איך מצא עצמו בג"ץ מגן באובססיות על זכויות האויב בעיצומה של מלחמה קיומית, עד כי הפך נשוא לתגובות קשות ברחוב הישראלי כמו "בג"ץ הפך לביתם החם של הנוח'בות" ועוד מילים שמוטב לא להעלותם על הכתב? הכול התחיל, כשבית המשפט העליון בישראל פתח את זכות הגישה אליו לכל אדם בשנת 1995, בהחלטה הידועה כ"בג"ץ בנק המזרחי". כדרכו בהחלטות משנות מציאות, הוא עשה זאת 'מתחת לרדאר', 5 ימים אחרי רצח רבין, רחוק מתשומת הלב הציבורית...
עוד לא עברה שנה מאז ההמונים שצבאו על הרחובות 'הצילו' את שלטון החוק מהמבקשים לכלותו, והנה מהפך: בשרשרת בלתי פוסקת של 'עשייה על סטרואידים', ובעזרת העמותות העותרות אליו שוב ושוב - שחלקן פועל במימון זר ואפילו עוין, שמייצגות את האויב, ומתפרנסות בזכות פתיחת שערי בית המשפט לכל דורש - ממחישה מערכת בתי המשפט כמה היא חולה ותלושה מהמציאות (ומעמה), וכמה הוא היה תמים בהגנתו עליה...
אחד הסימפטומים המאפיין את בית המשפט העליון כמערכת בקיפאון-סטגנציה, הוא התופעה המוכרת של 'שכפול עצמי' של הרובד הבכיר בארגון. האליטות של המערכת נוטות לשכפל את עצמן, על מנת לשמר את העוצמה בידיהן; ולהגן על שלמותן, לאורך שנים. ה'שכפול הזה מורכב משני סוגי פעולות: הכנסת המתאימים ל'משפחה' מחד גיסא; והדרת ה'לא מתאימים' ממנה, מאידך גיסא...
השופט הרן פינשטין מצטט את שופט העליון המנוח מישאל חשין: "הרגשה כבדה מלווה אותי, ואני מתקשה להשתחרר מתחושה זו, כי שיטת המשפט והעושים מטעמה לא מילאו את חובתם כלפי החברה. בין אם נאמר כך ובין אם נאמר אחרת, רבים יסכימו - ואני בתוך הרבים - כי שיטת המשפט הכזיבה".
היום פורסם כי בית המשפט הגבוה לצדק - בהרכב הבא: כבוד השופט חנן מלצר; כבוד השופט יצחק עמית; וכבוד השופט דוד מינץ - שחרר החלטה קצרה הקובעת כי הקמת הוועדה לחקר פעולות מח"ש בטלה. כידוע, אני התמניתי לעמוד בראש הוועדה יחד עם הפרופסורים רינת סנג'רו ו-אבי דיסקין...
הפתעה משמחת הייתה פסק הדין של השופטת סליש מבית המשפט המחוזי בלוד, אשר אסרה על הקרנת ה"סרט" ג'נין-ג'נין וחייבה את ה"במאי" הרמאי מוחמד בכרי לשלם לתובע, חייל צה"ל, פיצויים בסך 175 אלף שקל ושכר טרחת עורך דין, בסך 50 אלף שקל. השופטת גם ציוותה על החרמת כל העותקים של ה"סרט" הנמצאים בישראל. אבל, השמחה לא שלימה. מי שעלול להשבית אותה הוא בית המשפט העליון!
אי אפשר להמשיך במצב ההתגוששויות החוזרות ונשנות בין הכנסת ובית המשפט; ועדיף להגיע למצב של הכרעה חדה וברורה: או שהכנסת תיכנע לשופטים ואז נעבור למשטר פוליטי חדש; או שהשופטים יבינו כי במשטר דמוקרטי אמתי אין מקום להתערבותם...
