קל לבטל את מה שמכונה אסטרטגיית הבידול של בנימין נתניהו, בין עזה ליהודה ושומרון. אבל האסטרטגיה הזו של "הפרד ומשול" - הרואה ברשות הפלסטינית אויב מסוכן בהקרבה לקיומה ישראל הן בגלל הלגיטימציה הבינלאומית שלה, והן בגלל החשש שגוש כפר סבא נתניה יהפוך ל'עוטף עזה' - רחוקה מלהיות מופרכת. רק שכל קונספציה טובה לשעתה. אסטרטג טוב בוחן יום־יום אם האסטרטגיה שלו עדיין בתוקף, ונתניהו משך ומשך את מדיניות הבידול, עד שהיא התפוצצה לו בפרצוף.
לכל מופע של התבטאויות מימין נגד הנהגת מערכת הביטחון, במיוחד כנגד אלוף פיקוד המרכז אלוף יהודה פוקס, מתלווה גל גינויים. במקום עוד קלישאת גינוי, הייתי רוצה פשוט לשאול: תגידו השתגעתם? ההתבטאויות האלה פוגעות קודם כל במי שמעלה אותן, אבל מעל לכל הן מסכנות את עתיד מפעל ההתיישבות!
המאבק הזה ביהודה ושומרון, הוא ענין שונה בתכלית ממאבק בפשיעה. מול תשתית הטרור שקמה בג'נין ובשכם נדרש הרבה מעבר לסיכול המפגעים, הבאתם לדין או חיסולם. באתגר הזה כמאבק בעל תוכן קיומי, מדינת ישראל נדרשת לניהול מערכה בתכלית אסטרטגית רחבה שמעבר למיצוי דין עם מפגעים ושאיפה מקומית להרגעת השטח.
מאז חידוש התקפות הטרור במרץ 2022, מערכות הביטחון הישראליות פועלות בהתמדה ובתעוזה מבצעית לדיכוי פעילות הטרור. במגמה הזו, אירועי סוף השבוע מבטאים ציון דרך קשה במאבק, אבל לא נקודת תפנית. בשאלה הגדולה: למה זה שוב קורה? מומלץ לשוב אל מאמרו המכונן של זאב ז'בוטינסקי "על קיר הברזל" שפורסם לראשונה ב-1923...
אם ב'שומר החומות' הענקנו לאויב את ההבנה, שכוחו באחדותו; ולכן. נהפכו כל החזיתות למערך של כלים שלובים... הרי שעתה לימדנו אותו, בסכלותנו, איך משתקים אזורים שלמים בלי לירות ולו כדור אחד... ונשאר רק לשאול, מי יציל אותנו מטכנאי הביטחון שלנו...
בכל תהליך יש נפל; ובמערכת מבצעית, כשלים הם תמיד חלק מהעשייה. תועלותיו המבצעיות של גדוד 'נצח יהודה' עצומות, הישגיו גדולים; וגוברים בהרבה על הבעיות הנוצרות מהרכבו המיוחד. אז, כל שנדרש הוא ללמוד היטב את הלקחים; ליישם, לוודא שהפיקוח על החיילים טוב ואפקטיבי, ולהמשיך הלאה.
ככה, די בשקט, תחת ערפל הקורונה, וביום האחרון של מירי רגב כשרת התרבות, אישר בג"צ את העתירה שהגישו ארגוני "זכויות" נגד תקנות שהטילה רגב בעקבות חרם אומני ישראל על ההתיישבויות היהודיות בשטחי איו"ש...
