הביקורת הסוחפת של הכתבה על שמעון נווה בערוץ 14, נובעת במידה רבה מחרדת יתר מכל מה שנראה שונה ומאיים. אולי גם מתודעת קורבנות שמניעה במידה רבה את הימין הישראלי. אם הימין שואף להנהגה לאומית, ראוי לו להתחסן מתסביכי חרדותיו. במבט הזה, השקפת עולמו הפוליטית ונטייתו הרדיקלית השמאלית של נווה לא צריכה להשפיע על ההזדקקות לחכמתו. נלמד מרבי מאיר שהשכיל ללמוד מאלישע בן אבויה, "תוכו אכל קליפתו זרק".
כאשר הנשיא טראמפ מסביר, או אף מנסה להבטיח, שאין לישראל מה לדאוג ממטוסים מתקדמים, המופעלים בידי תורכיה, הוא מתעלם ממגבלות השליטה המעצמתית של ארה"ב כפי שמתבטאות בסדר העולמי החדש. בטווח הזמן המיידי, נקודות החיכוך הפוטנציאליות בין תורכיה לישראל מצויות במרחבי סוריה, ובמרחבי רצועת עזה. אולם העוינות של משטר ארדואן לישראל, עלולה להתפתח למרחבי חיכוך נוספים.
מערכות מורכבות - ממערכות ביולוגיות ועד ארגוניות וטכנולוגיות - בדומה ליחידים, מחזיקות במנגנוני הגנה ותחזוקה פנימיים, אך לעיתים הן נכנסות, מסיבות שונות, לדפוסים פרדוקסליים של פגיעה-עצמית קבוצתית. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', על על הצורך המורכב של מערכות לפגוע בעצמן ואף להתאבד, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
במבט היסטורי השוואתי, ישראל מהווה חריג כמעט יחיד במינו בעולם המערבי: מדינה שנמצאת מאז הקמתה במצב מתמשך של עימות, אך דווקא מכך צמחה והתחזקה. במונחים של תורת המערכות המורכבות, ישראל היא 'מערכת אנטי־שבירה': כזו שלא רק שורדת את הזעזועים, אלא מתפתחת באמצעותם.
שרידות היא המטרה המרכזית של מערכות מורכבות. היא מתאפשרת בזכות תכונות כמו הסתגלות, גיוון, יתירות, ומשוב. הבנת עקרונות אלו מאפשרת להתמודד עם אתגרים ולהבטיח את המשכיותן של מערכות בעולם משתנה. יחד עם זאת, בצד השרידות נמצא במעין שלימות ניגודית גם "יצר התאבדות" במערכות אלה, אם כתוצאה משיבוש או טעויות בתוך המערכת ואם כחלק מתהליך אבולוציוני רחב יותר.
במאמר קודם הדגשתי כי שרידות היא המטרה המרכזית של רוב המערכות המורכבות. אבל, קיימות גם מערכות, שבהן קיימים מנגנונים שמובילים להשמדה עצמית. ונשאלת השאלה: מדוע מערכות מורכבות "מתאבדות"? כיצד ההתאבדות הזו אינה סותרת את מטרת העל, שהיא ההישרדות?
בסוף מרץ 2025 נעצר סא"ל במיל' אייל נוה, ממייסדי "אחים לנשק", בגין חשד למעשה מגונה במהלך הפגנה, כמו גם אחזקת נשק ותחמושת רבה בביתו. רבים בימין הביעו תמיהה שלמרות העובדות, איש בשמאל לא גינה את מעשיו. אבל מי שמכיר את אופן פעולתם של מערכות מורכבות לא צריך להיות מופתע. אנחנו כבר יודעים כי מערכות מורכבות אנושיות מתנהגות לעתים קרובות באופן דומה למערכות בטבע. עדר חיות בר המריח סכנה, מצופף שורות. כך מתנהגות גם קבוצות אנושיות, החשות סכנה למעמדן ו/או לקיומן.
להקות הארבה ותנועות מחאה גם יחד, מונעות על ידי תנאים סביבתיים ותהליכים של הדבקה חברתית. הארבה נוצר בתגובה ללחצים חיצוניים וממשיך לנדוד עד שהמשאבים נגמרים או התנאים משתנים. כך גם מחאות, שקמות מתוך מצוקה משותפת, צוברות תנופה, ולבסוף נחלשות כאשר הכוחות שתומכים בהן נשחקים. ההבנה של הדינמיקות הללו יכולה לסייע בניתוח ובהתמודדות עם מחאות חברתיות – בין אם במטרה לקדמן או לנהל את השלכותיהן על החברה.
זוכרים את מפגן המחאה "עיצרו אותם!" (Arrest!), שבו הוצבו תמונותיהם של דונלד טראמפ, בנימין נתניהו ולדימיר פוטין בבגדי אסירים? כדאי שתקחו לכם כלל אצבע: מערכות מורכבות תמיד מועדות לתהפוכות. פועלים בהן תמיד כוחות נגדיים על מנת לאזן מצבים בלתי מאוזנים: היחלשות של גורם משמעותי במערכת או התחזקותו תוביל מיד ללחצים בסביבתו המשימתית, במטרה לבחון את גבולות הכוח ולהגדיל נכסים בהתאמה, ולחצים אלה יעוררו לחצים נגדיים. הלחצים הללו דוחפים את המערכת לעתים קרובות אל עבר נקודות שיווי משקל חדשות, ולמהפכים בעוצמה.
אחת התובנות החשובות בהבנת התנהגותן של מערכות מורכבות - בתחומים שונים, מביולוגיה ואקולוגיה ועד כלכלה, מדעי הארגון ומדעי החברה בכלל - היא, שמערכת כזו היא גוף שיש לו רציונל משלו, שלפעמים שונה באופן משמעותי מזה של מרכיביו הבודדים.
