במבט היסטורי השוואתי, ישראל מהווה חריג כמעט יחיד במינו בעולם המערבי: מדינה שנמצאת מאז הקמתה במצב מתמשך של עימות, אך דווקא מכך צמחה והתחזקה. במונחים של תורת המערכות המורכבות, ישראל היא 'מערכת אנטי־שבירה': כזו שלא רק שורדת את הזעזועים, אלא מתפתחת באמצעותם.
"השלום מנוון!". זוהי קביעה פרובוקטיבית לכאורה לאוזן מערבית, אך בעלת יסוד עמוק במחשבה המערכתית. תורת המערכות המורכבות - שצמחה במאה ה־20 מתוך חקר הביולוגיה, הפיזיקה והחברה - מלמדת כי מערכות חיות, חברתיות או מדיניות, מתקיימות בזכות מאבקי עוצמה פנימיים. אלו אינם ביטוי להרס, אלא מנגנון הסתגלות חיוני. כשמערכת מאבדת את המתח הפנימי, היא קופאת, מאבדת גמישות, ומנוונת. במונחים אלה, שלום ארוך מדי אינו סימן לבריאות אלא לאנטרופיה.
הישרדות / שרידות היא מטרת העל של מערכת מורכבת. התכונות העיקריות היוצרות אותה הן: יתירות, ריבוי קשרי גומלין ורשת מבוזרת, קיומו של מגוון, גמישות והסתגלות מהירה לשינויים בסביבה הארגונית, מערכות היזון חוזר טובות, יכולת התאוששות טובה, מבנה ארגוני בריא ומניעת גלישה לסטגנציה, ופיתוח יכולות של אנטי שבירות. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות שרידות, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
כוחה של ממשלת השינוי ויכולת ההישרדות שלה טמונים דווקא בחולשתה... אם וככל שתצליח לצלוח משברים, כל משבר שתעבור יחזק אותה יותר, עד שתתחיל להרוויח מהמשברים הללו ולפתח עמידות...
מערכת ההפגנות של השנים האחרונות היא אחד המפעלים החברתיים המרשימים והעקשניים שראינו; ויחד עם זאת, דומה שמבחינת השגת המטרה, היא לא ממש סיפור הצלחה, בלשון המעטה; ודומה שככל שמאמצי המפגינים גוברים; נתניהו רק מתחזק. למה?
הדינמיקה של מערכת מורכבת נעה על הציר שבין פגיעות להתעלות, כאשר שבירות (Fragility) ואנטי-שבירות (Antifragility) מייצגות את נקודת הקצה. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות תופעות השבירות והאנטי שבירות, ההתאוששות והחוסן של מערכת, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!
אומרים, שמנהיגים אמתיים הם כאלה שהחיים לא פינקו אותם. שהיו צריכים להיאבק כדי להגיח אל ההצלחה, ולמצות את הפוטנציאל שלהם; כאלה שמול הקשיים הצטרכו לבחור, אם להיכנע לקשיים או להיאבק; ומרגע שבחרו במאבק, דבקו במשימה, ולא הרפו...
אינני מבין - שח לי אחד מידידי האבלים על ניצחון נתניהו - ידיעה אחת על חשבון דולרים של אשת ראש הממשלה לשעבר, יצחק רבין, הספיקה להעיף אותו ממשרתו; ואילו אצל בנימין נתניהו - פרשיה רודפת פרשיה: גם במישור הפלילי; גם במישור המשפחתי עם אשתו ובנו... והפרשיות הללו, לא רק שאינן אפילו סודקות את מעמדו, נראה לי שהוא יוצא מהן מחוזק. הכיצד?
אמונים על 'שיטת החפיף' המאפיינת אותנו כל כך, עקרונות הדמוקרטיה לא מעניינים פה אף אחד. אף צד בישראל - לא מימין ולא משמאל - אינו מתעמק במהותה של דמוקרטיה משוכללת, וכשהוא נדרש למשהו מעקרונותיה, הוא משתמש בהם רק כשהם משרתים אותו. זה רע? לא בטוח! כדאי שנטמיע שהדמוקרטיה הישראלית חזקה הרבה יותר ממה שמשערים. אבל, זה בגלל הסיבות הלא נכונות... בגלל האופי הלאומי, שבמסגרתו אנו מוכנים בהחלט, שיסתמו לאנשים את הפה, אבל רק לאלה ששייכים ל'נבחרת היריבה'.
כשהפניקה שורה בעם - שמבקש לבחור מנהיג חדש ולחזור למצרים - בולטת דמותו של כלב בן יפונה, שהמחיש לנו את חשיבותה של האמונה בכל תכנון אסטרטגי: "עלה נעלה... כי יכול נוכל לה"...
