האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
בדיווח על עד המדינה, ניר חפץ, נאמר לציבור כי עדותו מאשימה את ראש הממשלה בקבלת החלטות ביטחוניות משמעותיות בהתעלמות מהמלצת מומחי הביטחון. נשאלת השאלה, עד להיכן מגעת חובתו של מנהיג למלא אחר המלצת מומחים? ועד כמה יועציו הקרובים ואף האינטימיים של מנהיג לאומי, יכולים להתקבל כמקור סמכות לגבי מניעי החלטות המנהיג במכלול שיקוליו הגלויים והסמויים?
אחת התכונות המאפיינות מנהיג היא היכולת לזהות סחף בעייתי בדעת הקהל והאומץ לעצור אותו – לעתים בגופו. כיוון ש'אין ארוחות חינם', מתלווה לכך, מן הסתם גם מחיר לא מבוטל. את האומץ הזה נראה הערב בתוכנית "אנשים" שתשודר הערב ב'קשת 12', שבה על פי הפרסומים ב'ידיעות אחרונות' מודה המפכ"ל לשעבר, רב ניצב אסף חפץ, בפה מלא, בפני עדי מאירי, שניהל מערכות יחסים רומנטיות עם נשים ששירתו תחתיו…
לפניכם מקרה לימודי, הממחיש, עד כמה מנהיגות היא תופעה, המתהווה באופן טבעי בתוך קבוצות אנושיות. ההיררכיה הארגונית מפריעה להיווצרות מנהיגים טבעיים, אך לא תמיד מונעת אותה. כיוון שכך, השימוש במנהיגים טבעיים בארגונים הוא מיומנות רשתית, שכדאי למנהלים לסגל לעצמם…
בניגוד למה שנוטים לחשוב בדרך כלל, מנהיגות אינה מתגלמת רק באישיותו של מנהיג בודד, וההיסטוריה מלאה בניסיונות ליצור מנהיגות קולקטיבית. יחד עם זאת חובה להדגיש כי גם מודלים אלה כפופים למאבק העוצמה, שממשיך להתנהל באופן דינאמי, והם פועלים בדרך כלל בצורה טובה רק כאשר יחסי הכוחות ביניהם ברורים, ונשארים סטטיים לאורך זמן.
זהו השלישי בסדרת המאמרים שעוסקת ב'מנהיגות הרשתית': הוא מתמקד בתפקידיה העיקריים של 'המנהיגות הרשתית' בעולם דינאמי, המשתנה במהירות. תפקיד זה – בטבע ובארגונים – היה ונשאר אחד: להבטיח את הישרדותן של מערכות ואת שגשוגן!
זהו חלקו השני של המאמר, העוסק במה שמכונה, 'מנהיגות רשתית'. במאמר הקודם עסקנו בשאלה, למה צריך לעסוק, בנפרד, ב'מנהיגות רשתית'; ותיארנו את בעייתיות השימוש בכלים הקיימים בתורת הניהול. במאמר זה נסביר, 'מנהיגות רשתית' מהי; כיצד לאבחן אותה וכיצד לעשות בה שימוש.
זהו הפרק השלישי בסדרה 'הכל על מנהיגות'. הוא עוסק בהשלכות החמקמקות של מושג זה. בפרק זה נראה כי קיים פער רלוונטיות בין המידע על מנהיגות (ותחומים רבים נוספים בתורת הניהול) – המצוי בספרות ה'מקצועית' – לבין מה שמתרחש בפועל בארגונים…
משה מסרב להיכנס לארץ כנען כאשר מושכות השלטון מצויות בידי יהושע. החיידק השלטוני כל כך טבוע בתוכו עד שהוא מוותר על חלומו הגדול ביותר ובוחר למות מאשר להיות תחת שלטונו של אדם אחר, בארץ כנען. ומי שהתנהלות זו של משה, מזכירה לו את התנהלותם של אנשי השררה והצבא, מימי בן גוריון ועד ימינו אנו, לא טועה במאומה. כאז כן עתה, קשה להיות בדימוס…
משה מתוקף התבודדותו זכה להארה רוחנית עליונה. ברם, הארה זו הייתה בעוכריו, היות וקשה היה לו להתנתק ממנה. לכן, כשבא לדבר עם עמו, הוא נתן על פניו מסווה. הוא נאלץ להפסיק את השגתו העליונה ולרדת לקרקע המציאות. ללמדנו, שמנהיגות צריכה לרדת אל העם במובן החיובי של המילה. עליה להבין את מצוקות וקושי היום יום ולא לשפוט את מעשי העם ממגדל השן. זה הצורך לדבר ולהנהיג את העם בגובה העיניים; ומגובה זה, לנסות ולגרום לעם להתקדם ברמתו הרוחנית הכללית.
"מגרעות הן דבר חשוב, ממש כמו הטעויות שאנו עושים. אנו משתפרים רק כמלמידה מטעויות, וחוסר השלמות הופך אותנו לאמתיים"… שיעור נפלא במנהיגות ובפיתוח יצירתיות, מתוך הבלוג של מיכאל ג' רוג'רס.
