבו-קאמל – נהרגו בתקיפה זו רק מספר מאוד מצומצם של רוסים. המספר המאומת כרגע הוא 18 (מוצלב עם לוויות ושמות שהתפרסמו ברוסיה) והערכה היא שהמספר יגיע למקסימום 25…
הפלת המל"ט האיראני, התקיפות הישראליות בסוריה והפלת מטוס הקרב הישראלי – את האירועים הללו צריך למקם בפרספקטיבה אסטרטגית רחבה: מי שמעוניין לעצב את המרחב שבו הוא חי, אל לו להירתע מחיכוך אקטיבי עם האויב. מי שידע לנצל את המעורבות האקטיבית הזו לקידום האינטרסים שלו, עשוי להגדיל את הסיכוי מנוע 'מלחמה הגדולה', או להגיע אליה בתנאי פתיחה טובים יותר.
השימוש בנשק כימי מבטיח את המשך הלחימה מחד גיסא; ויגרום לביטול הסבב הבא של השיחות על פתרון דיפלומטי, מה שיאפשר לציר הרוסי-סורי-איראני זמן נוסף לשיפור עמדותיהם בשטח. בנוסף לכל האמור, השימוש בנשק הכימי הוא איתות לממשל טראמפ, לנוכח התגבור המאסיבי של כוחות נאט"ו במדינות הבאלטיות.
מי שפועל בסוריה ונוטל חלק במעורבות ממשית בהתרחשות, קונה את מעמדו כשותף שיש להתחשב בו בעיצוב הסדר החדש. זו מתכונת השיקולים, המכוונת גם את הגיון קבלת ההחלטות הישראלי, וזו בין היתר גם סיבת התקיפה הישראלית האחרונה בסוריה וירי טיל אס. אי 5 סורי, כנגד מטוסי חיל האוויר. מה שנכון לגבי שאר מדינות האזור, נכון גם לישראל: ההבנה שאם לא תיצור את וקטור החיכוך האקטיבי במגמה הנדרשת לה, לא 'יספרו אותה' ואת האינטרס שלה בכינון העקרונות למתכונת הסדר החדש הצפוי להתגבש.
הדיון הנוכחי על האופציות האמריקאיות בוושינגטון לא עוסק בשאלת הכניסה ללחימה, אלא באופן היציאה מהשטח תחת הנחת יסוד אחת : ארה"ב לא רוצה נוכחות אמריקאית לזמן ארוך על הקרקע בצפון סוריה.
התבוננות במצרים וירדן מראה, שהביטחון האזורי מאוים על ידי קשיים כלכלים. אם מהומות יפרצו בשתי המדינות, תהיה לדבר השפעה קשה על האזור כולו בעשורים הבאים. הסיבה העיקרית לאיום זה היא העובדה שהאופוזיציה העיקרית – גם במצרים וגם בירדן – היא ג'יהדיסטית איסלאמיסטית במהותה. מהומות מקומיות בירדן ובמצרים ישמשו את הקבוצות הללו כנקודת משען, להרחבת השפעתם האזורית.
המשותף – לאיומים ביירוט מטוסים אמריקנים על ידי האיראנים ולנסיון הירוט של מטוסי חיל האוויר על ידי הסורים – הוא ההילה המוקרנת מעמוד השידרה של פטרונם, ולדימיר פוטין. בחסות הרוסים (ובין היתר, גם שורת ההסכמים בין ראש ממשלת ישראל לראש ממשלת רוסיה) האיראנים מרחיבים את מוטת השליטה שלהם בין טהרן לחופי לבנון, ובסופו של המהלך יתייצבו לאורך קו הגבול בין ישראל לסוריה בגולן. כדאי שמשמעותם של האירועים הללו תובן היטב בצד הישראלי. לרוסים יש שותפה אסטרטגית אחת במזרח התיכון, והיא איראן. כל השאר סטוצים! כדאי לזכור: כשהמאהבת מציגה את עצמה כאישה החוקית, זה נגמר בדמעות!
[בתמונה: ג'ון קרי ושר החוץ הרוסי לברוב. לתמונת המקור לחץ] את הסקירה הקודמת סיימתי בתסכולו של ארדואן, ואכן, יש לו סיבה טובה לכך: לנוכח עיניו, הכוחות הכורדים הפכו למודל לשיתוף פעולה רוסי-אמריקאי מחד גיסא; ולדוגמה לחוסר העקביות במדיניות האמריקאית מאידך גיסא: בקרבות שנוהלו סביב שדה התעופה בצפון חאלב, הסתייעו הכורדים בתקיפות אוויר רוסיות. אין ספק שתקיפות … להמשך קריאה
