האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
משהו רע עובר על בית המשפט העליון של ישראל, מאז הכניס ביודעין את מלוא גופו לביצת הפוליטיקה הדלוחה של ישראל. הוא ירד ממעמדו, ואיבד את האמון ואת הלגיטימציה לפעולותיו בקרב חצי מהעם. בדף זה אספנו עבורכם אוסף ראשון של ממים אינטרנטיים על בית המשפט הזה, שאיבד את עמו והלך לחפש עם אחר, פלסטיני. אתם מוזמנים להוסיף עוד. קריאה מועילה.
אי אפשר להתלונן על "פוליטיזציה" של השפיטה מצד נבחרי הציבור, מבלי להוציא את הפוליטיזציה ש"המקצוענים" הכניסו להליך השפיטה. פוליטיזציה, במובן הרע של המילה, היא "הפוליטיזציה" של המקצועות שתכליתם המקורית איננה פוליטית אלא נאמנות לחוק שקיבל המחוקק (מקצוע השפיטה), להצלת חיים (הרפואה), ולמקסום העושר המצרפי (הכלכלה). בשנתיים האחרונות אנו עדים במלוא העוז להשחתת המקצועות הללו על ידי אנשים שעושים במקצוע קרדום לחפור בו פוליטית…
ברור לנו שהפוליטיקה והעמדות הערכיות משפיעות על התוצאה המשפטית, ובעידן של קיטוב פוליטי – במיוחד בעידן שבו בתי המשפט "מגינים על עצמם" מפני ה"פופוליסטים" – אנחנו מוצאים עדויות לכך שנעשות מניפולציות מצד נשיאי בית המשפט העליון בקביעת ההרכבים. פתרון ראוי לשאלת הסיניוריטי, שתכליתה מניעת פוליטיזציה של נשיאות העליון, צריך לפעול לצמצם את הפוליטיזציה באופן שבו נשיא בית המשפט העליון קובע הרכבים. יש להעביר את הסמכות הזו למערכת רנדומנלית לקביעת הרכבים, בדומה לנהוג בחלק ממדינות ארצות הברית.
איך מצא עצמו בג"ץ מגן באובססיות על זכויות האויב בעיצומה של מלחמה קיומית, עד כי הפך נשוא לתגובות קשות ברחוב הישראלי כמו "בג"ץ הפך לביתם החם של הנוח'בות" ועוד מילים שמוטב לא להעלותם על הכתב? הכול התחיל, כשבית המשפט העליון בישראל פתח את זכות הגישה אליו לכל אדם בשנת 1995, בהחלטה הידועה כ"בג"ץ בנק המזרחי". כדרכו בהחלטות משנות מציאות, הוא עשה זאת 'מתחת לרדאר', 5 ימים אחרי רצח רבין, רחוק מתשומת הלב הציבורית…
עוד לא עברה שנה מאז ההמונים שצבאו על הרחובות 'הצילו' את שלטון החוק מהמבקשים לכלותו, והנה מהפך: בשרשרת בלתי פוסקת של 'עשייה על סטרואידים', ובעזרת העמותות העותרות אליו שוב ושוב – שחלקן פועל במימון זר ואפילו עוין, שמייצגות את האויב, ומתפרנסות בזכות פתיחת שערי בית המשפט לכל דורש – ממחישה מערכת בתי המשפט כמה היא חולה ותלושה מהמציאות (ומעמה), וכמה הוא היה תמים בהגנתו עליה…
אחד הסימפטומים המאפיין את בית המשפט העליון כמערכת בקיפאון-סטגנציה, הוא התופעה המוכרת של 'שכפול עצמי' של הרובד הבכיר בארגון. האליטות של המערכת נוטות לשכפל את עצמן, על מנת לשמר את העוצמה בידיהן; ולהגן על שלמותן, לאורך שנים. ה'שכפול הזה מורכב משני סוגי פעולות: הכנסת המתאימים ל'משפחה' מחד גיסא; והדרת ה'לא מתאימים' ממנה, מאידך גיסא…
השופט הרן פינשטין מצטט את שופט העליון המנוח מישאל חשין: "הרגשה כבדה מלווה אותי, ואני מתקשה להשתחרר מתחושה זו, כי שיטת המשפט והעושים מטעמה לא מילאו את חובתם כלפי החברה. בין אם נאמר כך ובין אם נאמר אחרת, רבים יסכימו – ואני בתוך הרבים – כי שיטת המשפט הכזיבה".
האם ייתכן כי השופטים שלנו מקנאים בארגון הבינלאומי "רופאים ללא גבולות" ויוצרים בהינף קולמוסם "שופטים ללא גבולות"?
אין לבוא בטענות לפרקליטה שחתמה על כתב האישום. היא בוודאי פרקליטה טובה וראויה המשקפת במעשיה חינוך משפטי פגום. הטענות צריכות היות מכוונות כלפי מעלה…
כדי להפריך את האבסורד בדברי השופט דנציגר כדאי לשאול אותו ואת חבריו לערכאה את השאלות הבנליות הבאות…
