יצחק אדיג'ס: איפה אלוהים?

על מנת לאהוב, לשכוח זמן ומרחב, אנו צריכים למות. עלינו להרוג כדי להיות בחיים. מה אנחנו צריכים להרוג? את האגו שלנו. את הציפיות שלנו. את האובססיות שלנו. ככל שנהרוג את מה שמניע אותנו – לשים לב רק למקום ולזמן – כך נהיה אורגזמיים יותר; נהיה קרובים יותר לאלוהים. נחיה יותר…

פנחס יחזקאלי: הסכמי ההגנה לא עזרו – הבריטים והצרפתים בוגדים בצ'כוסלובקיה

מעצמות, כידוע (או שלא…) חותמות הסכמי הגנה עם מדינות אחרות כדי להשיג אינטרסים חיוניים-לאומיים. אבל, הן לא תהססנה לבעוט בהסכמים הללו אם האינטרסים החיוניים-הלאומיים שלהן ישתנו. המחשה מצוינת לכך היא בגידתן של בריטניה וצרפת בצ'כוסלובקיה, ב- 1938 והפקרתה לחסדי גרמניה הנאצית…

פנחס יחזקאלי: הרדיפה המטומטמת אחרי 'שלום עולמי'

הקריאה לשלום עולמי הייתה תמיד נחלתם של התמימים מחד גיסא; ושל אלו, הגוזרים על גבם קופון מאידך גיסא… בימים אלה של מלחמה כפויה, שהתחילה בטבח שלא היה כמותו מאז השואה, כדאי לחזור לדבריו של הרמטכ"ל, אביב כוכבי, בנאום במרכז הבינתחומי בהרצליה לזכרו של אמנון ליפקין שחר ז"ל: "המלחמה היא מוצא אחרון; אבל לפעמים, מלחמה היא פתרון…"

פנחס יחזקאלי: ‘שלום עולמי’ , אוטופיה מערבית, שמחירה כבד

הרעיון האוטופי של 'שלום עולמי' או 'שלום נצחי' שאב השראה מתנועת ההשכלה האירופית שצמחה במאה ה- 18; ומשום מה, גם אחרי פרוץ 'מלחמת חרבות ברזל', רבים עדיין נתפסים בו בתמימות נוגעת ללב…

רגעים? אירית כהן נר-גאון כָּתְבָה וצילמה: רגע צחור

לרגע אחד, לאחוז בלבן הצחור; להתעטף בענווה, לעטוף ביושרה; בפשטות נטולת הוד, כדי שיכנס אור… רגעים? אירית כהן נר-גאון כָּתְבָה וצילמה: רגע צחור…

עמר דנק: פריימריז – מה זה קשור לדמוקרטיה?

השיווק של המנטרה "מפלגה דמוקרטית" זה בסך הכל אמצעי לנסות להשיג קולות מהציבור בבחירות; והן היחידות, שרלבנטיות לשאלה: האם ישראל דמוקרטית. לגיטימי להאמין, שחברי כנסת ייצגו את רצון הציבור בצורה טובה יותר אם הם נבחרים בפריימריז; אבל, המחקר לא ממש תומך את הטענה הזאת.

אבי הראל: יוסף או צפנת פענח

סיפור עלייתו לגדולה של יוסף, שזור בפרטים ומנהגים שהיו ידועים למספר המקראי. ברם, פירוש השם שפרעה מעניק ליוסף – צפנת פענח – אינו ברור כל צורכו גם כיום, ובין אם המדובר בשם מצרי או בתעתיק עברי, שם זה סובל מנעד רחב של פרשנויות שונות ומנוגדות.

פנחס יחזקאלי: תרבות ארגונית ותרבות של שקר בצה"ל

המושג תרבות של שקר (Culture of Lies) משמעו תרבות ארגונית, שאחד הערכים הבסיסיים שלה הוא שקר והסתרה, בעיקר כלפי הציבור וגורמים אחרים בסביבה הארגונית. תרבות של שקר היא אחד הסימפטומים של ארגונים ביורוקרטיים במצב של סטגנציה. צה"ל – כמו משטרת ישראל למשל – הוא אחד הגופים הסובל מתופעה זו. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות 'תרבות של שקר' בצה"ל, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!

פנחס יחזקאלי: הסכמי ההגנה של פולין עם צרפת ובריטניה: מה אפשר ללמוד מזה?

ההיסטוריה לא חוזרת אבל מתפתחת בכיוונים דומים. גם במקומותינו, בתמורה על וויתורים מדיניים, צפה ועולה מידי פעם שאלת ברית ההגנה עם ארצות הברית. לכן, כדאי להעיף מבט נוסף על גורלן של בריתות הגנה, עליהן התחייבו מעצמות. כזו היא למשל, סאגת הסכמי ההגנה שחתמה פולין עם בריטניה וצרפת…

יצחק אדיג'ס: אלימות איננה רק מכות!

נשים חייבות להגן על עצמן, בכל דרך, מפני התעללות גופנית של בני זוג, כולל הבאתם לבתי המשפט ושליחתם לכלא. אבל מה עם נשים שמתעללות נפשית בבני זוגן, ששולטות בבית שלטון נוקשה ללא עוררין, ושמרגישות שיש להן את החופש לנהוג באלימות רגשית?