פנחס יחזקאלי: הפוליטיזציה של פרס נובל לשלום

איך ממליצים על ארגון טרוריסטי כאונר"א לקבלת פרס נובל לשלום? כי הפרס משמש גם ככלי פוליטי בזירה הבינלאומית. הענקת הפרס לדמויות שנויות במחלוקת או למנהיגים פוליטיים בשיא הקריירה שלהם מצביעה על העובדה שועדת הפרס לא רק מושפעת משיקולים פוליטיים ואידיאולוגיים, אלא מנסה לעצב אותם. כאשר פרס נובל לשלום מוענק, הוא אינו רק מבטא הכרה בהישגים אלא גם מכוון, לעיתים קרובות, להשגת מטרות פוליטיות רחבות יותר בזירה העולמית.

גרשון הכהן: לא לוותר על הבקעה – המהלך שמפלגות המרכז חייבות לבצע

בסיס איראני ביו"ש אינו תרחיש מופרך, אם ישראל תיסוג מבקעת הירדן. אם מנהיגי מפלגות המרכז יכירו בתובנה הזו במקום לאמץ תוכניות שמקורן בתוכנית קלינטון - הם יוכלו לחולל שינוי דרמטי. התומכים בוויתור על הבקעה לא מכחישים את האינטרס הביטחוני. אלא שתקוות השלום גברו אצלם על השיקולים הצבאיים. בכיר בצה"ל אמר בזמן קמפ דיוויד כי מדובר ב"תועלת שולית", שאינה שקולה למצב של הסכם קבע.

פנחס יחזקאלי: חוק תפיסות העוצמה של הרברט קאופמן – חולשת החזק

'חוק תפיסות העוצמה' (The Law of the Perceptions of Power) של הרברט קאופמן (Kaufman) הוא אחד ההסברים להליכתו של יצחק רבין בהסכמי אוסלו. החוק גורס כי בעל עוצמה נתפס בעיני המתבונן מן הצד ככל יכול; בעוד הוא עצמו חווה דווקא את שבירות העוצמה ואת גבולותיה. על כן, עלול בעל סמכות להימנע מלפעול, לא משום שהוא חסר סמכות, אלא כיוון שהוא רואה את המכשולים שעל דרכו ביתר חדות, מכל אדם אחר.

בנימין נתניהו וההיגיון הפרדוקסלי של השבירות

אינני מבין - שח לי אחד מידידי האבלים על ניצחון נתניהו - ידיעה אחת על חשבון דולרים של אשת ראש הממשלה לשעבר, יצחק רבין, הספיקה להעיף אותו ממשרתו; ואילו אצל בנימין נתניהו - פרשיה רודפת פרשיה: גם במישור הפלילי; גם במישור המשפחתי עם אשתו ובנו... והפרשיות הללו, לא רק שאינן אפילו סודקות את מעמדו, נראה לי שהוא יוצא מהן מחוזק. הכיצד?

גרשון הכהן: בין מורשת רבין לתכנית האלוף ידלין

בניגוד לבן גוריון, יצחק רבין לא הותיר יומן, ובכתביו ובנאומיו לא ניתן ביטוי מלא ללבטיו ולקווי היסוד לתפיסתו. אולם, בנאומו האחרון בכנסת, ב- 5.10.1995 - בדיון על שלב ב' לתכנית אוסלו, התווה רבין מסד תפיסתי ברור. מסד זה שונה, עקרונית, ממתווה ה-INSS...