למרות ההילה שנקשרה במשה במותו, הרי שבמהלך חייו ניסה המקרא בכל דרך אפשרית להמעיט בדמותו, ולא להציגו כאדם עליון. גם הניסים שעשה, והדיבור האולטימטיבי עם ה', תמיד גוררו לאחר מכן הגבלה כזאת או אחרת, שלא נטעה ונטשטש בין התחום האלוהי לאנושי. 

לעיתים, משימה שטרם הושלמה אך נמצאת בתהליך השלמה - מעודדת ומשמחת יותר את מייסדה, שנפטר לפני השלמת המשימה, כאשר הוא יודע שההמשכיות מובטחת ויש בה גם להביא לתחילתן של משימות חדשות והמשך ללא הגבלה.

אחד הפסוקים היפים בשירת האזינו, הוא הדימוי של שמירת הנשר על גוזליו על כנפיו, לשמירת עם ישראל בידי ה'. הנשר עצמו נזכר במקרא 26 פעמים, והוא מופיע בראש רשימת העופות הטמאים בספר ויקרא, כמו גם כאחד הראשים של ארבעת החיות במרכבה שראה יחזקאל...

פרשת האזינו היא ברובה שירה פיוטית, שיש מחלוקת גדולה על זמן חיבורה. מנעד הזמן נע אצל חוקרי המקרא, מתקופת השופטים וכלה בתקופת הפילוג בין היהדות לעדה השומרונית, כלומר החל מהמאה ה- 12 לפני הספירה, ועד המאה החמישית לפני הספירה...

המקרא בכלל וספר דברים בפרט דנים על הזיכרון שיש על בני ישראל לשמר. הדבר בולט גם בשירת האזינו. המקרא נוקב באירועים שחייבים לזכור אותם, ומצביע על הטכניקה כיצד יש לעשות זאת. המכנה המשותף של הזיכרון המקראי בה כדי להדגיש את חשיבותן של שמירת המצוות המקראיות...

פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ היא פרשת השבוע העשירית בספר דברים. היא מתחילה בפרק ל"ב, פסוק א' ומסתיימת באותו פרק בפסוק נ"ב. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים, שהופיעו באתר 'ייצור ידע' אודות פרשת האזינו, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה נעימה!

אז מה הלקח מכל זה? איך אפשר לקבל את הסיום הזה? את הכישלון המהדהד של הניסוי האלוהי הגדול? אני חושב שכמו הורים המפתחים ציפיות מאוד גבוהות מהילדים שלהם, כך יהוה. והילד? שקבל אלפי שעות של מורה פרטי לפסנתר מתגלה כבעל כשרון בינוני ומטה לפסנתר, גורם להורים לעגמת נפש ותחושת כישלון חיים. כגודל הציפיות כך גודל האכזבה...

בשירת האזינו, בספר דברים, יש תיאור קשה לגבי עתידו של עם ישראל. משה רגע לפני לכתו, מתאר בצבעים קודרים את העתיד להתרחש בעתיד לעמו באחרית הימים. בעצם משה מתווה כרוניקה ידועה מראש – עם ישראל יגיע לארץ כנען, שם הוא יפנה עורף לאלוהים, ותמורתו הוא יעבוד עבודה זרה. בשל כך ימצאו את העם צרות מסמרות שיער...