רלוונטיים תמיד

העבריינים הכבדים של היום הם מזן אחר, ממש לא דומים ליעקב אלפרון. כי לענקי עולם הפשע של פעם כדוגמת יעקב, היה קוד התנהגות ברור וחוקי משחק אחרים לגמרי.

השאלה הנכונה לשאול את הציבור בנושא צבא העם היא, כיצד תוכל מדינת ישראל לקיים עצמאות ביטחונית, אל מול מכלול האיומים ההולך ומתרחב, אם תחדל מלגייס בגיוס חובה את מלוא האיכות והכמות הטמונים בחברה הישראלית? עמדת צה"ל בסוגיה חד משמעית: בעשורים הקרובים, אין למדינת ישראל כל אפשרות לבסס את ביטחונה על שיטת גיוס אחרת; ואין זו רק שאלה תקציבית.

ספר היובלים, מעגן את החובה של עם ישראל להתענות ביום הכיפורים ולהביא קורבן שעיר שדמו מוזה בתוך קודש הקודשים, בסיפור מכירת יוסף. אבלו של יעקב והתענית שהוא התענה ביום שבניו הביאו את כותנת יוסף מוכתמת בדם, הם המקור והבסיס לפי ספר היובלים, לתענית של העם ולעבודת הכוהן הגדול של יום הכיפורים.

באופן מעשי, מלחמת העצמאות נפתחה עם ראשית ההתיישבות היהודית החדשה במאה ה-19, ומעולם לא הסתיימה. מגמות המתרחשות בימים אלה בארץ ישראל מסמנות פרק חדש במלחמת העצמאות המתמשכת של העם היהודי בארץ אבותיו. באירועים אלו ראוי כמובן לציין את פרעות הערבים בחודש מאי, בעיצומם של ימי מבצע 'שומר החומות'.

סוגיית ענידת תגי שם ע"י שוטרים, הוא נושא חשוב, בשנים האחרונות, בשיטור בחברה דמוקרטית, שהועלה לסדר היום הציבורי מהסיבות הלא נכונות, וראוי לדיון ציבורי מעמיק…

תִּקְוָה, אִם אַתְּ שׁוֹמַעַת אוֹתִי; אַל תֵּלְכִי, הִשְׁתַּכְּנִי בְּתוֹכִי, פִּתְחִי חַלּוֹן בְּגוּפִי, מֶרְחָב לְנַפְשִׁי; וְלִבִּי יִהְיֶה מְחֻיָּךְ… רגעים? אירית כהן נר-גאון כתבה וצילמה: תִּקְוָה

מה שמשך את תשומת לבי – ברגע שפתחתי את העיתון בערבית – הייתה הכותרת: "לשירותו של הגנרל עמית עומד שד, שטן, שלא מרגיש שום כאב גם כשתוקעים בגופו סכין"… הנה סיפור המעשה.

"רק קטסטרופה עם הרבה הרוגים אולי תצליח לנער את המערכת"… רק הנאמנים למערכת מקודמים, כל ביקורת מבפנים מושתקת וניסיונות להפוך את המשטרה לגוף שפועל למען האזרח נגמרים בהרחקה: ניצב משנה בדימוס ד"ר פנחס יחזקאלי שוטח את כתב האישום שלו נגד התרבות הארגונית של משטרת ישראל.