בן גוריון

הצורך המתמיד במומנטום חלוצי מוסבר כתוצאה מראיית המצב הקוסמי, כנתון באורח מתמיד בטלטלה, בהתהוות ובמאבק. אבל, הסיפור שמספרת הגישה הליברלית הנאורה, הוא לגמרי אחר…

הרעיון המודרני כבשורת קידמה, עיגן יסודותיו בהפרדה בין הדתי לפוליטי, בין הדתי ללאומי. יותר משהמודרנה מטיפה לחילוניות, היא מטיפה למה שכינה הסוציולוג הצרפתי ברונו לאטור- פרקטיקה של הפרדות: הפרדה לשימור חילוניותו של המעשה הפוליטי וחילוניותו של המרחב הציבורי. הציונות שהחזירה ליהודים את ההתארגנות לעשייה פוליטית נתפסת בשל כך כמעשה חילוני; אבל…

ב- 6 בספטמבר 2019 פרסם אהוד ברק מאמר ב'הארץ', תחת השם: "אנחנו במצב חירום, חדלו לעסוק בדקויות". בתחילת המאמר, הוא מנסח את החזון של מה שהוא מכנה: "הרוב הדמוקרטי". החזון הזה מאופיין בעיקר במה שאין בו: אין בו שום נימה של ייחוד יהודי!

כאחד הנביאים, בטקס באוניברסיטה העברית, מיצה הסופר מאיר שלו את ההזדמנות  לנאום תוכחה על מצבה של ירושלים: "עיר שמחלקת תוארי קדושים לשם כבוד, סיקריקים לשם כבוד, מהרסים ומחריבים לשם כבוד… עיר של עמודי האש והענן, של התשוקה למנהיגים מחוללי נסים"… מן המקום בו עמד מאיר שלו בנאומו, באורח בו בחר לפרש את ציווי הבחירה בחיים, ספק אם היה קם המפעל הציוני!

בן-גוריון חשש, שלמרות שהעם היהודי הצטיין בנביאים, הצטיין במפקדים והצטיין במלכים, הוא היה חסר, באופן כרוני, מדינאים. הוא חשב, שהחורבן שפקד אותנו פעמיים, נבע מחוסר יכולת מדינית של העם היהודי. הוא חשב, שלעם היהודי יש כושר נבואי, אך אין לו כושר מדיני. אין חוש של פרופורציה, אין יכולת הבחנה מוקדמת, מתי עלול להתרחש אסון או מתי נולד סיכוי…

הממלכתיות הישראלית מבטאת את תודעת ההתנהלות, במתח המתמיד שבין הקמת המדינה כפרויקט מוסדי סדור ומוגדר, לבין ראיית המדינה כאמצעי, בתהליך גאולה נשגב השואף לאין סוף. בכך מוסבר, מדוע לשיטת בן גוריון גם לאחר הקמתה, מדינת ישראל, כאמצעי למימוש חזון אין סופי, תמשיך להיות "מדינה שבדרך"!

טוב יעשה בני גנץ, אם יעלה על הפודיום; ושם, קבל עם ועולם, יתמקד בתחום שבו עסק רוב שנותיו – בצה"ל. שם, בלי בושה, יחקה את דוד בן גוריון ז"ל, אז שר ביטחון וראש הממשלה, שלעת מלחמת העצמאות, הצביע על תפקודו של צה"ל הלוקה בחסר.

כבוד השר גלעד ארדן, אתה יודע למה אתה מבזבז את זמנך ואת זמננו בחיפוש עקר אחר קוסם, שישנה את המשטרה? משום שאין לך מושג ירוק מה הבעיות האמתיות של המשטרה ומה הפתרונות האפשריים להן! כשתדע ותחתים את המפכ"ל הבא על התחייבות ולוח זמנים ליישום התכנית, כל אחד מהמועמדים למפכ"לות שבידיך יוכל להתאים!

50 שנים עברו מאז אותה מלחמה אומללה, שלידתה בטיפשות והמשכה בעשיית יתר. הכישלון במלחמה ההיא (כן, אני יודע שמספרים לכם שניצחנו…) גרם, ישירות, לפרוץ מלחמת יום כיפור; ומזרעי הטיפשות האסטרטגית שבה לקינו אז, לא השתחררנו עד היום…

העובדה – שבשעה הגורלית שלא הייתה כמוה בחיי עם ישראל, מאז כישלון מרד בר כוכבא, עמדה לנו הנהגה בעלת שיעור קומה, בולט בכל קנה מידה היסטורי – אינה מובנת מאליה. התלכדות אקראית כזו בין שעה גורלית לבין מנהיגות הראויה לגודל השעה, היא תזמון מיוחד במינו. מה שחשוב לא פחות הוא העובדה, שאל הרגע הגורלי – למאבק הקמתה של מדינה מתוך סערת המלחמה – בן גוריון הגיע במוכנות אישית מבוססת היטב, לאחר עשרות שנות הנהגה.