האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
פירושה המילולי של המילה דע'ווה (دعوة) הוא "קריאה" או "הזמנה". באיסלאם, הכוונה היא הזמנה לקבלת האיסלאם או הזמנה לחיים על פי צווי האל. בשונה ממיסיונריות נוצרית, הדע'ווה אינה ממוסדת כארגון מרכזי אחד, אלא כמצווה אישית וקולקטיבית לכלל המאמינים.
אחת השיטות היעילות ביותר – שאימצה המחאה שלנו במאבק הפוליטי, התקשורתי והאידאולוגי שלה – היא "השיטה הסובייטית" להאשמת היריב בדיוק באותן פעולות שאתה עצמך מבצע. טקטיקה זו, שהייתה נפוצה במיוחד בברית המועצות ובמלחמה הקרה, ממשיכה לשמש כיום משטרים, פוליטיקאים, יועצי תקשורת ואף גופים עסקיים כדי לנטרל יריבים ולשלוט בשיח הציבורי.
זכייתו של הרדיקל הווקיסטי האנטישמי, זוהראן ממדני, בראשות עיריית ניו יורק, יצר פניקה של ממש בקרב תושביה שאינם שותפים לאידאולוגית הווק, של "עולם ישו עד יסוד נחריבה". כיוון שפניקה וייאוש הם כר פורה ליצירתיות, מלאה הרשת בממים אינטרנטיים שהמשותף לכולם הוא קינה רבתי על העיר הגדולה. זהו אוסף שני של חלק מהממים הללו, ואתם מוזמנים להוסיף עליהם עוד.
בהמשך למאמרים קודמים, אביא במאמר זה עשר דוגמאות נוספות לטכניקה אפקטיבית ומוכרת של הפרוגרסיביים החדשים, שהמחאה שלנו אימצה בהתלהבות רבה: השתלטות על מילים שגורות בשפה העברית ושינוי משמעותן לצורכי 'צריבת תודעה' וניהוג המונים. התופעה הזו קרויה 'מניפולציה סמנטית' (semantic manipulation) או 'הגדרה מחדש של מילים' (redefinition). אתם מוזמנים לתרום עוד.
בין אם אתם תומכים בשמאל או בימין הפוליטי, אתם חשופים למאמצים רבים 'להדביק' אתכם בפאניקה מוסרית ובפסיכוזת המונים. אלה הם הכלים שבהם מעצבי דעת קהל מעצבים המון ומניעים אותו לפעולה. 'אל תצאו פריירים'! אתם יכולים לתמוך בצד זה או אחר של המפה הפוליטית גם בלי להיות חומר בידם של אחרים, ולבחור לעצמכם את המאבקים שלכם מחוץ לעדר, המונע ומונהג ע"י אחרים.
זוהרן ממדאני – המועמד הדמוקרטי ההזוי לראשות עיריית ניו יורק – ותומכיו, נחשפו ברגע שבני הערובה חזרו הביתה. שתיקתם אמרה הכל. במשך חודשים הם צעקו ודרשו "הפסקת אש", אך לא דרשו אפילו פעם אחת שחמאס ייקח אותה. הם קראו ל"שלום", אך מעולם לא לשחרור החטופים או לסיום שלטון חמאס. ועכשיו, כאשר חמאס עצמו מוציא להורג פלסטינים בעזה, אין להם מה לומר.
כאשר איסלאמיסטים רדיקלים צועקים "ח'ייבר, ח'ייבר יא יהוד", זו לא סתם סיסמה. זוהי איום. זיכרון. הבטחה. ח'ייבר הייתה עיר יהודית בחצי האי ערב. בשנת 628 לספירה, היא נכבשה על ידי מוחמד וחסידיו. התושבים היהודים נהרגו, שועבדו או אולצו לוותר על אדמתם. עבור האיסלאמיסטים, ח'ייבר לא הייתה רק קרב. זוהי תוכנית אב.
מאז השיג דונלד טראמפ את הסכם החזרת השבויים, אנו עדים לאחד המחזות המבדחים שאירעו לאחרונה במחוזותינו: אנשי מחאה נחפזים למחוק את דברי השיקוצים שכתבו על דונלד טראמפ מאז פתח בקמפיין הבחירות הראשון שלו לנשיאות ארה"ב ב- 2016, כשגולשי הימין מתחרים בהם, מעלים בחזרה את החומרים שמחקו, משווים אותם לדברי התודה המתרפסים הם מעתירים על טראמפ היום, ומתגלגלים מצחוק…
הווק איננו רק אידאולוגיה חברתית, אלא מבנה דתי חילופי ומערכת מורכבת דינאמית, שבה האמונה מחליפה את הביקורתיות. במקום לעודד דיון פתוח, הוא מכתיב אמונה טוטאלית ב'אמת אחת', מגייס רגשות של אשמה וגאולה, ומעצב יחסי כוח חדשים על בסיס טוהר מוסרי מדומיין. במובן זה, החברה הווקית אינה מתקדמת לעבר חירות מוסרית, אלא חוזרת אחורה אל עולם של אינקוויזיציה חילונית, המתחזקת באמצעות דינאמיקה עצמית של משוב ותגמול.
אחת הבדיחות העצובות של ימינו הוא הביטוי 'דת של שלום' שבו תויג האיסלטם הקיצוני ע"י פוליטיקטים מערביים בהשפעת תרבות ה'פוליטיקלי קורקט', שבחסותה גדלה המפלצת האיסלאמית למצבה הנוכחי, המאיים להקריס את המערב תחתיו. המאמר מוקדש לביטוי הזה ולמקורותיו.
