האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
ליבת השימוש לרעה במערכת אכיפת החוק במערב היא 'האכיפה הבררנית' (Selective Enforcement), שהופכת להיות כלי דומיננטי בידי אליטות הווק (Woke), אם בהקשר של אידאולוגיה חברתית-פוליטית מתקדמת, המבקשת לאכוף נורמות מחמירות, או בהקשר של אליטות המשתמשות בכוחן. אספנו עבורכם עשרה ממים אינטרנטיים המבטאים אכיפה בררנית. אתם מוזמנים להוסיף עליהם.
המאפיה תמיד פועלת באותה שיטה: שומרים את האנשים למטה, כנועים, מפוחדים, שלא יעזו לאתגר את ההגמוניה. בישראל קראו לזה "תפירת תיקים": גברת כוחנית אחת, שמנצלת את מעמדה כדי לחסל איומים על ה'דיפ סטייט'. זה לא שלטון חוק. זו שיטה. זו שליטת מאפיה.
שימוש לרעה במערכת האכיפה הוא סטייה מערכתית מוכרת, וקיים היום בכל מדינות ה- WOKE הפרוגרסיביות המערביות. מהותו היא השימוש במערכת האכיפה לצרכים אחרים: ביורוקרטיים, פוליטיים וכדומה. התוצאה המידית שלו היא אבדן האמון במערכת האכיפה ואבדן הלגיטימציה הציבורית לפעולתה.
אם עשרה קבין של עילות לשבר בין המשטרה לציבור ירדו עלינו, שמונה מהם קשורים לסוגיית האכיפה לסוגיה: בתחום זה נחשפת כמות האזרחים הנורמטיבית, הגדולה ביותר, לחוסר ההוגנות הבסיסי באכיפה, הטבוע במשטרת ישראל! בתחום הזה מתבטאת הטיפשות הארגונית המשטרתית במלוא עליבותה. עצוב לראות איך קבוצה כגדולה כל כך של אנשים איכותיים מייצרת טיפשות ארגונית רבה כל כך…
לא דרוש מנגנון אכיפה. דרוש מנגנון הטמעה עם אכיפה בשוליים. במנגנון מוצלח לניהול המוני יש מנגנון הטמעה, מרכיב מרכזי של חינוך, באמצעות הסבר משכנע ודוגמה אישית כנדרש…
אנחנו האזרחים. אנחנו בעלי הבית של השוטרים. אנחנו קבענו שאנחנו יודעים להיזהר בדיוק כמו המנהיגים שלנו ולא צריכים שוטרים שיעזרו לנו בכך. ואנחנו החלטנו שאכיפת הסגר בחוצות – למעט מוקדי התפרצות – כבר איננו לגיטימי. אז שוטרים יקרים, תגידו את זה למפקדים שלכם; ואם הם יתעקשו לשלוח אתכם שוב, שוב יחזרו הקטעים הללו על עצמם, עד שהשכל הישר יחזור למי שאמור להחליט!
אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק. "מפעל הזבל" של המשטרה – המייצר תיקים על שימוש וגם על סחר בקנביס – פועל, גם בשנים האחרונות, במלוא המרץ. עדכני ל- 2013, למעלה מ-23,000 תיקים פליליים נפתחים בכל שנה בישראל בגין עבירות של שימוש עצמי בסמים (למעלה מ-2.5 תיקים בכל שעה). רבים מהנחקרים הם צעירים נורמטיביים. במקרה הטוב מבזבזת המשטרה את כספי המסים שלנו – בהקשר זה – "רק" על זמן העבודה של הסיירים, הבלשים והחוקרים. במקרה הרע מגיעים התיקים לבתי המשפט העמוסים לעייפה ו"סותמים" עוד יותר את המערכת. הסתומים ממילא. למה?
פרשת שי דרומי הייתה שרשרת האירועים במהלכם ירה שי דרומי, חקלאי מחוות בודדים בנגב, ב-13 בינואר 2007, בח'אלד אל-אטרש ובחברו, איוב אל-הוואשלה, לאחר שפרצו לחוותו יחד עם שניים נוספים. אל-אטרש נהרג ואל-הוואשלה נפצע כתוצאה מהירי. מעצרו של דרומי עורר דיון ציבורי בשאלה האם רשאי אדם לירות בביתו שלו בפורץ או מסיג גבול, ובסופו של דבר הוביל לחקיקת שינוי בחוק העונשין, המכונה "חוק דרומי", שקבע הגנה מפני הרשעה פלילית בגין מעשים כמו אלה שביצע דרומי, בנסיבות דומות. דרומי זוכה על ידי בית המשפט מהאישום בהריגה…
