הסכם הגז עם לבנון באתר ייצור ידע

ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות הסכם הגז עם לבנון והשלכותיו, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה נעימה!

אלי בר און: ההסכם הוא ניצחון תודעתי עצום לחסן נסראללה!

הבלתי יאומן קרה ונחיתותה האסטרטגית של ישראל מתגלה לעיני כל. היא – הגורם המורתע היום – מחפשת בנרות כלי, שיאפשר לה ליצור הרתעה הדדית. זאת, כדי לעצור, בעזרת תשלום כופר, את המלחמה הגדולה המתגלגלת לפתחנו.

פנחס יחזקאלי: הסכם הגז, שתי מדינות עם הגב אל הקיר מהמרות על הסכם

ישראל חייבת את ההסכם הזה לא פחות מלבנון. אבל, כמו כל פעולה הנערכת באי וודאות, זהו הימור…

פנחס יחזקאלי: בדרך למלחמת לבנון השלישית

כמו בעזה, הסימן המעיד החזק ביותר – שישראל גולשת למלחמה בצפון – הוא להג ה"מומחים" שאין לחיזבאללה וללבנון אינטרס במלחמה. האמת היא שמעולם לא היו התנאים בשלים למלחמה בצפון כמו עתה. 

פנחס יחזקאלי: הפכנו בני חסות – 'דימי' גם ביחסינו עם לבנון

ישראל נותנת נכסים ימיים – שטחים שאמורים להפוך אותה למעצמה אנרגטית – אפילו לא תמורת הסכם נייר של שלום (יש כבר הסכם שלום מנייר עם לבנון. זוכרים?); וזאת, תמורת הסרת האיום של חיזבאללה לתקוף… מי שחושב שבכך קנינו שקט לזמן ארוך עם לבנון, חי בלה לה לנד. את מי שפחד ושילם פעם אחת באיומי הטילים, יסחטו עוד, ועוד ועוד!

הרן פינשטין: בין ישראל ללבנון

צעירה לבנונית, שוחרת שלום, נידונה על ידי בית דין צבאי בלבנון לשלוש שנות מאסר עקב התכתבות עם כתב עיתונות ישראלי. נוסף למאסר נגזרו עליה "עבודות פרך". נותרה ללבנון דרך ארוכה כדי להשתוות למדינת ישראל; ועל כך גאוותנו…

למה הלבנונים לא אוכלים את הספין?

הנרי קיסינג'ר אמר פעם, שלישראל אין מדיניות חוץ. רק מדיניות פנים. הוא לא דייק. לישראל גם אין מדיניות פנים. היא מיטלטלת בין האינטרסים הפרטניים של השחקנים בזירה; והתוצאה מתקבלת, כמעט תמיד, מהסיבות הלא נכונות…

אלעד רזניק: בין מילים יפות (ולא יפות) למוסר

ביומים האחרונים גועשת המרשתת בסוגיית הבעות הסולידריות עם העם הלבנוני. פייגלין מזה וחולדאי מזה – אז תרשו לגמל גם כמה מילים?

אלי בר און: לבנון בצרות צרורות

לבנון בצרות בצרורות, זה היה צפוי כי המדינה הזו הפסיקה להתקיים כבר לפני שנים. זה בוודאות גם יהיה גורלה של כל מדינה שתמסור את השליטה בה לכוהני הדת האיראניים…

עמר דנק: 20 שנה לנסיגה מרצועת הביטחון, כמו צפרדע בסיר!

ישראל לא מקיימת הערכת מצב אסטרטגית, נמנעת ככל האפשר מדיון על חלופות ומשתדלת לדחות ככל הניתן החלטות; שעלול להיות להן מחיר מיידי (אותו עדיף לא לשלם, גם אם המחיר העתידי יכול להיות גדול יותר). השיח הביטחוני מעוצב רק ע"י גורמים מטעם; ומוצג לציבור בשיטת "כל חלופה אחרת מלבד הנוכחית היא נוראה". הציבור בתמורה מהנהן…