האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
ליוזמת האו"ם, על הכרה במדינה פלסטינית, אין סיכוי להתממש. אבל היא בהחלט עלולה להציף סנקציות ומגבלות, שיקשו על מדינת ישראל בכל התחומים. במציאות הזו תידרש עמידה מלוכדת ואיתנה של רוב ישראלי מובהק, אלא שלא ברור למי בהנהגה הישראלית היכולת לגבש לנוכח האתגר הלאומי את התודעה הנכונה.
לקראת ראש השנה הבא עלינו לטובה, צפויה מדינת ישראל 'לחטוף' צונמי בינלאומי שיבוא עם תביעת האו"ם להקמת מדינה פלסטינית. על פי המתווה המוצע זו תהיה מדינה בגבולות 67 ובירתה בירושלים. על מנת להתמודד נכון עם האתגר, יש לחתור לעמדה משותפת רחבת הסכמה, בין תומכי הימין לבין הציבור הגדול המצוי במרכז המפה הפוליטית.
בחודש הבא עם הדיון במליאת האו"ם להכרה במדינה פלסטינית, מדינת ישראל עלולה לפגוש צונמי בינלאומי עם אפשרות לסנקציות. על החברה היהודית להבין, כי לא זו בלבד שעקרונות יצחק רבין לאוסלו נמחקו בידי ממשיכיו, אלא שבעשורים שחלפו העולם השתנה ונמוגו כל התנאים והנחות היסוד עליהן העז רבין לקחת את סיכוני הסכם אוסלו. הבירור הגדול הוא ביננו: מה החלום שלנו? מדובר במאבק על ירושלים – מאבק על זהות קיומנו.
מתקפת הרחפנים האוקראינית נגד מטרות אסטרטגיות בעומק רוסיה, תילמד לדורות כציון דרך בהיסטוריה הצבאית. בהתקפת פתע על שדה תעופה בו חנו מפציצים אסטרטגיים ובהתקפה על נמל בו עוגנות צוללות גרעיניות, השיגו האוקראינים תוצאה משמעותית באמצעי לחימה יצירתיים אך זולים ופשוטים. דווקא הצבאות האסייתיים בהם סין, רוסיה וצפון קוריאה, מתאימים יותר ובשלים יותר מבחינה תרבותית להסתגלות ולמיצוי ההשתנות הנדרשת בשדה הקרב המשתנה.
האיום בלחץ בינלאומי להקמת מדינה פלסטינית, הולך וצובר בימים אלה תנופה מחודשת. בישראל עדיין נוטים להתכחש למשמעות האיום. אבל, מקדמי התהליך ביניהם פעילים ישראלים מוכרים, מאמינים כי בגיבוש התוכנית בתמיכה בינלאומית רחבה, החברה הישראלית היגעה ממלחמה ממושכת, לא תוכל לדחות בשורה אזורית למזרח תיכון בטוח יותר, עם הזדמנויות כלכליות חדשות. אל פני האיום הזה חייבים להרים משקפת.
מנחם בגין טעה בהערכתו כי מצרים תסתפק בסיני, ותתעלם מהתחייבותו בסוגיה הפלסטינית. באופן דומה, ראוי להפנים כי גם היענות ישראלית לתביעה הסעודית לקידום פתרון שתי המדינות, לא תוכל להסתפק בהכרזה שאינה מחייבת. אחרי ה- 7/10, נוצרה הסכמה לאומית רחבה לדחיית כל יישום מדינה פלסטינית בקו גבול צמוד לכפר סבא כביש 6. ישראל יכולה להסכים למתווה רבין, שבו ירושלים נשארת מאוחדת, הירדן הוא גבולנו המזרחי, והרשות הפלסטינית לא תהיה מדינה.
תמונת הוויתורים הישראלים למדינות המקיפות אותנו ולפלסטינים, דומה למצבו של שמשון שהיה מוכן להסתפר למען 'שלום בית' עם דלילה, רק שאז הוא חדל להיות שמשון. הוא יכול היה להתגמש בלאסוף את שערו ב'קוקו' או בראסטות, אם יש בכך לפייס את מתנגדיו, אבל בשום פנים לא יכול היה להסתפר. בלי עומק טריטוריאלי אסטרטגי אין לנו ולצה״ל סיכוי. עכשיו, הגענו לשערות שמשון האחרונות!
בהשתנות הכוללת של התנאים האסטרטגיים מאז פרצה המלחמה לפני למעלה מחצי שנה, המהלך לכיבוש רפיח – שהיה נכון ולגמרי נחוץ – מחויב עתה בבחינה מחודשת. בכל דרך גם אם תוכרז הפסקת אש, הלחימה בחמאס תימשך, אבל בינתיים הוצבה מדינת ישראל למול מערכה בינלאומית, חסרת תקדים, על עתידה של מדינת היהודים בארץ ישראל. זו צריכה להיות בשעה זו, המערכה העיקרית!
בסיס איראני ביו"ש אינו תרחיש מופרך, אם ישראל תיסוג מבקעת הירדן. אם מנהיגי מפלגות המרכז יכירו בתובנה הזו במקום לאמץ תוכניות שמקורן בתוכנית קלינטון – הם יוכלו לחולל שינוי דרמטי. התומכים בוויתור על הבקעה לא מכחישים את האינטרס הביטחוני. אלא שתקוות השלום גברו אצלם על השיקולים הצבאיים. בכיר בצה"ל אמר בזמן קמפ דיוויד כי מדובר ב"תועלת שולית", שאינה שקולה למצב של הסכם קבע.
פתרון שתי המדינות הוא הפתרון ההגיוני ביותר לאוזן מערבית, שתרבותה אמונה על הפשרה. הבעיה היא שהפתרון הזה הוא בלתי קביל לחלוטין לאוזן מזרחית מוסלמית, שבה פשרה אינה קיימת כלל, ואין בה דרך שבה יהודי יוכל לשלוט על מוסלמי בלי שייחשב בר מוות. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות פתרון שתי המדינות, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!
