לאחרונה, התפרסם על פשרה שנרקמת בין עיתון 'הארץ' לענת קם (חיילת בפיקוד מרכז), שחשפה מסמכים סודיים לעיתונאי אורי בלאו (ראו הכתבה למטה). חשבתי שזה זמן טוב לדבר על כמה חשובות הדלפות, שמשרתות את הציבור, ומונעות מגופי שלטון לנצל את כוחם לרעה; ועל תופעה חדשה שאנו חוזים בה – עיתונאים שמדברים נגד הדלפות (של עיתונאים אחרים כמובן)...

מי שמחליט על הגשת כתב אישום אינה המשטרה, אלא היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה ואנשיו בפרקליטות; ובעיקרון, אין שום פסול בכך שאנשים יוצאים זכאים בדין, או שהפרקליטות מחליטה שאין בראיות שאספה המשטרה די על מנת להגיש כתב אישום. להיפך. זו בדיוק משמעותה של הפרדת רשויות; ועל העיקרון הזה בנויה מערכת אכיפת החוק...

הסיבה היחידה שבגינה המודל של משטרת ישראל כמשטרה לאומית אחת (לכאורה) הצליח לשרוד עד היום, הוא הקרדיט הציבורי - שנצבר מידי תקופה של מתח בטחוני - בגין עבודת המשטרה בתחום ביטחון הפנים!

[מקור התמונה] במהלך כנס לשכת עורכי הדין באילת התייחס המפכ"ל, רב ניצב רוני אלשיך, לתרבות ההדלפות במשטרה: "המשטרה הכריזה רק על נושא אחד טבו, שהוא הדלפות מחקירה (זילברשטיין, 2016). הוא צודק. כי ביתר התחומים ההדלפות חוגגות; וטוב שכך… דווקא ההדלפות מציפות את אותם נגעים, שבהם לוקה המשטרה. קרא למשל, אדוני המפכ"ל את כתבתו של יניב קובוביץ ב'הארץ' (2016),…