פנחס יחזקאלי: סוד ההישרדות של משטרת ישראל
הסיבה היחידה שבגינה המודל של משטרת ישראל כמשטרה לאומית אחת (לכאורה) הצליח לשרוד עד היום, הוא הקרדיט הציבורי – שנצבר מידי תקופה של מתח בטחוני – בגין עבודת המשטרה בתחום ביטחון הפנים!
האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
הסיבה היחידה שבגינה המודל של משטרת ישראל כמשטרה לאומית אחת (לכאורה) הצליח לשרוד עד היום, הוא הקרדיט הציבורי – שנצבר מידי תקופה של מתח בטחוני – בגין עבודת המשטרה בתחום ביטחון הפנים!
מישהו מחפש בעקשנות להסיר את קרקפתו של המפכ"ל מעליו. כנגד המפכ"ל, רוני אלשיך, מתנהל מסע תקשורתי מסיבי של ביזוי והגחכה אישית, שלא היה כמותו מעולם בישראל בקרב משרתי ציבור בכלל ואנשי מדים בפרט. אינני זוכר איש מדים שעבר אי פעם את מסלול הייסורים שעובר אלשיך! דה לגיטימציה מסיבית ועקשנית, לאורך זמן – ששותפים בה בעיקר עיתונאים מסוימים – מעלה את התהייה, מי מאחוריהם, ומהי הסיבה האמתית למסע הזה! הגיעה השעה להפסיק להתפעל משרשרת הכתבות הזו, להפסיק להתעמק בתכניהן ובתמונות השזורות בהן, ולהתחיל לשאול, מי עומד מאחורי מסע ביזוי המפכ"ל ומהם מניעיו!
לאחרונה, הפרה המשטרה הבטחה שלטונית, לאפשר החזרה אנונימית של ציוד צבאי לתחנותיה. שבע מצלמות חדשות הותקנו בתחנות איסוף במשטרה, כשהן מכוונות לעמדות אליהם מופנים אזרחים המגיעים להחזיר אמצעי לחימה. הצילום והתיעוד נעשו בניגוד להבטחות לציבור לפיהן זהותם לא תתועד. פרשיה זו הינה הזדמנות לעמוד על משמעות המושג, הבטחה שלטונית, ומשמעותו. הבטחה שלטונית היא מכשיר שפותח בפסיקה כדי לתת הגנה משפטית לציפיות האזרח בשורה של מצבים מגוונים, שבהם נוצרת הסתמכות של הפרט עקב מעשים, מצגים או אמירות של גורמים בתוך הרשות המנהלית, שאינם בגדר חוזה פורמלי…
קיימות שתי אסטרטגיות משטרתיות בסיסיות להתמודדות עם הפשיעה: התמקדות ביעדי אדם, או לחלופין, ביעדי מקום. שימוש ביעדי אדם משמעו, שהמשטרה הינה רק תחנה בפס הייצור של מערכת אכיפת החוק, והיא רואה את עיקר תפקידה במעצר עבריינים ובהגשת כתבי אישום לבית המשפט (התחנה הבאה בפס הייצור). לעומת זאת, שימוש ביעדי מקום מלמד שהמשטרה מבינה שלעולם יכולתה לפתוח תיקים תהיה גדולה מיכולת בתי המשפט לשפוט ובתי הכלא להכיל. על כן, היא בונה את עצמה על אסטרטגיות אחרות, כמו "לרפא" אזורים נגועי פשיעה. העשורים האחרונים מלמדים על התבססות האסטרטגיה של יעדי מקום כגישה מובילה בשיטור!
הניסיון מלמד כי מאז ומתמיד, לטכנולוגיה הייתה תמיד ההשפעה הגדולה ביותר – לטוב ולרע – על השיטור. שינוי טכנולוגי מהותי מתרחש בימים אלה, ויכול להוות הזדמנות נפלאה למפכ"ל אלשיך לעשות מהפך… בתחילת אוגוסט 2016, הכריזה חברת בזק במסיבת עיתונאים, על השקת פלטפורמת העיר החכמה בעיר מודיעין. בכך, מיישרת מדינת ישראל קו עם מדינות מתקדמות שבהן ערים חכמות. אולם, בניגוד לאותן ערים בעולם, שם מהווה המשטרה חלק אינטגרלי ממערך השירותים של העיר החכמה, פה משטרת ישראל רחוקה מלהיות חלק מהתמונה, קל וחומר מלהוביל! מומלץ לו למפכ"ל לזהות את ההזדמנות – לחולל מהפך בתחום זה – ולעוט עליו…
שקיפות משטרתית צריכה גם להיראות… ניסוי מעניין בהקשר זה נעשה ע"י מיכאיל סאקשווילי בגאורגיה, באמצע העשור הראשון של המילניום: בניה מחדש של כל תחנות המשטרה כשהן שקופות ועשויות זכוכית, כדי שיביעו שקיפות משטרתית! זה לא כל כך עבד, מסתבר…
השיח בסוגיית קליטת יוצאי אתיופיה פשוט איננו יכול להיות מקצועי, כיוון שהוא נגוע בבעיות של תקינות פוליטית (פוליטיקלי קורקט): האמת עטופה בהרבה ניירות עטיפה אטומים, וכל מי שחורג קצת מהדקלומים ה'רגילים' נכווה…
לאחרונה התגלגל לידי ספר מ- 1960, המתאר את תהליך הסמכתו של מפקד צוללת בצי ארצות הברית. ההשוואה הייתה בעיני מרתקת ומעוררת מחשבה: לא הכל מתאים לנו. בתרבות המשטרה הקיימת יש הרבה מחסומים בפני מיסודה של שיטה כזו, אבל, שניים מהעקרונות הם לדעתי חובה בתפקידי פיקוד: האחד הוא שנאמנות וקשרים אינם חזות הכל ומתחייבת בדיקה אמתית של התאמה ובשלות לתפקידי פיקוד; והשני הוא בחינה קפדנית ולא מתפשרת של הידע הבסיסי הדרוש למילוי של תפקיד כזה, שכל כך חסר היום בקרב הקצונה בכל הרמות, בתחומים של שיטור במדינה דמוקרטית, טקטיקה ואסטרטגיה של שיטור (לא בנהלים…), ובידע כללי נרחב…
יחסי המשטרה עם המיעוט הערבי בישראל ידעו עליות ומורדות. בדרך כלל מתאפיינים היחסים במתח מובנה וברמת אמון נמוכה. פעילות המשטרה מול מגזר זה הייתה בדואליות בין 'שיטור יתר' ל'שיטור חסר'. משמע, 'שיטור חסר' בשגרה, ותגובת יתר באירועים מסוגים שונים שבהם מעורבים ערבים. גם תכנית המפכ"ל והשר, להזרים אלף שוטרים למגזר הערבי, היא מכוונת אכיפה (משמע, שיטור יתר) ולא מכוונת שירות.
זה – שהמפכ"ל, רוני אלשייך, מועד לפליטות פה מביכות – אנחנו כבר יודעים מזמן. השילוב – שעבד כל כך פשוט אצל מפכ"לים אחרים: רל"ש פיקח שיודע להריח מלכודות; כותב נאומים חכם, ששם את הדגש על מה נכון לומר; ועוזר, שמקיים בקרה של הרגע האחרון על התוצרים הללו – הפך למשימה בלתי אפשרית, ב'חצר' הנוכחית. צריך להצר על כך, כי במקום להתעסק בעיקר, הלשכה הזו מטורטרת כל היום בטפל… עין טובה ושכל ישר במיקום הנכון, היו חוסכים לו ולנו את הריאליטי הנבוב הזה! נבוב, כי גם הפעם, הסערה התורנית היא 'שערוריה בכוס מים'. אלשיך אמר את האמת, אבל צריך גם לדעת מה לומר מתי…