רלוונטיים תמיד

סיפורו של בלעם בטקסט המקראי העלתה בעיות פרשנויות מורכבות. האם בלעם קשור למקרא? מתי נכנס סיפורו לטקסט המקראי? האם יש קשר בין סיפורו לשאר הטקסט, ובעיקר מי האיש והאם דמותו אמיתית או פיקטיבית?

משטרת ישראל מורידה פשיעה? באמת? כתבי המשטרה יודעים את האמת ומשטים בנו, והדוברים המשטרתיים יודעים ושותקים…

בני ישראל יוצאים מארץ מצרים חמושים בנשק ככתוב בפרשת בשלח "וחמושים יצאו בני ישראל מארץ מצרים" מדוע הם זקוקים לנשק והם הרי יוצאים בסיוע אל-עליון בנסים גלויים עם עמוד ענן ביום לכוון את דרכם ועמוד אש בלילה להאיר להם? על כך עונה החת"ם סופר "מכאן שאין סומכים על הנס", זו חובתם לצאת חמושים. כפי שהתלמוד מחייב אדם ללמד את בנו מקצוע כדי שיוכל לפרנס עצמו וחייב ללמדו שחייה כדי שיוכל לשרוד את סכנת גלי הים, כך חייב אדם ללמד את בנו גם לשאת חרב ולהלחם.

תסמונת שטוקהולם קרויה על שם שוד שהסתבך לתפיסת בני ערובה – ונמשך 6 ימים תמימים – לפני כמעט חמישים שנים בבנק בכיכר Norrmalmstorg בשטוקהולם בשנת 1973, והיה האירוע הפלילי הראשון בשוודיה שכוסה על ידי טלוויזיה בשידור חי… היא מתארת מצב, לפיו בני ערובה מביעים אהדה ואמפתיה כלפי שוביהם, מפתחים רגשות קרבה אליהם, ולעתים אף מגנים עליהם ועוברים לצידם…

בפרשת חוקת בספר במדבר מופיעה פרשיה קצרה של שלושה פסוקים א-ג, המערימה קשיים פרשניים רבים: מדוע מלך ערד – שיושב בארץ הנגב, קרי, בארץ ישראל המערבית – יצא למסע מלחמה כנגד בני ישראל היושבים הרחק ממנו? התהייה השנייה היא על מקום ושמו חורמה…

מרד יָרָבְעָם בֶּן נְבָט בשושלת בן ישי, ופיצול ממלכת דוד ושלמה (774-796 לפה"ס) יכול להיות פרק בספרה המפורסם של ההיסטוריונית האמריקנית הנודעת, כלת פרס פוליצר, ברברה טוכמן, 'מצעד האיוולת'…

פרשת קורח מתארת מחלוקת רחבת היקף כנגד הממסד הדתי וכנגד מנהיגותו של משה. בשונה מפעמים קודמות, הפעם אין זו ביקורת רגילה, אלא כזו הקוראת תגר על הלגיטימיות של ההנהגה של בני ישראל. הביקורת האמורה הינה רחבה ומקיפה הפעם חלקים נרחבים יותר של העם, שחשים כי משה מיצה את תפקידו, והממסד הדתי שולט עליהם באופן לא ראוי ונכון…

בלילה שבין 10 ל-11 ביוני 1982, קודם שהפסקת האש במלחמת שלום הגליל נכנסה לתוקפה, מצא עצמו גדוד שריון 362 בלב מתחם צבאי סורי, שהוא מבודד לחלוטין ומנותק מכוחות צה"ל…

עבור רבים בישראל, ירדן היא יותר מנכס אסטרטגי. היא ההוכחה החיה, לכאורה, לכך, שלגיטימציה בינלאומית, הסכמים כתובים ויחסים דיפלומטיים עם מדינות שכנות הן ערך אסטרטגי בר קיימא גם כאן במזרח התיכון; ושעדיין נכון לשלם עליהם בנכסים אסטרטגיים קבועים, כמו שטחים שולטים ועומק אסטרטגי. עתה לאחר שלאורך זמן היא מתנהגת כאחרונת אויבותינו – היא קורסת לתוך עצמה, והקונספציה עימה…