בחשיבה הליניארית הפשטנית של ימינו, בעולם שבו שולט "מוסר המחשבה הייחודית", המושג קונפליקט הפך מילה גסה, המזוהה עם רוע. כל עימות מהווה גורם לצרות, ולכן מזיק. אבל, הוגי דעות רבים רואים בקונפליקט את המנוע של ההיסטוריה. גם תורת המערכות המורכבות מלמדת אותנו שמערכות מתפתחות ומתאימות עצמן למציאות משתנה, תוך כדי מאבקי עוצמה בין מרכיביהן...

הרצאה זו עוסקת באנטרופיה במובנה בתורת המערכות המורכבות, שהוא שונה מאוד מזה המקובל בפיסיקה ובביולוגיה למשל. שם היא מוגדרת כמידת אי הסדר של מערכת מורכבת. המתמטיקאי האמריקאי היהודי נורברט וינר, אבי תורת הקיברנטיקה, מגדיר אותה, למשל, כ"נטייתו של הטבע להשחית את המאורגן ולהרוס כל מה שהוא בעל משמעות. בתורת המערכות המורכבות, אנטרופיה עוסקת במידת האנרגיה הקיימת במערכת, המאפשרת את תפקודה. ע"פ הקשר זה, מערכת שורפת כל העת אנטרופיה, אך גם יכולה לייצו / ליצור אנטרופיה...

עוצמה (Power) היא הכוח שמניע ארגונים. לכן, היא המושג החשוב ביותר בתורת המערכות המורכבות. למרות מרכזיותה זו, העיסוק בה החל הרבה לפני כן; והוא נמשך מאז ימי הזמן העתיק....

בתוך המערבולת הפנימית של תהליכי שינוי מואצים, קריסת ההנהגה ואבדן סמכות רבנית, יש מי שמשליך מבחוץ 'בלוני חמצן' להנהגה הטובעת, ומאריך את חייה - למשל, אותם פוליטיקאים שמיהרו לקפוץ על החלטת הסרק של בג"ץ בעניין הגיוס (מישהו באמת חושב שהחרדים יתגייסו? ...) - למרבה הפרדוקס, מדובר דווקא באותם פוליטיקאים שהמגזר שלהם ירוויח באופן המיטבי מההתפוררות הזו...

גם אם תכנית אובמה תעבוד היטב: עקרונות נאום שר החוץ קרי יגובשו להצעת החלטה בועידת השלום הצרפתית - שמתכנסת ב- 15 לינואר 2017, ותקבלנה גושפנקה חוקית בהחלטה מחייבת של מועצת הביטחון, שתתכנס ב- 18 לחודש זה, סביר להניח, שרמת המוטיבציה של הממשל החדש לא לסבול יריקה בפרצופו תהיה כה גבוהה, עד כי ישראל עשויה להרוויח מצעדי הנגד שלו הרבה יותר משהפסידה מהוועידה ומשתי החלטות מועצת הביטחון.

[מקור התמונה] ב- 8 באוקטובר 2015 פרסם אורי משגב ב- הארץ מאמר תחת הכותרת: אמרנו לכם, וכך כתב: מכיוון שאתם שם בימין ובשלטון התרגלתם ליהנות משמאל רפוי, רופס, מפוחד, חסר ביטחון, מהוסס, מתנצל, מתייסר, הולך על בהונות, אכול רגשות אשמה ושנאה עצמית, שמוציא שם רע למונח אלטרנטיבה ושובר שיאי פרודיה על רעיון האופוזיציה, חשוב מאוד בימים אלה…

הטעות האמתית של הדרג המדיני במלחמת יום הכיפורים הייתה חוסר ההבנה, שבהחלטה להשאיר את היוזמה בידי האויב, הם גוזרים על עצמם היגררות לכאוס בתקופה הקריטית של תחילת המלחמה. כאוס משמעותו עיוורון ובלבול שיכולים לסחוף מערכת אף לשיתוק ולהתפרקות. מערכת החוקים וההגבלות המסדירה את המציאות ערב המלחמה התחלפה ברגע פרוץ הקרבות במציאות חדשה שיצר האויב. לגורם המופתע לוקח זמן להבין שבכלל השתנתה המציאות, לא כל שכן את החוקים המסדירים אותה. התוצאה הייתה, שב- 48 השעות הקריטיות הראשונות, לא הבינו מקבלי ההחלטות הישראליים את תמונת המצב, וקיבלו החלטות ב"עיוורון", על פי החוקים של המציאות הקודמת, שכבר חלפה לבלי שוב…

כאשר מצוינות טכנית ותפעולית הופכת לפרקטיקה מובילה של דימוי המצוינות, לא נותר מקום לפיתוח פרקטיקות מצוינות אלטרנטיביות, ודווקא הן נדרשות למנהיגות...

טכנאים ופקידים נאמנים, אנשי ממשל - שתפקידם לממש את תוכנית העבודה - ייגשו, בדרך כלל, לפתרון סוגיות בגישה ליניארית, אנליטית וטכנית. אבל הדרך הנכונה היא לעסוק בהם בהיבט ההוליסטי-ההסתגלותי…